בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | ליכוד א-תחרירי, ברוח החופש

תגובות

הם היו ארבעה - ראובן ריבלין, דן מרידור, בני בגין ומיכאל איתן - שבעוד מועד התעשתו והבינו את גודל הטעות, את חומרת המעשה.

הם כבר קיבלו אישור מיוחד להצביע נגד הקמתן של שתי הוועדות הפרלמנטריות לחקירת ארגוני השמאל, נגד הטיפול הפולשני והמלשני הזה.

פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו ודני דנון מהליכוד היו צפויים לעמוד בראש הוועדות האלה; היו אמורים לבדוק בציציות המוכתמות, לפשפש במעשיהם החתרניים של השמאלנים הבוגדנים. את ידיהם עמדו לאמץ - חזק-חזק ונתחזק - עוד שבעה חברי כנסת מהליכוד, מישראל ביתנו, מיהדות התורה, מש"ס ומהאיחוד הלאומי. גם מיכאל בן-ארי רצה להצטרף, אך לא נענה, משום מה, למרות שדווקא הוא מתאים מאוד למשימה; חבל, ההבל יכול היה להזדקר במלוא קומתו.

הם היו ארבעה, ועכשיו הם חמישה, לפחות. אתמול, בישיבה של סיעת הליכוד, קבל גדעון סער על האיפה ואיפה והתקומם. הוא הציג תביעה א-תחרירית אופיינית, ברוח החופש שמנשבת לאחרונה סביבנו: "או שתהיה משמעת סיעתית לכולם, או שחופש ההצבעה יחול על כולם". הוא גם הזכיר לעמיתיו אמת מדכדכת: "פעם אתה בשלטון, ופעם אתה באופוזיציה". איך הם לא חשבו על זה קודם. עוד שלושה שרים ועוד שלושה חברי כנסת נזכרו פתאום, והביעו הרהורי תשובה. במחשבה שנייה ושלישית, אפשר שהוועדות הללו נראות להם כעת כאיוולת מנוולת.

זאת בדיוק הבעיה: החלטות חשובות מתקבלות בחופזה, בקלות דעת, בלי שום שיקול נוסף. משהו לגמרי דפוק במנגנון קבלת ההחלטות של בנימין נתניהו - גם בעניינים ברומו של עולם, אך גם בעניינים בטלים, שנזקם רב ומובטח מכל, מסופקת ומפוקפקת. זה מה שקורה לראש ממשלה, שלו משלו אין כלום, גם לא שולחן מסודר, שסביבו יושבים ומטכסים עצה ותבונה. פחז כמים, ביבי, לו רק היו אלה מים נקיים. אפילו לעוזי ארד - נאמן הנאמנים, חסיד החסידים - זה נמאס, די לו והותר, אוהב את אדונו אך רוצה לצאת לחופשי.

שום החלטה שלו אינה מחזיקה מים, גם מעמד לא תחזיק. כעבור ימים ספורים, לעתים שעות אחדות, מתברר שהמקח רע, בעוד הלקח טוב, אבל לא לומדים אותו. מכינים תקציב לשנתיים, ומשתמו שעתיים מתחילים להכניס בו תיקונים. נתניהו הוא שבשבת - אותו מתקן שמעצבים בדרך כלל בצורת בעל כנף, אך משקלו של ראש ממשלה רב ממשקל תרנגול. לא כל רוח מצויה צריכה לטלטל אותו כנוצה מרוטה, בוודאי לא רוחו של אביגדור ליברמן.

14 חברות מועצת הביטחון, ובכללן ידידות מסורתיות של ישראל, חברו יחדיו בסוף השבוע לגנות את ממשלת נתניהו ומדיניותה. נכון, הן גינו אותה על המשך הבנייה בשטחים, אבל היום קל יותר מאי-פעם להעמיד את ישראל במקומה. הקרקע והלבבות בכל העולם כבר מוכשרים להוקיעה על מעלליה, לנער ממנה חוצן, כי היא כבר לא אותה ישראל שהכירו ידידיה והוקירו, מיוחדת ומצודדת; כבר לא אותה דמוקרטיה כלילת יופי, שהכל גומרים עליה את ההלל, שנעים להזדהות אתה.

איך שהיא נראית, המדינה הזאת, והיא בסך הכל בת 63, לא גיל מופלג למדינות, והשיבה שזורקה בשערה הפרוע בכלל לא טובה. איך היא נראית, כשפוליטיקאים חוקרים פוליטיקאים אחרים, כששלטון יוצא לצוד את מתנגדיו בחברה האזרחית. מדינה כזאת - נוח לבודד אותה, להעמיד אותה בפינה.

כך נקברת לה יוזמה שנולדה בלידת עכוז, בנפיחה היא הגיחה ובנפיחה היא מוציאה עכשיו את נשמתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו