בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | רשות הדיבור לטרור

דורכים במקום

תגובות

במוקדם או במאוחר - ולא במאוחר מאוד - ישוב מעגל הדמים להסתחרר, ואולי הוא כבר שב; לא הצלחנו לשבור אותו, ואולי לא באמת ניסינו. שנים של שקט יחסי הרדימו את המדינאות הישראלית, והיא ממאנת להתעורר: אם שקט, אז למה לעכור את השלווה ביוזמתנו? הפוליטיקאים שלנו נהנים להשתכשך בשקט-שלפני כמו בסאונה, מגירים זיעה ולא ממאמץ; ומסרבים לראות את הסערה שמתקרבת.

מה שלא עושים השכל והאחריות, הניסיון והלקח היו צריכים לעשות. הרי ההיסטוריה הארוכה והקצרה מלמדת, שסופו של הסטטוס-קוו באנטה שלו; גלגל המזלות חוזר תמיד לאחור, ומה שהיה הוא שיהיה: האם אשליית השקט מתנפצת? האם סיוט הטרור מתחדש? ואיזו צורה תלבש האינתיפאדה השלישית?

למתינות של הרשות הפלסטינית לא היה שכר; למאבקה ברוצחים לא היה גמול. אבו מאזן וסלאם פיאד החליטו לבנות את המדינה הפלסטינית מן המסד ולא מהדם - אומרים ועושים - אלא שהשוקת נשארה שבורה, אי אפשר לשבור את הצמא העממי לסיום הכיבוש ולעצמאות. ואי אפשר לגבור על בני-עוולה בידיים ריקות, בלי שום הישג נראה לעין, ועם חופן של תסכולים ואכזבות.

החמאס והג'יהאד עוקבים ולא מאמינים למזלם הטוב - איך מלאכתם הבזויה נעשית על ידי הישראלים, שמחזקים את אויביהם ומחלישים את שותפיהם.

בנימין נתניהו התהלל שנתיים כמפתח, בימיו שקטה הארץ; על כך היתה גאוותו. אך עד כה הוא נהנה יותר ממחדליו ופחות ממעשיו. מציאות החיים והמוות היתה ונשארה ארעית ושבירה, ולא הפכה למציאות בת-קיימא שלאחר תמורה; נתניהו לא נקף אצבע לחולל אותה. הוא היה עסוק מדי בארגון הנסיעה הבאה של שרה לחו"ל ובדרכי מימונה.

והנה, פתאום ולא במפתיע, עזה חוזרת לסורה, ויישובי הדרום נצמדים למקלטים, נצמתים מפגיעתה. דרך הרוח מי יידע, אך את דרכה של הרוח הרעה אנחנו יודעים, ועכשיו היא באה.

והנה, הפיגוע אתמול חוזר למקומו, בדיוק לאותו הקיוסק. גם כאשר אין משחררים מחבלים בעבור גלעד שליט, בכל זאת אין מחסור במועמדים מועדים, המוכנים לשחוט באיתמר ולפוצץ בירושלים. כשהפוליטיקאים דורכים במקום, זאת שעתם של המחבלים להתקדם; כשהמדינאות שותקת, הטרור מקבל את רשות הדיבור.

ומי יודע, אולי בצפון תיפתח עוד רעה, כשהחיזבאללה ינסה לעזור לאדוניו, יחמם מחדש את הגבול בניסיון להציל את השליט הסורי מפני הקמים עליו להדיחו. טבעת האש עדיין מכתרת את ישראל, ורגיעה לרגע אינה מבשרת כיבוי שריפות - איפה הטאנקר האמריקני כשצריכים אותו.

לכל צד מורשת קרב משלו, וזכרונות עופרת-יצוקה ומלחמת-לבנון-השנייה מתעמעמים אצלם ואצלנו. החשבון ארוך והזיכרון קצר וההרתעה דועכת. הצדדים ערוכים ומוכנים לסיבוב שיבוא לאחר שהתמהמה.

חבל, חבל על הזמן שהשחתנו ועדיין משחיתים; חבל שהחמצנו הזדמנויות שלא בהכרח חוזרות. ואל מי יבוא נתניהו עכשיו בטענות ובנזיפות על הסתה? נותרנו עם כל הצרות, ובלי שום כתובת לגערות, שגם מוכנה להקשיב ולהתחשב.



הפיגוע חוזר למקומו, בדיוק לאותו הקיוסק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו