בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מי מגונן אבו מאזן מפני המחאה העממית

תחת עינה הפקוחה של המשטרה הפלסטינית ברמאללה, תקפה השבוע חבורת צעירי הפתח את אוהל המחאה שהוקם בעיר נגד הפילוג. דיווחים שהופיעו בתקשורת הפלסטינית השמיטו את זהותם של התוקפים

תגובות

אוהל מחאה של הצעירים הדורשים "קץ לפילוג" ושוהים בו זה יותר משבועיים, יום ולילה, כבר הפך חלק מהנוף של כיכר אל מנארה ברמאללה. עד כדי כך שכבר יש מי שחשבו שאין טעם בקיומו. אבל ביום רביעי בערב תקפה אותו חבורה שהופיעה יחד עם פעילי "השביבה" - תנועת הצעירים של הפתח. המשטרה וכוחות הביטחון הפלסטיניים שנמצאים במקום דרך קבע לא מנעו את ההתקפה. אבל באוהל ובמתקפה עליו יש יותר מהנגלה לעין.

בשמונה בערב עוד היתה האווירה בכיכר פסטיבלית. זה עתה הסתיימה הופעה של שחקן וזמר ירושלמים. מופעי אמן הם עוד דרך של שוכני האוהל למשוך תשומת לב למסר שלהם. הקהל החל להתפזר. שלושה מהצעירים שהותקפו היו באוהל. כחמישה אחרים ישבו מחוצה לו, קוראים, לומדים לבחינות באוניברסיטה ומפטפטים. פעילים אחרים, הקשורים בקבוצה שהקימה את האוהל ונקראת "15 במארס" (על שם יום ההפגנה הראשון שלהם), היו בדרכם חזרה מהפגנת יום האדמה בנבי סאלח.

פתאום הגיעה לכיכר חבורה גדולה וצוהלת של נושאי דגלים צהובים של הפתח: אלו פעילי השביבה. הם באו לחגוג את ניצחון רשימתם בבחירות שהתקיימו באוניברסיטת ביר זית, ושהיריבה הראשית - חמאס - החרימה.

כהרף עין הפכה הכיכר לעיסה של גופים מתנגשים, הרמות ידיים, צעקות, אוהל מעוגל שהופל על יושביו, ספרים זרוקים, מזרנים ושמיכות מפוזרים, כרזת ענק "כן לפיוס, לא לפילוג" קרועה לגזרים, פלקטים תלושים. עד ראייה סיפר שהכל התחיל כשאחד מחברי השביבה ניסה להצית את האוהל. צעירי ה-15 במארס ביקשו להרחיקו והחלו לצלם. חברי שביבה אחרים התנפלו, הרביצו, תקפו את האוהל עד שקרס ודרכו ברגליהם על כל מי ומה שמתחתיו. יושבי האוהל, כאפיות שחור-לבן לצוואריהם, נחלצו ממנו, רועדים מזעם ומפחד, לרחוב צדדי. "האשימו אותי שאני חמאס" אמר אחד והוציא את כרטיס החבר שלו בפתח. מסביב לנשארים התגודדה קבוצה גדולה של גברתנים צעקנים, רובם לבושי חולצות שחורות ולצווארם כאפיות שחור-לבן. כמה עוברי אורח צעקו "בושה", אבל פחדו להיכנס ולהפריד. שוטרים שהגיעו מתחנה שבמרחק 150 מטר לא מיהרו להרחיק את המתקיפים. "לא ציפינו שיקרה דבר כזה", נשמע אחר כך מפקד החקירות המשטרתי מסביר למישהי, ששאלה: "אבל הרי אתם נמצאים פה דרך קבע, בלי מדים ועם מדים. איך זה שלא מנעתם?". הוא גם אמר שאנשיו שלו הותקפו.

אחר כך עברה חבורת הגברתנים למרכז הכיכר, הניפה את דגליה הצהובים, וצעקה "אבו עמאר" ו"תחי פלסטין". אחד הכריז בקול ש"אנחנו השביבה, באנו לחגוג את ניצחוננו בבחירות, והותקפנו. כוחות הביטחון התקיפו אותנו". הוא הזמין את החוגגים להתיישב עד אשר יבוא יו"ר הוועדה המרכזית של הפתח, מחמוד אל עאלול, ויתנצל. בכך, בלי משים, הסגיר הדובר את הקשר הגורדי שבין מנגנוני הביטחון לבין הפתח.

להתאחד כדי להיאבק בסגר

בדיווחי התקשורת הפלסטינית הרשמית והכביכול-עצמאית זהות התוקפים (שביבה) נעלמה. מושלת רמאללה, ד"ר לילא ע'נאם, חברת הפתח, הבטיחה למצוא את האחראים ל"בלבול" וטענה שמדובר ב"אנשים פרטיים". בסופו של דבר חברי השביבה נעלמו, בלי שאל עאלול יופיע. שקט של הלם עטף את הכיכר. בדממה, הצעירים החלו להרים את האוהל, לאסוף את תכולתו שפוזרה ולנקות את סביבותיו.

כמה שעות קודם לכן אותם מנגנוני ביטחון מנעו מכחמישים צעירים להפגין בכיכר סיטי אין ("כיכר איו"ש" בפי המתנחלים), שביציאה הצפונית, הסגורה של רמאללה. הם העלו בכוח כמה מהמפגינים על מכוניות, והסיעו אותם לשכונה הבורגנית של רמאללה - א-טירה, אולי בשל הדימוי של "בני טובים" שיש למפגינים.

משתתפי ההפגנה שסוכלה חשבו שזו הדרך הראויה להפגין ב"יום האדמה". הסיסמה שנשאו, "ההתעמתות העממית עם הכיבוש היא הדרך לשים קץ לפילוג", מרמזת על חילוקי הדעות השוררים גם בתוך קבוצות "אל מנארה". הסיסמה "הקץ לפילוג" - כשהכוונה לקרע הפוליטי בין הרצועה המערבית לגדה - איבדה מקסמה. יש מסבירים זאת בחיבוק החונק שנתנו לה דוברי הפתח והרשות, כאילו אין להם יד בפילוג. בעזה, הצעירים הפעילים באותן קבוצות ומקיימים קשר קבוע עם מקביליהם בגדה מתלוננים על דחיקתה לשוליים של הסיסמה. הם חושבים שבגדה המערבית לא נותנים מספיק את הדעת לתנאי הכליאה שבהם הם חיים בשל מדיניות הסגר הישראלית. הפילוג העצים את הסגר. רק קץ לפילוג יאפשר מאבק בסגר, כלומר - מאבק בכליאתם.

אבל בגדה רבים סבורים שבדרישה "הקץ לפילוג" מושם דגש מיותר על עניינים פנימיים, שמשכיח שהאויב הוא הכיבוש הישראלי. כדי להזכיר לכל מיהו האויב, תוכננה ל-5 במארס פעולה חדשה מסוגה: הפגנה פתוחה (ללא מועד סיום קבוע מראש) ליד או בתוך מינהלת התיאום והקישור (מת"ק) - היחידה במינהל האזרחי שמנפיקה היתרי תנועה לפלסטינים. לשם קיצור, בפי פלסטינים, המינהל האזרחי מכונה "בית אל", על שם ההתנחלות הסמוכה.

לא חרג מפייסבוק

את הפעולה יזמו חברי ועדות המאבק העממיות בכפרים שונים, שבמשך שמונה השנים האחרונות נושאים בעול ההתעמתות העקבית עם הכיבוש. רבים מהם חברי פתח. הם יידעו את הקבוצות של אל מנארה, שגילו עניין. ואז נודע הדבר לחברים בוועדה המרכזית של הפתח. לפי מקורות שונים, כמה מהם רצו בהולים ללשכת יו"ר פתח, הרשות ואש"ף - מחמוד עבאס - והזהירו אותו מפני פעולה מסוג זה. מישהו טוען שהם הציגו אותה כנשק בתחרות כביכול של ראש הממשלה סלאם פיאד בפתח ובלשכת היו"ר. אחר כך החלו להגיע לפעילים טלפונים ובהם "עצה ידידותית" שלא לממש את התוכנית. לפי המקורות, גם מושלת רמאללה, ד"ר לילא ע'נאם, התנגדה לפעולה. תחת הלחץ המסיבי, הרעיון בוטל או נדחה.

מלשכת הדוברות של הפתח נמסר בתגובה ל"הארץ" כי הרעיון לא חרג מדף הפייסבוק, ולכן מלכתחילה לא היה מי שיתנגד לו. "הפתח תומכים במאבק העממי בכיבוש, ועובדה שחבריו משתתפים בהפגנות בבלעין ובנעלין וכו'", נאמר. מלשכת המושלת נמסר כי לא ידוע על תוכנית להפגנה, כפי שתוארה, אך באופן עקרוני יש התנגדות ל"חיכוך". ואילו חבר הוועדה המרכזית של הפתח, שהוזכר כאחד המתנגדים המרכזיים לפעולה, אמר ל"הארץ": "יש אנשים שמעוניינים להתחיל בתוהו ובוהו בערי הגדה המערבית. אנחנו לא רוצים לשוב לאנרכיה הביטחונית ששררה קודם. מי שרוצה לנהל מאבק עממי ולא-מזוין, שילך לאזורי B ו-C, כמו נעלין ובלעין". כשנאמר לו שזו בדיוק היתה הכוונה, ו"מה ההבדל בין הפגנה בשטח C בבלעין לבין הפגנה בשטח C שליד רמאללה", טען אותו חבר בכיר בפתח, בעל רקע ביטחוני, ש"כוונת המפגינים היתה רק לשבת בכיכר סיטי אין, כדי לגרור את השוטרים הפלסטינים להגיב על ירי ישראלי בגז מדמיע או בכדורי מתכת מצופה גומי. מי יערוב לנו שלא יבוא משת"פ אחד, יירה באוויר בכדור אחד, וכך הכל יצא מכלל שליטה"?. ("הארץ" לא הצליח להשיג את תגובת לשכת עבאס).

כיכר תחריר זה לא כאן

גם אנשים התומכים בפעילויות מסוג זה, חלקם בעלי ותק באינתיפאדה הראשונה, חושבים שזו היתה תוכנית בוסר. "הצעירים חשבו לחקות את כיכר אל תחריר" אמר אחד מהם ל"הארץ", המקורב לסלאם פיאד. "אבל באל-תחריר הצעירים בדקו כל נכנס לכיכר, כדי שתהיה נקייה מכל נושאי נשק חם וקר. האם הם יוכלו לעשות זאת פה, כדי להבטיח שהפעולה תהיה בלתי-מזוינת מא' עד ת'? אני מסופק".

צעירי אל מנארה שמעו שבנסיבות שונות אמר אבו מאזן: "לא אכפת לי שיקרעו את התמונה שלי באל מנארה. רק שלא יתקרבו ל'בית אל'. את זה לא ארשה".

"זוהי בדיוק הבעיה", אמר ל"הארץ" פעיל בקבוצת חשיבה שהקימו כמה צעירים לפני כחצי שנה. "הגוף שאמור לייצג אותנו, הוא שמונע מאתנו להפגין נגד אחד מסמלי הכיבוש, המינהל האזרחי". לכן, קבוצות הצעירים שמסביב לאוהל עסוקות בפיתוחו של רעיון חדש/ ישן: לבנות ייצוג חדש ואמיתי לעם הפלסטיני כולו - שנמצא בעזה, בגדה, בתפוצה ובשטחי "הפנים" (ישראל). הבחירות למועצה לאומית פלסטינית יתקיימו על בסיס "אדם אחד, קול אחד", אומרים הצעירים ומודים "שעל הפרטים הטכניים עוד יש לעבוד". בחירות על בסיס עיקרון זה יחזירו את הכוח וההחלטה לעם, הם משוכנעים. הם מתואמים עם פעילי אש"ף שחיים בחו"ל ומקדמים אותו רעיון. הם מתכוונים ללכת "לכל עיר וכפר ומחנה פליטים ובדיונים משותפים לגבש את הרעיון".

אחד הצעירים אומר: "הדרישה לבחירות חדשות אומרת לכולם, מאבו מאזן ועד איסמעיל הנייה, שנמאס לנו. היוזמה מאיימת על כל המפלגות הפוליטיות הקיימות והנהגותיהן, כי אנחנו גם דורשים שקיפות ונשיאה באחריות. הנהגה שלא הצליחה לקדם אותנו למטרת השחרור - נדרשת לעזוב".

אלו מסרים של התנגדות לסדר הפנימי המאובן והמשתק, שרבים כל כך בפתח ובאש"ף התרגלו אליו ומרוויחים ממנו. מדובר עדיין בזרעים, אבל בעלי פוטנציאל חתרני בעליל.



כוחות הביטחון הפלסטיניים חוסמים את דרכם של מפגינים ברמאללה בדרכם לבית אל ביום האדמה, שלשום


הרס אוהל הפתח בכיכר אל-מנארה, שלשום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו