כולם אשמים חוץ מראש הממשלה בנימין מנתניהו

לנתניהו יש טענות לכל העולם ואשתו, רק לא לעצמו. לא ניכר בו אמש שום סימן של נכונות לבדק בית משפחתי. טור אישי

יוסי שריד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי שריד

"אתם שואלים", והם דווקא ניסו את כוחם, הגולשים. הם ניסו לתפוס את השור בקרניו, אך גם לנתניהו אין קרניים, והוא משול יותר לצלופח, שחמקנותו היא אומנותו. "וראש הממשלה עונה" - התשובות היו פחות טובות מהשאלות העוקבות של דנה וייס.

שני אזרחים - צעיר ומבוגר - שאלו על מסעות בנימין עם שרה. דרך ארוכה עברנו מהצריף של בן-צבי בירושלים ועד לווילה בקיסריה - אמר המבוגר. וזה מה שמצא נתניהו לענות: ראשית, הם לא אוהבים אותי, העיתונאים האלה, מאז ומתמיד רצו לראות במפלתי, אבל אני כאן ונשאר. רוצה לומר - זה לא אני, זה הם, בתקשורת, שצריכים לבדוק את עצמם ולתקן את דרכיהם.

ושנית, כך עושים כולם, כל האנשים החשובים מאוד, ורק עליי מתנפלים; ומיהר לטבול במקווה הטהרה של הליכוד, מעווה את אפו לריח הרע שעולה ממדמנת קדימה.

ושלישית, בשיאה הרגשי של ההופעה, הוא קונן על מר גורלה של אשתו-רעייתו; זה מה שהכי מכאיב לו; וכאילו הוא שב על קריאתו הבלתי נשכחת באותו רגע של מצוקה, ובמקום "שרהל'ה, הולכים הביתה" עולה מלב מורתח אותה קריאה בשינוי גרסה: "שרהל'ה, מה הם עושים לה".

נתניהו בישל אמש עיסה דוחה על פי מתכון בדוק ומוכר. משליכים לסיר את הנימוק העברייני המקובל - למה שופטים דווקא אותי לחומרא, בעוד כל האחרים נשפטים לקולא, רק אותי מחפשים. חדרי החקירות ובתי המעצר מלאים באנשים שזאת קובלנתם. ולתוך התבשיל המוקדח זורים אבקת רחמים עצמיים - יהודים, רחמו רחמו, ובעיקר על שרה, שהיא אשה עובדת, ובעבודה אף אחד לא מבין מה הם רוצים מהחיים הקשים שלה.

ועל הסיר מניחים את המכסה - "האמת עוד תצא לאור, הכל קשקוש", וכך מבקשים לסגור את הפרשה המבעבעת. במחילה, אם כל סיפור הכביסה, לדוגמה, הוא באמת עורבא פרח, שמתעקש ללשלש על כביסה לגמרי נקייה, אז למה לא תלו אותה לייבוש ולראווה בכתב התביעה נגד רביב דרוקר. חבל, היתה לזוג נתניהו הזדמנות להתנקות, והם לא ניצלו אותה. היה אפשר לשמוע אנחת רווחה מתמלטת מחזהו של המרואיין, כאשר תמו השאלות על נהנתנותו ועברו לעסוק במדיניותו - פלסטינים, סוריה, רקטות בדרום הארץ, ושאר נושאים של מה בכך, שאותם נתניהו דש בעקב ומדבר עליהם אפילו מתוך שינה.

אין לו מושג מה רוצים ממנו ולמה מתאנים לו, מה הוא כבר עשה. נתניהו לא לבדו בהיתממותו. הוא נציג נאמן של דור מזוין.

הנה, הבוקר מתפרסמים כאן בהבלטה דבריו של אהוד ברק, שדן את נתניהו לכף זכות, שהסתייגות אוורירית בצדה בסגנון של סלון צרפתי; אנשים אחים. גם הוא לא מבין מה כאן הבעיה בדיוק ועל מה הצעקה. לא על עמיתו הוא מלמד סנגוריה, כי אם על עצמו. אמנם קרובים פסולים לעדות, אך ברק לא פוסל את עצמו, להפך - הוא מתנדב להיות מליץ יושר. לא לחינם הלך הזרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו, חמדן כמוהו, ומושחתי כל המפלגות התאחדו.

לנתניהו יש טענות לכל העולם ואשתו, רק לא לעצמו. לא ניכר בו אמש שום סימן של נכונות לבדק בית משפחתי - בעל, אשה ושני בנים. "מקור השחיתות", אבחן, "הוא הביורוקרטיה". מדובר איפוא במקור חיצוני ולא פנימי, המערכת מקולקלת ולא האופי מקולקל. מנוי וגמור עמו לתקן את הפגם במינהל, ואין צורך בתיקון האישיות.

טענות יש לו אפילו להרצל, על שהתעצל והתמהמה, משום-מה, ולא הקדים בכמה שנים את מדינת היהודים. נתניהו החמיץ את הפואנטה: לא לחוזי מדינה ולמקימיה התכוונו השואלים, הם התכוונו למחריביה ומהרסיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ