שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חברון, מאז ומתמיד - העיר שהפכה לסמל הסכסוך בין ישראל לפלסטינים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים לוינסון

העיר חברון עומדת במרכזו של הסכסוך הישראלי-ערבי החל מהעשורים הראשונים של המאה ה-20. במובנים מסוימים, הפכה העיר - המקום היחיד בגדה המערבית שבו חיים מתנחלים ופלסטינים בסמוך זה לזה - לסמלו.

שורשי הסכסוך נעוצים בטבח תרפ"ט. אז, כחלק ממהומות נרחבות בין יהודים וערבים בכל רחבי הארץ, עלה המון מוסת על היישוב היהודי בעיר, טבח ב-66 בני אדם והתעלל בפצועים ובגופות. המאורעות הובילו לעזיבתם של היהודים את העיר. רק שנתיים לאחר מכן שבו יהודים לעיר אך אלו, למעט משפחה אחת, נטשו עם תחילת המרד הערבי הגדול ב-1936. ב-1947, עזבה משפחת עזרא - המשפחה היהודית האחרונה בעיר - את ביתה.

ב-1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, דרשו אנשי גוש אמונים בראשות הרב משה לוינגר לשוב לעיר. יגאל אלון תמך, משה דיין התנגד. אולם לקראת פסח 1968 הכריע הלחץ הציבורי והפנים-ממשלתי את דיין, והוא החליט לתת למתנחלים להתיישב בסמוך.

העיר קריית ארבע הוקמה בשנת 1970. על אף הקמתה, לחץ גוש אמונים ליישב את חברון עצמה לא נרגע. עם הרוח הגבית של הקמת ההתנחלויות בשומרון, פרצה בשנת 1979 קבוצה של נשים ל"בית הדסה". הממשלה הורתה להקפיא את המצב: הנשים נותרו בבניין במשך חודשים, ומי שיצא לא הורשה לשוב פנימה. ב-1980 פתח ערבי באש לעבר קבוצת תלמידי ישיבה בפתח המקום. בתגובה החליטה הממשלה לבנות מחדש את בית הדסה, שהיה למעשה המתחם הראשון שבו התגוררו יהודים בחברון.

במשך 30 שנה, היו בחברון מספר רב של פיגועים ורציחות. בין היתר נרצח תלמיד ישיבה, אהרון גרוס, בדקירות במרכז העיר ב-1983. באותה השנה נרצחו מרדכי לפיד ואפרים איובי מירי בכביש העולה לקריית וארבע.

בשנת 1994, ברוך גולדשטיין, חבר מועצת קריית ארבע מטעם תנועת כ"ך, ירה למוות ב-29 מתפללים מוסלמים באולם יצחק במערת המכפלה. הירי הביא את ממשלת ישראל לשקול לפנות את מתנחלי העיר, אך בסופו של דבר הרעיון נדחה.

הרצח היה הראשון בשורה של אירועים ששינו לחלוטין את פני העיר: השוק הסיטונאי הערבי, שהיה בפתח שכונת אברהם אבינו בעיר, נסגר. יהודים שניסו להשתלט על השטחים שהתפנו פונו פעם אחר פעם בידי הצבא. מערת המכפלה נסגרה לכמה חודשים, ונפתחה מחדש עם הפרדה מוחלטת: כניסות נפרדות ושטחי תפילה נפרדים לערבים.

בינואר 1997 אישרה הממשלה את הסכם חברון. 85% מהעיר נמסרו לידי פלסטינים בהסדר דומה לשטחי 15% .A מהעיר נמצאים בשליטה ישראלית. ב-2001, עם פרוץ האינתיפאדה, עברה העיר שינוי נוסף: ליהודים אסור לנוע במתחם השוק ובשכונות הערביות. לערבים אסור לנוע בציר המרכזי ברכב, ובמקומות מסוימים אסור להם גם לנוע רגלית. אזור המערה מופרד בבטונדות. קירות בטון צבאיים מגנים על בתי היהודים מירי, ורשתות ברזל מגנות על בתי הערבים מאבנים.

במהלך האינתיפאדה השנייה, היו בעיר מספר תקריות אלימות חמורות. התינוקת שלהבת פס נורתה בידי צלף בפתח שכונת אברהם אבינו. בנובמבר 2002, מחבלים רצחו 12 חיילים שוטרים ואנשי צוות הביטחון של קריית ארבע. מאידך, במהלך הלוויתו של החייל אלעזר ליבוביץ ב-2002 , נורתה למוות ניבין ג'מג'ום תושבת חברון.

באופן יחסי, השנים האחרונות בחברון שקטות. הגירה מסיבית של ערבים מהמתחם המשותף הורידה את המתח. קיצוני המתנחלים ונערים שמחפשים אקשן מעדיפים היום את שומרון. חברון משעממת מדי עבורם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ