בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יולי אדלשטיין, תפרסמו כל תמונה של גופות מפיגוע?"

שיחת היום

תגובות

ב-18 ביוני 2002 התפוצץ מחבל מתאבד בקו 32 בצומת פת בירושלים. 19 בני אדם נרצחו בפיגוע. ראש הממשלה דאז אריאל שרון הגיע לזירת הפיגוע וביקש מאנשי זק"א לסדר את שקיות הגופות בשורה כדי לאפשר לכלי התקשורת לצלם אותן, כדי להעביר את גודל הזוועה. אנשי זק"א, שמבחינתם כבוד המת עומד מעל כל שיקול הסברתי, נענו לבקשה אך בלב כבד, מאחר שלא היה בה חשיפה של הגופות. הפעם הבאה שנעשה שימוש בגופות ככלי הסברתי הייתה בינואר 2004. לאחר הפיגוע בקו 19 ברחוב עזה בירושלים, פרסם משרד החוץ סרט וידאו שצולם בזירה לפני פינוי הגופות. שלשום, החליטה הממשלה שוב לנקוט צעד חריג, שלא לומר נואש במלחמת ההסברה. משרד ההסברה הישראלי הפיץ בצורה רשמית תמונות זוועה מזירת הפיגוע באיתמר. בתמונות נראות הגופות הדקורות והמדממות של בני משפחת פוגל, כשרק פניהן מטושטשות על פי בקשת המשפחה. שר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין היה זה שקיבל את ההחלטה התקדימית.

האם אתה חושב שפרסום כזה יכול לשנות את מצבה של ישראל מבחינת ההסברה?

"אנשים שיותר עוסקים בהסברה שלחו לא מעט מיילים של תמיכה. אני יודע שבאינטרנט זה מאוד תופס ומסתובב. קשה לדבר על זה במושגים של הצלחה כי כולנו מבינים שמדובר בזוועת אלוקים. אבל יש לזה השפעה חשובה".

איך התקבלה ההחלטה לפרסם את התמונות?

"ממוצאי שבת כשנודע לי על הזוועה וכל מה שקרה, התחלנו לבדוק אם יש תיעוד ומה קורה אתו. התחלתי לקבל ידיעות שכנראה המשפחה לא תתנגד. שלחתי גורמים מקובלים על המשפחה כדי לבדוק אתם שזה לא נעשה בסערת רגשות. הית הלהם התלבטות והם החליטו שהם מסכימים. ביום ראשון בבוקר עשינו התייעצות מקצועית עם גורמים ממשרד החוץ וממשרד ראש הממשלה. לא כולם חשבו כמוני שצריך לפרסם, אבל ראינו שבעצם אצל כולם מבשילה ההבנה שבמקרה הזה צריך לנהוג בצורה חריגה. הרוב חשב שמכיוון שנחצו כל הקווים האדומים, אי אפשר לעבור על מה שקרה לסדר היום והחלטנו להפיץ את התמונות. בכל מפגש בנושא הסברה בארץ ובעולם שואלים אותי את השאלה - למה אנחנו לא מפיצים את התמונות? אני אומר טיפה בציניות, שאני יכול להשיב על השאלה הזו כבר בכמה שפות. תמיד הסברתי שיש עניין של המשפחה, שלא רוצים לגרום סבל נוסף וגם שאנחנו לא כאלו, אנחנו לא כמו הפלסטינים".

אז עכשיו אנחנו כן כמו הפלסטינים?

"לא יש הבדל ענק. אצלם אין שום בעיה להוציא את התמונות כמה דקות אחרי האירוע, בלי לשאול את המשפחה ובלי לטשטש. מיותר גם לומר שבחלק מהמקרים יוצאים דברים מפוברקים".

ישראל תמיד מותחת ביקורת על התקשורת הערבית שמשדרת תמונות זוועה מתקיפות צה"ל בלופ אינסופי, שמביא להסתה ולשנאה. מה ההבדל?

"יש הבדל גדול. אני זוכר תמונות של ילדה שמוכנסת לבית החולים בעזה, כמובן בלי אלונקה. תופסים אותה בידיים כדי שכולם יראו ומקרינים את זה שוב ושוב כמו רקע. זה משהו שגורם לשנאה, שמטרתו להסית יותר מאשר לזעזע. אני גם לא שם את זה בטלוויזיה הישראלית ודורש מכולם לראות. אין לי בעיה עם עיתונאי שיחליט שלא לפרסם, אבל אני רוצה שיתמודד עם זה בעצמו ויזכור תמיד את התמונה. ואם הוא לא יזכור אז הוא פחות בן אדם ממה שחשבתי".

היו כבר פיגועים מזעזעים בעבר, למה דווקא אחרי הפיגוע באיתמר הוחלט להפיץ את התמונות?

"נכון, חווינו זוועות לא מעטות. יחד עם זאת, לשחוט משפחה שלמה בשנתה, כולל ילדים ותינוקת, זה ברוך השם, גם בסטנדרט של בני העוולה האלו, משהו יוצא דופן. יש גם כנראה הצטברות של דברים לכדי הבנה שמלים הורגות וצריך להגיב. בזמן האחרון נוצר מין שיח כזה שברור שחיילי צה"ל הם רוצחים ואונסים ובוזזים. זו אווירה שקיימת בעולם, ואני לא מדבר על הרשות הפלסטינית. באווירה הזו, של הסתה פרועה ודמונית שעושים לישראל, צריך גם תגובה מזעזעת שתגרום לאנשים שיכירו את המציאות. אנחנו לא עושים את זה מתוך היסטריה ופאניקה, אלא מתוך שיקול להביא את המראה הזה לאותם אנשים שחושבים שהמלים לא הורגות. אני לא חושב שכל פוליטיקאי שאומר שמדיניות ישראל מיליטנטית מוביל לרצח, אבל הקריאות "מדינת אפרטהייד" ו"מדינת כיבוש" יכולות לגרום לרוצחים לחשוב שבמעשי רצח הם הופכים ללוחמי חופש".

אתה יודע אם כלי התקשורת בעולם השתמשו בתמונות?

"הדגש הוא על התקשורת הזרה. אני יודע שבישראל, פרט לכמה אנשים שלא הכל מסתדר אצלם בראש, לא צריך לשכנע בזוועות. ידעתי גם שבגלל האסון ביפאן ושטף הדיווחים משם זה לא יקבל תמונה ראשית בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס. היו גם מחשבות ?מה אם לא יפרסמו?'. אבל עצם העובדה שעורך או פרשן בכיר יקבלו את התמונות, יסתכלו בהן ויעשו דיון, אני בטוח שזה משפיע והם אלו שמעצבים את דעת הקהל. אני בטוח שמי שלא איבד צלם אנוש, יהיה יותר זהיר בעתיד כלפי ישראל".

בעתיד, במקרה של פיגוע חלילה, אנחנו צריכים לצפות לפרסום תמונות מעין אלו?

"חד משמעית - לא בכל פיגוע. קודם כל, עמדת המשפחה היא שתקבע וכל מקרה יישקל לגופו. אבל יחד עם זאת, אני חושב שבמסגרת הפקת הלקחים נצטרך לחשוב על התיעוד. כי התמונות שצולמו הפעם צולמו לצורכי חקירה ולא לצורכי העיתונות. בפעם הבאה, שלא נדע ולא יקרה אף פעם, אני מקווה שנהיה ערוכים עם צלם במחשבה תקשורתית ולא חקירתית".



יולי אדלשטיין. 'בפעם הבאה, שלא נדע ולא יקרה אף פעם, אני מקווה שנהיה ערוכים עם צלם במחשבה תקשורתית ולא חקירתית'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו