בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעשה בשני נאומים - של אובמה ושל נתניהו

ראש הממשלה לא החליט עדיין מה יאמר בנאומו הקרוב בקונגרס האמריקאי - האם יציג תוכנית שלום או מסר מעורפל? גם נשיא ארה"ב, שינאם בקרוב בירושלים, עדיין חוכך בדעתו מה יאמר: האם יתקוף את ישראל ויסתכן באובדן פופולריות, או ימשיך לחבק?

תגובות

בעוד שבעה שבועות יתייצב ראש הממשלה בנימין נתניהו על במת הנואמים בגבעת הקפיטול, לשאת את נאומו המדיני "בר אילן 2", לפני המליאה המשותפת של שני בתי הקונגרס האמריקאי. זה המגרש הביתי של נתניהו: כאן אוהבים אותו, או שחוששים מהשדולה שתומכת בו. ראש הממשלה ידבר אל הסנטורים וחברי הקונגרס, אבל דבריו יופנו למאזין שלא יישב באולם, אלא בבית הלבן, שלושה קילומטרים במורד הגבעה. נתניהו רוצה להראות לברק אובמה שהקונגרס מאחוריו, ולהרתיע את הנשיא מכפיית הסדר שיסלק את ישראל מהגדה המערבית ואת המתנחלים מבתיהם.

חודש אחרי שנתניהו יבקר בוושינגטון עשוי אובמה לבוא לירושלים ולהשתתף בוועידת "המחר" בראשות הנשיא שמעון פרס. גם אובמה ינאם, בוועידה או במשכן הכנסת, ודבריו על התהליך המדיני יופנו לנתניהו. "נאום ירושלים" יבהיר עד לאן יילך אובמה כדי להקים מדינה פלסטינית, לסיים את הכיבוש בשטחים ולחסל את ההתנחלויות, שבעיניו "אינן לגיטימיות".

עכשיו מתלבטים שני המנהיגים בשאלה מה להגיד: מסר תקיף וחד, או הפטפטת הרגילה על "היחסים המיוחדים והבלתי-שבירים" בין אמריקה לישראל. תוכנית פעולה מדינית, או חיבוק אוהבים שיעזור לאובמה בפתח הקמפיין לבחירתו מחדש, ולנתניהו כנגד הלחצים מבית.

יחסי הכוחות אינם שווים, כמובן. נתניהו פוחד מאובמה הבלתי-צפוי, שבעט בחוסני מובארק ומפציץ את מועמר קדאפי. בצמרת המדינית בירושלים רואים את הנשיא כגורם עוין, שאלמלא אילוציו הפוליטיים היה מצטרף לתנועת ה"בי-די-אס" (חרם, הפסקת השקעות וסנקציות) נגד ישראל. יש לא מעט ראיות שתומכות בדעה הזאת. למשל, ההסבר שנתן הממשל להטלת הווטו על גינוי ההתנחלויות באו"ם, ולפיו הסכים עם עקרון הגינוי והסתייג רק מהפרוצדורה. או הסיפור של "אקונומיסט" ולפיו ביקש אובמה מראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, וממנהיגים אחרים, לגלות קשיחות כלפי ישראל (הבית הלבן הכחיש). ודברי אובמה למנהיגים יהודים אמריקאים, לפני כשבועיים, שמחמוד עבאס רציני ונתניהו לא. הדברים צוטטו השבוע ב"וושינגטון פוסט".

צופים לעתיד

מה עושים? נתניהו מעביר את הזמן בקמפיין "איראן היא לוב", שקורא למערב לאיים על איראן בתקיפה צבאית אם תמשיך בתוכניתה הגרעינית. למסר הזה אין בינתיים קונים. אולי הוא ישמש בעתיד כצידוק לפעולה ישראלית ("הצענו לכם לתקוף וסירבתם, אז לא היתה לנו ברירה"). אבל איראן, עם כל חשיבותה, לוחצת פחות מהבעיה הפלסטינית.

נתניהו צופה קדימה, לספטמבר, החודש שבו יפנו הפלסטינים לאו"ם בבקשה שיכיר במדינתם העצמאית. הממשל האמריקאי הבטיח לישראל, לפי מקור מדיני בכיר, שיסכל החלטה על הכרה במועצת הביטחון. התיק יעבור אז לעצרת הכללית, שיכולה לקבל (לפי פרוצדורה מימי מלחמת קוריאה) "החלטה עם שיניים", שתכיר בפלסטין ותתייחס לכל פעילות ישראלית בשטחי הרשות הפלסטינית כהפרת חוק, שתיענש בסנקציות ובצעדים אחרים על ידי מועצת הביטחון.

עכשיו מתחבט נתניהו בשאלה איזה מסר להציג כדי לסכל את איום הבינאום וההסדר הכפוי. שר הביטחון אהוד ברק מציע לו להבטיח נסיגה ישראלית בשלבים מהגדה, פינוי מדורג של ההתנחלויות שמעבר לגדר, וחלוקת ירושלים. אם הפלסטינים ידחו את ההצעה, כמנהגם, ישראל תבחר בנסיגה חד-צדדית ותתכנס לגבול הגדר. כך תיראה ישראל צודקת ותאפשר לאמריקה לתמוך בה. ברק חושש שאמירת "לא" לאובמה תערער את התמיכה האמריקאית בישראל ותוביל לאסון מדיני, אם לא לחרם בינלאומי.

מול ברק מתייצב יריבו, המשנה לראש הממשלה משה (בוגי) יעלון, שביקר בוושינגטון בשבוע שעבר. יעלון חושב שאסור לישראל להציע שוב נסיגות וויתורים, ושעליה להציע מתווה שונה מהקלישאה הכושלת של "שטחים תמורת שלום". לשיטתו, נתניהו צריך להציג בנאומו את דרישות ישראל, במקום לרצות את הפלסטינים. ומה דורש יעלון? קודם כל, לקבוע שהתהליך יוביל להכרה בישראל כמדינה יהודית. אחר כך התחייבות לסיום הסכסוך וקץ התביעות, וקביעת סידורי ביטחון. רק אחרי שהדרישות האלה יתמלאו, יש טעם לדבר על הטריטוריה. לשיטתו, ישראל צריכה לעמוד על שלה, במקום להפגין חולשה בניסיונות חסרי תוחלת לרצות את העולם בנסיגות.

אנרכיה

נתניהו מתלבט. במעשיו הוא נוטה לעמדת בוגי, אך בנאומיו האחרונים הוא הציג גישת ביניים, שהבליטה את חשיבות השליטה בבקעת הירדן. זה לב העניין מבחינתו, מניעתו של "בסיס טרור איראני" בגדה. אבל הוא לא מצליח לשווק את המסר הזה בשום מקום שאינו "פוקס ניוז". איומו שישראל תנקוט "צעדים חד צדדיים" משלה בתגובה להכרזת מדינה פלסטינית נותר עמום, ובינתיים אינו מרתיע איש.

גם אובמה מתלבט איך לנהוג במסעו לירושלים: האם לבוא לנסיעת קמפיין, שתאזן את ביקוריהם של יריביו הרפובליקאים כאן, או להציג תוכנית שלום. תומכיו משמאל, כמו ארגון "ג'יי-סטריט", קוראים לו להציג מתווה להסדר. חבל להם שמסעו לישראל יתבזבז על הצהרות אהבה ריקות מתוכן. אישים מרכזיים יותר במפלגה הדמוקרטית, כמו יו"ר ועדת החוץ בסנאט ג'ון קרי, סבורים שהזמן אינו בשל ליוזמת שלום נשיאותית.

קרי ביקר בירושלים בשבוע שעבר, נפגש עם נתניהו והזהיר שהלחץ הבינלאומי גובר והולך. הוא הציע שישראל תעשה מחוות לפלסטינים - העברת שטחים נוספים לאחריותם - כדי לבלום את ההכרזה החד-צדדית על מדינה.

הלבטים יימשכו עד לקיץ, אם לא ייקטעו בהסלמה ביטחונית לא צפויה. נתניהו וראשי החמאס הצליחו להרגיע את ההתלקחות של השבועיים הקודמים. ישראל הבהירה שהיא רוצה חמאס חזק ואחראי, שיכול לרסן את יורי הרקטות מהג'יהאד האיסלאמי. במקום לקרוא להפלת החמאס, רוצים שישליט את מרותו בעזה וימנע "אנרכיה" (כדברי אלוף פיקוד הדרום, טל רוסו).

נתניהו מספר שהרגיעה הושגה בגלל איומיו בתגובה חזקה, שמרתיעים את החמאס. אבל במציאות ישראל מאמצת בעזה את "דוקטרינת נסראללה" הנהוגה בצפון. היא מעדיפה שכן עוין וחזק, ששולט בשטח, על מיליציות וכנופיות שעושות ככל העולה על רוחן בלי לשאת באחריות.

השקט שחזר מאפשר לנתניהו ולאובמה להתכונן לדו-קרב הנאומים, שיתנהל בשני סיבובים, בגבעת הקפיטול ובירושלים. *



נתניהו. מעביר את הזמן בקמפיין 'איראן היא לוב', אך למסר הזה אין בינתיים קונים


אובמה. בכירים במפלגה הדמוקרטית סבורים שהזמן אינו בשל ליוזמת שלום נשיאותית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו