בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במקום תג מחיר, באיתמר מדברים על שכונה חדשה

השלט בכניסה להתנחלות: "26 שנים, 22 הרוגים, נוער איתמר לא נשברים"

תגובות

בית המדרש של הישיבה הגבוהה איתמר הוא מבנה טרומי, שימושי, קר, מוכה אורות ניאון, שהונח כלאחר יד על מדרון סלעי פרוץ לרוחות. בקדמת האולם נמצא השולחן הקבוע של "הרב אודי", מקום שהפך אתמול אנדרטה לאודי פוגל, שבערב שבת עוד התפלל כאן עם תלמידיו, וכמה שעות לאחר מכן נרצח בביתו עם אשתו רותי ושלושה מילדיהם.

תלמידיו התאספו במרחק נגיעה מהשולחן, ולא נגעו, נזהרו לא לקלקל את הסדר שבו הושאר הכל על השולחן: סידור תפילה, מסכת שבת, מסילת ישרים, ספרי הרב קוק, הכוזרי, תנ"ך, ספר "אבן ישראל". פתק מונח על השולחן כתוב בכתב צפוף, טיוטה שהכין הר"מ לקראת שיעור גמרא שעמד להעביר.

מי שמחפש פעילות נקם או תג מחיר - לא ימצא אותה כאן, בישיבה הגבוהה שבה לימד פוגל, ובראשה עומד הרב אביחי רונצקי, הרב הצבאי לשעבר. "החבר'ה פה לא הולכים להפגין, זה לא הסגנון פה", אומר יוחנן גולדין, תלמיד שיעור ו', בן 24. גולדין היה תלמיד קרוב מאוד של פוגל, ובשבת הוא הוזעק כחלק מכיתת הכוננות של היישוב וגילה שפוגל נהרג, אבל יממה וחצי אחרי הפיגוע הוא מרגיש צורך לשפץ את התדמית שיש ליישוב ואולי גם דבק בישיבה. "תג מחיר זה לא הכיוון של הישיבה", אמר.

חברו, איתמר ברוקר, תלמיד שנה ה' בישיבה, אמר ש"הכעס לא מעניין אותנו, אנשים לא מתעסקים בזה. יש כאב, יש זעזוע, לא כעס. אני אישית עוד לא עיכלתי את זה. יש כאן משפחה שנרצחה בסכינים, זה משהו שייקח זמן לעכל". לדבריו, "אנשים נורמליים לא מתעסקים בהפגנות. יש דה-לגיטימציה ואפילו דמוניזציה של הציבור כאן, בעיקר המתיישבים של גב ההר, כאילו זו קבוצה קיצונית. אנשים שמכירים אותנו שואלים מה פתאום הלכנו ללמוד עם כל המשוגעים, אבל זה שטויות. יש באמת קבוצה קיצונית באזור, שהיא ?פלפלית', וכל תמונה שלה תופסת חזק בעיתונות. אבל תבין, תג מחיר, הפגנות, זה בכלל לא בשפה פה. זה לא היה ולא יהיה".

אז מה כן נמצא בשפה של היישוב, של הישיבה? הרב רונצקי דיבר עם תלמידיו על הצורך לקיים את שמחת הפורים בעוד שבוע, ועל שער הכניסה תלו שלטים, "26 שנים, 22 הרוגים, נוער איתמר לא נשברים". בערב, אחרי ההלוויה, התכנסו התושבים לאסיפה. פנחס מיכאלי, רכז נוער ביישוב, סיפר ל"הארץ" על ילדים שלא מוכנים לישון במיטותיהם מאז הפיגוע, והוסיף כי "לנוער יש רצון לעשות, להוציא את הכוחות שיש בו החוצה. אנחנו רוצים לנתב את זה לעשייה חיובית". האם מדובר רק בכרזות? לא, השיב, באיתמר מדברים כעת על שכונה חדשה לזכר הנרצחים.

בערב הגיע ליישוב גם הרב דוד דודקביץ' מיצהר, הנחשב כרבם של נערי הגבעות. הוא קיים "שיחת חיזוק" לתלמידי "חיצים", ישיבה תיכונית ששלושה מתלמידיה נרצחו בחדירת מחבל למוסד ב-2001, ותלמידים אחרים נרצחו במרוצת השנים בפיגועים ביישוב ומחוצה לו. הפיגוע הנוכחי - שהכה הפעם בישיבה הגבוהה - עורר בישיבה התיכונית שדים מרבצם, וכל זה קורה במוסד שבו התלמידים זקוקים לתשומת לב מיוחדת גם בשגרה, בעיקר בגלל הפרעות קשב וריכוז.

"כל אחד מכם שגריר", אמר הרב דודקביץ' לתלמידים, "כולנו שליחי הבורא". נראה היה כי מאזיניו קצרי רוח, מבקשים ש"שיחת החיזוק" תסתיים. "צריך לדאוג", המשיך הרב, "שחס וחלילה לא ייפגע אף יהודי, צריך שיהיה לנו סיוע להצליח במשימות, של ההתיישבות, של הצמיחה, של מיגור האויבים מן הארץ". מה קלטו התלמידים מהשיחה? בסוף שיחת החיזוק יצאו הנערים מבית המדרש אל הלילה הקר. "בואו, יורדים לצומת להפגין", נשמע מישהו מהם צועק.



נערות באיתמר לפני היציאה למסע ההלוויה, אתמול. רבנים מהסביבה באו לנהל שיחות חיזוק עם הנוער



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו