בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמירה הס | בין חקיינות להשראה

בחמאס יכולים לטעון בצדק שהתקשורת עוינת אותם: היא דיווחה על דיכוי בעזה של הפגנות נגד הפילוג בין הרצועה לגדה, ושכחה לספר שגם הפתח ברמאללה לא טמן ידו בצלחת

תגובות

בשעה עשר וחצי בלילה, לערך, ביום חמישי שעבר, הופיעו מאי-שם מטאטאים ושקי זבל, וכמה בחורים צעירים התחילו לנקות את הכיכר ולמלא את השקים. באל מנארה ברמאללה, לא בא-תחריר בקהיר.

תבורך החקיינות. ואולי לא חקיינות אלא השראה? יש מי שמזכירים שניקוי המרחב הציבורי, כביטוי לשייכות אליו, אינו המצאה של מהפכנים מצרים: התקווה שהפיחה האינתיפאדה הראשונה גם היא יצרה יוזמות של ניקיון בחברותא בשכונות ובמחנות פליטים. כך או כך, אין מדובר בחיקוי גרידא של תנועת ההברשה של אספלט מאובק. מדובר בהתכתבות לא מילולית בין קהיר לרמאללה ועזה.

הצעירים שבאל מנארה, שכמה מהם שבתו רעב ועשו את הלילות בכיכר, גם התנדבו בשנה האחרונה לעבודות שונות בכפר נבי סאלח, המנהל מול הצבא ומתנחלי חלמיש מאבק עממי רב עצורים ופצועים. כלומר, אין צורך להרחיק עד קהיר כדי למצוא מקורות השראה.

את שביתת הרעב השעו הצעירים לשלושה ימים, כי מחמוד עבאס הצהיר שבכוונתו לנסוע לרצועת עזה. בעזה וברמאללה מבטיחים להמשיך ללחוץ כדי שההבטחה לא תתברר כחלולה. לדעתם, קץ לפילוג הפנים-פלסטיני (אינקיסאם), הוא חלק הכרחי ובלתי נפרד מהמאבק העממי בכיבוש הישראלי.

הם נמצאים בכיכר מתחילת השבוע שעבר, כהכנה להפגנה של יום שלישי ה-15 במארס. מהסיסמה כובשת הלב והדמיון של תוניסיה ומצרים הם יצרו את הווריאציה: "העם רוצה סוף לפילוג, העם רוצה סוף לכיבוש".

כלי תקשורת פלסטיניים וזרים דיווחו על דיכוי אלים של ההפגנה ביום שלישי בעזה. מה שבצדק יכול לשמש לחמאס הוכחה שהתקשורת עוינת ונוקטת איפה ואיפה: כי ממש באותה שעה (בערך שבע בערב) שבריונים לבושי אזרחית ("בלטגייה" במצרית) התנפלו על אלפי המפגינים ברחבת אל כתיבה בעזה באלות ובמקלות ובאופנועים והרסו את אוהליהם - עטו בריונים לבושי אזרחית על עשרות המפגינים שבאל מנארה.

בלי תיאום, כל אותו יום פעלו שתי מפלגות השלטון המתחרות בהרמוניה מופלאה. ברמאללה, בתחפושת של מפגינים, הקדימו אנשי פתח לבוא לכיכר עם דגלי פלסטין בוהקים שיצאו זה עתה מהמתפרה, עם רמקול מחריש כל קול אחר ועם סיסמאות לא מוסכמות שתוקפות במרומז את החמאס. בעזה השתלטו אנשי חמאס על כיכר "החייל האלמוני" בדגליהם, ברמקולים, בסיסמאות. אבל המפגינים היו רבים יותר. הם התפרשו ברחבי העיר - למרות עוד ניסיונות להפחידם. כל צד בשלטון הפלסטיני הדו-ראשי חיקה סגנון אחר ברפרטואר הדיכוי של משטרים קרובים (רק בלי מי בואש, כדורי גומי קטלניים ומדים של שופטי בית המשפט הצבאי בעופר).

הדיכוי בעזה היה ברוטלי יותר וחסר תחכום. הבלטגייה שם שברו ידיים לכמה מהמנהיגים הצעירים והיכו עשרות מפגינים אחרים - בהם נשים וילדים. כוחות הביטחון של חמאס הצטרפו למתקיפים במכוניות כהות-זכוכית וחסרות מספרי רישוי. הוכו עיתונאים, כמה מצלמות הוחרמו, כמה נעצרו. "אם בעזה עוצרים אותי (החמאס) ומרביצים לי ברחוב כדי להפחיד ולהרתיע", סיכם אחד מהפעילים, "ברמאללה הם (הפתח) מזמינים למסעדה".

אבל זה היה קצת יותר מניסיון פיתוי במסעדה. כשצעירים התעקשו להישאר בכיכר ברמאללה, חבורה של בריונים שזוהו כחברי פתח התנפלה עליהם במכות. משלחת נכבדת של הפתח מיהרה לבוא ואמרה "אלה לא אנחנו". היא אפילו הביאה אוהל ממחמוד עבאס, פיצוי על שני האוהלים שהושחתו קודם. אבל הצעירים סירבו לקבל את המתנה, כמו שקודם הרחיקו מהמקום בכירים של שלוש מפלגות שמאל. "כאן זה לא סטודיו צילומים", הסביר לי אחד מהצעירים, ורמז לאהבתן המופרזת של המצלמות לידועי שם. כל אחד מהצעירים גם ידע לזהות, בחיוך, את אנשי המודיעין שהסתובבו ביניהם בפנים חמורות סבר ובלבוש אזרחי.

במשרד הפנים של החמאס טוענים כי ברחבת אל כתיבה נמצאו בעיקר חברי פתח, ובייחוד אנשי מנגנוני הביטחון לשעבר. "הם ניסו להשתמש בהפגנות כדי לגרום תוהו ובוהו. הם קראו קריאות מתלהמות נגד הממשלה. כוחות הביטחון התערבו כדי לפזר את ההמון ולהכריח את הפתח לכבד את הביטחון ולכבד את החוק".

בעזה השלטון מאשים שזה הפתח (נכון יותר להגיד: אש"ף). ברמאללה - מפלגת השלטון מרמזת ל"חתרנות שמאלנית". עובדה: פתאום הועלתה בהפגנה ב-15 במארס הסיסמה הלא-מוסכמת-מראש לבחירות למועצה הלאומית (הפרלמנט של אש"ף). מה שמתורגם מיד, ובצדק, כניסיון להפקיע מהרשות הפלסטינית (קרי: פתח) את ההגמוניה ולהחזירה לאש"ף - אבל אש"ף משוקם ורענן. כפי שהסביר לי בלהט צעיר אחד: "עם כל הכבוד לזקני השבט שלנו, הצעיר בהם מעל גיל 60. ו-50 מחברי המועצה הלאומית בכלל בתרדמת". כמו בקהיר: הפעילות בכיכר נותנת קורס מזורז במודעות ובהעזה פוליטית.

למרות אמצעי הדיכוי בעזה ובגדה, הצעירים כבר חיברו סדר יום של פעילויות מתמשכות. יוזמתם התחילה בגדה המערבית, ומהר התחברה להתארגנויות-בראשתיות אחרות שהיו כבר בעזה. והכל לפני שפרצה המהפכה במצרים. אבל הצלחותיה שם הפיחו בפלסטינים רוח של עוצמה פנימית שמזמן נשכחה. כמו בקהיר, השבאב הפלסטיני רוצה להשתחרר ממוסרות האין-מעש-כי-אין-טעם. מצרים הוכיחה שיש טעם ויש תכלית.



אדם מחופש ליאסר ערפאת בהפגנה נגד הפילוג בין הגדה לרצועה, ביום שלישי בעיר עזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו