בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות: מובארק העביר סמכויותיו לסולימאן, אך זוהי רק ההתחלה

השאלה הגדולה שנותרה מרחפת מעל כיכר א-תחריר גם לאחר נאום מובארק: מה הלאה? הדבר היחידי שברור הוא שמצרים כבר לא תהיה אותה מצרים בלעדיו

תגובות

ספק אם ניתן בשלב זה אפילו להעריך במקצת את ההשלכות של אירוע ענק זה בהיסטוריה של המזרח התיכון. נשיא, במדינה הערבית הגדולה והחזקה ביותר באזור, שלה הסכם שלום עם מדינת ישראל, העביר אמש את כל סמכויותיו לסגנו ולמעשה עוזב את תפקידו בעקבות לחץ ההמונים. בתוך פחות מחודש ימים, עוד מהפכה מביאה נשיא במזרח התיכון, לסיים את כהונתו. ההמונים בכיכר א-תחריר, או ברחובות אלכסנדריה, עשו זאת בימים האחרונים כמעט ללא שימוש באלימות (מוקדי האלימות נרשמו בערים רחוקות וקטנות יותר), אלא באמצעים הדמוקרטיים ביותר שיכולים להיות- הפגנות רחוב, שביתות ובסופו של דבר, שיתוקה של מצרים שגרם לחשש לנזק כלכלי קשה מנשוא עבור המדינה. ועל אף המחאה הלגיטימית, השאלה הגדולה שנותרה מרחפת מעל כיכר א-תחריר גם לאחר נאום מובארק: מה הלאה?

בניגוד אולי לתסריטי האימה בישראל, חוסני מובארק סיים את תפקידו לאחר 30 שנים, שלא בעקבות הפיכה אלימה או ניסיון חיסול שיזמו הארגונים האיסלאמיסטים במדינה. מובארק פורש מכהונת הנשיא (או מעביר את סמכויותיו ליתר דיוק) לנוכח מחאה עממית מעוררת התפעלות של מיליוני צעירים וצעירות, רובם ככולם חילונים, משכילים, שמחו על המצב הכלכלי הקשה- העוני, האבטלה, היעדר עתיד במדינתם, שחיתות שלטונית, ביורוקרטיה ובעיקר דיקטטור ששלט ביד רמה במדינה תוך פגיעה גסה בזכויות האדם ובדמוקרטיה.

מהרגע הראשון של ההפגנות ב-25 בינואר ועד דקות לפני נאומו אמש של מובארק, שבו המפגינים ודרשו את סילוקו של הנשיא. הם עמדו שם אמש, שמחים, מאושרים, כמעט באופוריה לנוכח ההישג של העברת הסמכויות מידי הראיס המצרי לסגנו עומר סולימאן. כל האמצעים האלימים שהופעלו נגדם ב-17 הימים האחרונים, המעצרים, העינויים, ההוצאות להורג ואפילו אלפי הבריונים שנשלחו כדי להבהיל את ההמונים, לא סילקו אותם מהרחובות. יום אחר יום שבו לכיכר, בעוד אלפים אחרים הקימו עיר אוהלים במקום ובחרו ללון שם.

מפגינים בכיכר א-תחריר, אמש. תצלום: רויטרס

הנשיא מובארק וסגנו סולימאן ניסו כל תרגיל אפשרי. הם ניהלו מו"מ עם נציגי האופוזיציה, פיטרו את הממשלה, החליפו את הנהגת מפלגת השלטון, הודיעו כי בנו של מובארק, גמאל, לא יירש אותו והציעו שפע של רפורמות. אולם ההמונים לא היו מוכנים להתפשר. בעוד נציגי מפלגות אופוזיציה רבות ניהלו שיחות עם סולימאן בתחילת השבוע, ובכלל זה נציגי "האחים המוסלמים", הרי שעשרות אלפי הצעירים בכיכר א-תחריר סרבו לפשרה המוצעת והמשיכו לבקש את "ראשו" של מובארק.

בתחילת השבוע כבר היה נדמה כי הנשיא וסגנו מצליחים לפגוע באופוזיציה ומפצלים אותה. לא הייתה לה הנהגה, בוודאי שלא מנהיג. בימים ראשון ושני אף נרשמה ירידה במספר המשתתפים בהפגנות ועלה חשש כי המחאה מתמוססת אט אט. אך בניגוד למצופה, ביום שלישי כבר חזרו מאות האלפים והיה ברור שההפגנות אינן עומדות להסתיים.

אז מה קרה בכל זאת, שגרם למובארק להפסיק את מלחמת ההתשה מול המפגינים ולעזוב את תפקידו? לא היה זה רק הלחץ האמריקאי על המשטר במצרים לעשות רפורמות והפגיעה המוכרת בתיירות המצרית שגרמה לנזק מצטבר. היו אלה ככל הנראה עובדי הממשלה דווקא שהחליטו לשבות מעבודתם ולהצטרף להפגנות. אלפי פועלים בחברות מפתח כמו "רשות תעלת סואץ", חברת הפלדה של סואץ וכמובן אלפי עובדי משרדי הממשלה (כמו גם עיתונאים שעבדו בכלי תקשורת של המדינה) הצטרפו ביום שלישי לפסטיבל הגדול בכיכר ולא אפשרו עוד למדינה לפעול כיישות מדינית-פוליטית. סולימאן, שר ההגנה מוחמד טנטאווי ומפקדי הצבא הבינו כי על מנת להשיב את החיים למסלולם יש להקריב את הסמל- מובארק עצמו, שממילא חולה בסרטן והצהיר כבר כי אין בכוונתו להתמודד בבחירות הקרובות.

ומה הלאה? קשה לומר. ראשית, לא ברור מה יעשו כעת המפגינים בכיכר. האם יסתפקו בהעברת הסמכויות ממובארק לסולימאן או שמא יישארו במרכז קהיר עד להסרת תקנות החירום במדינה או שינוי החוקה ואולי אפילו ימשיכו במחאה היום? רבים מהם ששוחחו עם עיתונאים אמש בכיכר, כבר הבהירו שמבחינתם העברת סמכויות אינה מספיקה ורק פרישה של מובארק תרצה אותם. אך במידה שיישארו, כיצד יפעל אז צבא מצרים ואם יורה לאנשיו לפזר בכל האמצעים את המפגינים לאחר שכבר זכו לכאורה בהישג נדיר שכזה. בכל מקרה, ניתן לשער כי מספר המשתתפים בהפגנות יפחת לאחר ההודעה אמש. לא ברור גם כיצד תראה תקופת המעבר במצרים: איזה סוג של שלטון ינהל את ענייני המדינה, האם הממשלה שמונתה רק לפני כשבוע וחצי בראשות אחמד שאפיק תמשיך לכהן או שמא תמונה ממשלת מעבר. וכיצד ייראו יחסי הגומלין בין סולימאן ומפקדי הצבא? סולימאן הוא איש צבא וכוחות הביטחון מכירים אותו היטב מימיו כמפקד המודיעין הצבאי. ייתכן ששיתוף הפעולה ביניהם יצלח גם את האתגר הגדול הזה.

מפגינים בכיכר א-תחריר, אמש. תצלום: רויטרס

שאלה אחרת קשורה למגעים בין נציגי השלטון וגורמי האופוזיציה ואם יצליחו להסכים על מועד בחירות לנשיאות ולפרלמנט, על שינויים נדרשים בחוקה, הסרת ההגבלות על כלי התקשורת ועוד. וכמובן, השאלה הגדולה שמטרידה את הציבור הישראלי, בהנחה שהצבא והאופוזיציה יצליחו להסכים על בחירות, מה יהיו תוצאתן ולאיזה הישג יגיעו "האחים המוסלמים", שהצטרפו להפגנות אך היו רחוקים מליזום אותן.

"האחים המוסלמים" לא יתמודדו על פי הודעתם בבחירות לנשיאות. במקרה שכזה הם ככל הנראה יתמכו במוחמד אל-בראדעי, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לשעבר, אולם זו הערכה בלבד. סקר שנערך במצרים בימים האחרונים, במימון "מכון וושינגטון למדיניות במזרח הקרוב", העלה כי במירוץ לנשיאות, הפופולאריות של אל-בראדעי נמוכה מאוד (3%) בעוד %25 אמרו כי יצביעו למזכ"ל הליגה הערבית, עאמר מוסא. סולימאן אמור לקבל כ-%16-17 מהקולות. בבחירות לפרלמנט צפויים "האחים המוסלמים" לקבל כ-%15 מהקולות. אלא שהמספר הזה צפוי להשתנות לטובת התנועה כאשר החשש מפני השלטונות ייעלם. בנוסף, גורם אחר שאינו ברור במשוואה הזו - איזה וכמה מפלגות יתמודדו בבחירות לפרלמנט מול "האחים". תחרות קשה מדי בין המפלגות החילוניות החדשות עלולה לסייע ל"אחים" ולהפוך אותם לאחת המפלגות הגדולות ביותר בפרלמנט ואולי אפילו לגדולה ביותר. כוחם בכל מקרה, יהיה משמעותי יותר ממה שהיה עד היום.

ומה לגביי מובארק? ככל הנראה הוא ייצא לנפוש מעט בשארם א-שייח ומשם יעבור לטיפולים בסרטן שממנו הוא סובל בגרמניה. ומה שכן ברור, משלל החידות הללו- מצרים כבר לא תהיה אותה מצרים בלעדיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו