בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשכנזי מסכם קדנציה: מרוצה מהאהדה של העם, רותח על ברק

בימיו האחרונים בתפקיד, מרשה לעצמו הרמטכ"ל להעיף מבט על שנותיו בקריה, על המאבק הגדול עם ברק וגם על ההתפתחויות באזור

תגובות

מכל המתנות שקיבל הרמטכ"ל היוצא רב-אלוף גבי אשכנזי לקראת פרישתו מצה"ל, יש שי אחד קרוב ללבו, שבוודאי ייקח עמו מהלשכה בקריה לדירה (הצנועה) של משפחת אשכנזי בכפר סבא. זהו פסל ראשו של דוד בן-גוריון, שהרמטכ"ל קיבל השבוע מנשיא המדינה, שמעון פרס. "לגבי, ההולך בעקבותיו, באומץ לב, בהעזה ובערכיות", כתב הנשיא בהקדשה על בסיס פסלו של ראש הממשלה הראשון.

השבחים מבעל הברית הקרוב פרס, כמו גילויי אהבה עממיים שהוא מוצף בהם בימים אלה, הם מקור נחמה לא מבוטל לרמטכ"ל המסיים את כהונתו ביום שני הקרוב. לאשכנזי יש סיבות טובות להסתכל בסיפוק על ארבע השנים האחרונות וביניהן תהליך השיקום הארוך שהוביל בצבא אחרי מלחמת לבנון השנייה והשקט הביטחוני הממושך בגבולות. אבל על טקסי הסיום של הרמטכ"ל, כמו על מפגשיו האחרונים עם אנשי התקשורת, מעיבה הפרשה המסועפת שעמדה במוקד העניין הציבורי בשנה האחרונה: המשבר בינו לבין שר הביטחון אהוד ברק, המחלוקת סביב מינויו (וביטול מינויו) של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, מסמך הרפז וכל מה שהתגלגל ממנו.

אשכנזי, נאמן למנהגו בשנותיו בתפקיד - ואולי מסונדל בו - לא מתראיין גם הפעם. אולם, עיתונאים הצטרפו למסעות הפרידה שלו ביחידות השונות ושמעו מסביבתו מה עובר על הרמטכ"ל. בגאווה בהישגיו, כמו בהקלה הצפויה עם העברת האחריות לאלוף בני גנץ (אין אחריות הדומה לתפקיד הרמטכ"ל, הוא סבור) מהולה גם תחושה אחרת: מרירות על הידרדרות יחסיו עם ברק, שהוא תופס כהתנכלות שיטתית ומתוכננת של לשכת השר ובצדה טענות אל התקשורת העוינת. כדרכו בקודש, אשכנזי זוכר בפרוטרוט כל חשד לעלבון שהטיח בו בעל טור כזה או אחר ומתייחס בביטול למשקלם הציבורי של עשרות הפרשנויות והמאמרים שבהם הואשם ברק באחריות הגדולה יותר לאירועים.

הודעת ועדת טירקל, שאישרה אתמול את מינוי גנץ לרמטכ"ל ה-20, לא נעלה לגמרי את פרשת גלנט. ברק חימם את האווירה בראיונות הטלוויזיה שהעניק לפני עשרה ימים, שבהם טען לראשונה בפומבי כי מצא בעיות "אתיות, נורמטיוויות ומקצועיות" בתפקודו של אשכנזי. הטענות הערכיות מתייחסות כנראה לפרשת המסמך, אבל לא הרמטכ"ל ולא איש משרי השביעייה יודע למה מתכוון ברק ב"בעיות מקצועיות".

מחרתיים מתפרסם ספר ראשון על הפרשה, "הבור", שכתבו העיתונאים דן מרגלית ורונן ברגמן, הצפוי לתקוף בחריפות את התנהגות הרמטכ"ל. בהמשך צפויים כנראה גם סרט תיעודי, ספרי זכרונות ושלל תביעות דיבה הדדיות. חשוב מכל אלה, כמובן, פסק דינו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. המבקר יגבה עדות מאשכנזי יומיים לאחר חילופי הרמטכ"לים ואילו טיוטת הדו"ח צפויה בחודש הבא.

בדיקת המבקר מקיפה שורת סוגיות: יחסי ברק-אשכנזי, הליך מינוי הרמטכ"ל ופרשת המסמך. הטענות כלפי הרמטכ"ל עוסקות בטיפולו במסמך ובקשריו הקודמים עם הזייפן, סגן-אלוף (מיל') בועז הרפז.

מאז הודה הרפז בזיוף, אשכנזי מפחית ממשמעות הקשר ביניהם. הרפז, אמר לאלופי המטכ"ל, "לא היה מבאי ביתי". הוא הכחיש קשר שלו או של בני משפחתו לזיוף המסמך (המשטרה, שגבתה עדות במשך חמש שעות מאשכנזי ובהמשך גם מאשתו רונית, שגם נבדקה בפוליגרף לבקשתה, קיבלה את עמדת בני הזוג). באחרונה נאלץ להדוף בתוקף גם טענות על קשרים עסקיים בין בנו, איתי, לבין הרפז. אפילו הסוס שעליו רכבה בתו, גלי, שורבב איכשהו להאשמות נגדו.

יש סוגייה אחת, פיקנטית, שהרמטכ"ל נשאל עליה שוב ושוב: מאות המסרונים (אס-אם-אסים) שהחליפו הרפז ורונית אשכנזי, שנחשפו בחקירת המשטרה. אשכנזי כבר הבהיר למי שהתעקש לחטט, שבין השניים לא היה רומן ושהמסרים עסקו ב"רכילות" - גם על הנעשה בצה"ל - אך לא במסמך שאשתו העידה שלא ידעה עליו כלל.

אולם, יש גם שאלות חשובות יותר. בראשן, עומדים נכונותו של אשכנזי להעיד עבור הרפז בכמה הזדמנויות, כשזה ניהל הליכים משפטיים מול צה"ל והשב"כ (ששלל את הסיווג הביטחוני שלו) וטיפול הרמטכ"ל במסמך עצמו.

אשכנזי ממעיט מחשיבות העזרה שהושיט להרפז בוועדות הבדיקה השונות ומדגיש כי הסדר הפנסיה של הרפז, אחרי שאולץ לפרוש ב-2004, נקבע בתקופת הרמטכ"ל דן חלוץ. באשר להחלטתו שלא לעמת את גלנט ואת ברק עם המסמך, לא לפנות למבקר, אבל לעומת זאת להראותו למתחריו של גלנט, האלופים גנץ וגדי אייזנקוט, הוא מודה בדיעבד בטעויותיו. "הייתי צריך לגרוס את המסמך", אמר בדצמבר לאילנה דיין בגלי צה"ל.

הערכה מחודשת

אתמול בבוקר קיים הרמטכ"ל את הערכת המצב האחרונה שלו בתפקיד. מישהו מאנשיו בדק ובירר שזו היתה ה-195 במספר. אם רוב הדיונים בשנים האחרונות עסקו בתשובה להתחמשות בלבנון, בעזה ובאיראן, השבועות הללו מפנים את הקשב לתחומים אחרים דווקא: השינויים הדרמטיים בזירה הפנים-ערבית ובעיקר המהפכה במצרים.

אשכנזי מדבר כבר חודשים על תהליכים מדאיגים במזרח התיכון, הפועלים לטובת הציר הרדיקלי. את אירועי קהיר המומחים שלו, כמו כל המומחים האחרים, לא צפו, אך כעת יידרש צה"ל תחת גנץ לבחון לעומק שינויים בהיערכותו. יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, שאול מופז, טען שלשום כי ישראל קיבלה "התרעה אסטרטגית" בדמות המהומות במצרים. אשכנזי עוד לא משוכנע בכך, אבל צה"ל מגבש תוכניות לשינויי פריסה וארגון, אם יתממש תרחיש קיצוני של הסלמה ביחסים מול מצרים.

כרגע, למרות אירועי אמש בקהיר, צה"ל אינו בטוח שהמשטר הישן שם חלף מן העולם. עדיין אין לפסול אפשרות ששילוב כוחות בין הצבא למנגנוני הביטחון ישיג רפורמה מעט הדרגתית יותר במתן זכויות לאזרחים ויבלום את הסיכון של השתלטות איסלאמית.

במצב החדש, צה"ל מאתר גם הזדמנות מסוימת: לישראל, שהכעיסה את המערב בהתעקשותה לא להמשיך בהקפאת הבנייה בהתנחלויות ולא לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים, יש עכשיו אפשרות להמחיש את ערכה לארצות הברית כשלטון יציב ודמוקרטי. זה מותנה כמובן ביתר פתיחות בערוץ המדיני - עניין שאשכנזי מתוקף תפקידו ממאן להיכנס אליו.

לבקשת מצרים, הסכימה ישראל לסטות מהסדר השלום ולאפשר פריסה זמנית של כ-800 חיילים מצרים בסיני, בניסיון להשתלט על הכאוס שם. בקשה נוספת להרחבת הכוח המצרי טרם נענתה. המצב בירדן נראה יציב יותר, אולם גם שם אירעו התפתחויות דרמטיות.

תחושת סיפוק

ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, חולל בחודש שעבר מהומה רבתי כשיצא בפומבי נגד תקיפה צבאית באיראן. אשכנזי, שהיה שותף לציר פרגמטי עם דגן בהתייעצויות האסטרטגיות, לא ינקוט מהלך דומה עם שחרורו. הוא אמנם סבור, כמו דגן, שמלחמה חייבת להיות האופציה האחרונה שישראל בוחרת בה ורק בהיעדר ברירה אחרת, אבל את דעותיו הביע בפני הדרג המדיני והוא יסתפק בכך. כך עשו גם כמה מאלופיו הבכירים, בצורה בוטה למדי.

הרמטכ"ל היוצא רואה כמשימתו העיקרית את הכנת הצבא למלחמה ומשוכנע שעמד בה במלואה. עם סיום כהונתו, הוא מסכם פעילות רחבה, חוצת גבולות, שלפי פרסומים זרים כללה גם מבצעים חשאיים יותר ופחות של מערכת הביטחון בסוריה, בסודאן ואפילו באיראן. אשכנזי שואב עידוד ממפגשיו עם הורי חיילים, שגם בימים האחרונים הסבירו לו שהם ישנים בשקט בזכותו. הוא חושב, עם זאת, שמבקריו שכחו מהר מדי באיזה בוץ היה צה"ל שקוע אחרי פרשת לבנון 2006. המשבר הערכי שחוללו בצבא פרשת הרפז וגרורותיה פחות דרמטי בעיניו מכפי שהוא מתואר בתקשורת.

נדמה שמעל לכל, מטרידה אותו כעת מערכת היחסים הקשה עם ברק, המעכירה את האווירה בסיום כהונתו. הוא נמנע מלומר זאת בפומבי, אבל אינו מבין על מה מבסס ברק את האשמותיו שסביבת הרמטכ"ל חטאה בניסיון פוטש נגדו. את גרסתו הסדורה בפרשה יציג כנראה לציבור רק בעוד כמה חודשים, אחרי פרסום הדו"ח הסופי של לינדנשטראוס. בינתיים, הוא שוקל לצאת לתקופת מחקר בחו"ל, שאחריה הכל פתוח. גם פוליטיקה, כנראה, על אף שאיש בסביבתו אינו אומר זאת במפורש.

מהמפגשים התכופים שלו עם האזרחים מסיק הרמטכ"ל היוצא שבישראל יושב "עם חזק שיידע להתמודד, לספוג טילים ולשבת במקלטים". על דבר אחד, הוא סבור, הציבור לא יסלח לצבא: אם ייצא מהמקלטים בתום המלחמה ויגלה שצה"ל לא ניצח בה.

השבוע נפרד אשכנזי, בין השאר, גם מפיקוד הצפון שבו עשה חלק גדול משירותו, עוד מתפקיד מ"פ בגולני. בספטמבר הבא, אמר לקצינים, אם לא תתחולל מלחמה נוספת עד אז, יעלה לכיתה א' בקרית שמונה שנתון של ילדים שאינו זוכר מהי קטיושה, לראשונה זה עשרות שנים. בעיניו, גם זו סיבה לא מבוטלת לסיפוק.



אשכנזי בפרידה מעיתונאים בקריה בתל אביב, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו