בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההתקוממות בסוריה מקפלת בתוכה שינוי אסטרטגי עמוק

אם בשאר אסד ייפול מהשלטון, ישראל תיקלע לחוסר ודאות שטומן בחובו סיכונים אך גם הזדמנויות לישראל

תגובות

גל ההפגנות של הימים האחרונים בסוריה מקרב את המהפכה הערבית אל גבול ישראל. העיר דרעא בחבל הבשן, שבה הרסו אתמול המפגינים את פסלו של הנשיא-האב חאפז אסד ושרפו את בניין מפלגת הבעת', קרובה למשולש הגבולות ירדן, סוריה וישראל. אם הממשלה תיכשל בדיכוי ההתקוממות, והיא תתפשט מהדרום לערים אחרות, היא מקפלת בתוכה שינוי אסטרטגי עמוק.

אם בשאר אסד ייפול מהשלטון, ישראל תיקלע לחוסר ודאות: מי ישלוט במאגר טילי הסקאד עם ראשי הקרב הכימיים? מי יפקד על הצבא בחזית הגולן? האם יורשי אסד יהיו פתוחים יותר למערב ולישראל, או להפך, ינסו להחריף את העימות כדי לרכוש לגיטימציה פנימית ואזורית, כפי שעשה המשטר הקיים? ואם המהפכה תיכשל, ואסד יישאר בכסאו, האם ינסה לחדש את תהליך השלום ולקבל את רמת הגולן מישראל, כתעודת ביטוח להישרדותו? האם יהיה לישראל טעם במו"מ ובהסכמים עם שליט שנוא שעשוי ליפול? בכל אחת מהאפשרויות האלה טמונים סיכונים והזדמנויות לישראל.

ישראל ניהלה יחסים מורכבים עם חאפז אסד ובנו בשאר, ששלטו בסוריה ב-41 השנים האחרונות. הדיקטטורה העלווית בדמשק היתה יריב מר, שהניף את דגל "ההתנגדות" וחתר לאיזון אסטרטגי עם ישראל - ובה בעת שימשה משענת יציבה של הסדר האזורי ושותפה לתהליך השלום.

הסורים שמרו בקפדנות על הסכם הפרדת הכוחות בגולן, בשעה שבנו בעומק שטחם צבא חזק עם מאות טילי סקאד, חימשו את חיזבאללה באלפי רקטות, ואף ניסו לפתח יכולת גרעינית. אחרי שניגפו בניסיונם לכבוש מחדש את הגולן, במלחמת יום הכיפורים, הם העדיפו לנהל את העימות עם ישראל בעקיפין, באמצעות בעלי בריתם מהחיזבאללה וארגוני הסירוב הפלסטיניים שמפקדותיהם חסו בדמשק.

הברית שאסד האב כונן עם איראן, שכוונה בתחילה נגד האויב המשותף בעיראק, פותחה בידי בנו לציר אסטרטגי שהגיע לשיאו בהשתלטות על לבנון ועזה ובהוצאת טורקיה מהמעגל הפרו-ישראלי. בשאר אסד התגלה כדיפלומט מוצלח, ששרד מול ההתנגדות האמריקאית לשלטונו בימי הנשיא ג'ורג' בוש, ובשנתיים האחרונות עמל על שיפור דימויה של סוריה במערב כמדינה חילונית ומכניסת אורחים.

בעיני ישראל, יתרונו הגדול של משטר אסד היה בחוסר התעוזה שלו ונטייתו להימנע מסיכונים ומעימות ישיר. תגובותיו היו צפויות והעניקו חופש פעולה לישראל, שהגיע לשיאו בהפצצת הכור הגרעיני שנבנה בחשאי בצפון-מזרח סוריה, בספטמבר 2007. אסד ספג את ההפצצה ולא הגיב, ואף חידש כמה חודשים אחר כך את שיחות השלום עם ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט. השיחות נקלעו למבוי סתום, כמו בכל הניסיונות הקודמים, ולא הבשילו להסדר.

כשהמהפכה פרצה בתוניסיה והתגלגלה למצרים, ניסה אסד להקרין שלווה ולטעון שאצלו זה לא יקרה. "אנחנו לא מצרים ולא תוניסאים", אמר בסוף ינואר בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל". אבל הוא טעה, ועכשיו עליו להילחם על הצלת משטרו מזעם ההמונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו