בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת גבולות | השליח של נתניהו

פרס נחת בוושינגטון, מצויד בנוסחה מדינית, שהתיאור שלה ב"ניו יורק טיימס" מעורר פסימיות עמוקה - העם אוהב מנהיגים ראוותניים

תגובות

השבוע לפני 15 שנה, בדרך מעומאן לקטאר, במטוס נטול חדר שינה, רשמו הכתבים את הדברים הבאים מפי ראש הממשלה: "אנחנו הולכים לבחירות לפי הפרמטרים הבאים: הירדן כגבול ביטחוני, ירושלים לא תחולק והתנחלויות לא יורדו. זו תהיה עמדתנו במשא ומתן. אין צורך בהורדת יישובים". ראש הממשלה היה שמעון פרס. פחות מחודשיים אחר כך, בנימין ושרה נתניהו השתלטו על המטוס ושלחו את פרס לגלות באופוזיציה. היום פרס ייכנס לבית הלבן כשהוא בנעלי נשיא המדינה, בניסיון לחלץ את ראש הממשלה נתניהו ממצוקה גדולה.

פרס יודע כי "הפרמטרים" שלו מאפריל 1996, שאומצו בידי נתניהו, רלוונטיים למזרח התיכון החדש (עכשיו בלי מירכאות) פחות מדו"ח גולדסטון אחרי המאמר ב"וושינגטון פוסט". בשיחות פרטיות הוא אומר, שאי אפשר להיתלות באילן הגבוה של נאום בר-אילן, בשעה שהקרקע רועדת מתחת לרגלי ישראל. האיום ההזוי, שישראל תגיב על החלטה חד-צדדית להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67' (איך תמיכה צפויה של יותר ממאה מדינות נחשבת ל"חד-צדדית"?) בצעדים חד-צדדיים, הוא עדות לבהלה בלשכת ראש הממשלה (למה הם מתכוונים? לניתוק היחסים עם מאה מדינות?)

נתניהו יכול להתמודד עם הצבעה של כל העולם בעד פלסטין בגבולות הקו הירוק, שבירתה ירושלים. כל העולם, לבד ממדינה אחת. זו שהנשיא פרס יישב היום מול הנשיא שלה. "החזרה בתשובה" של גולדסטון תעזור לנתניהו לשכנע את הציבור הישראלי, שכל העולם כל הזמן נגדנו. הרבה יותר קשה לשווק הצבעה של שגרירת ארה"ב באו"ם בעד מדינה פלסטינית בגבולות 67' וחלוקת ירושלים.

האתגר של פרס הוא להניח לפני אובמה נוסחת פלא, שהנשיא האמריקאי יוכל למכור לשותפי ארה"ב בקוורטט בפגישתם בברלין ביום שישי הבא. זה יהיה המפגש הראשון של הרביעייה הבינלאומית מאז ההתקפה של בעלות הברית על משטר קדאפי. האירופים, בעיקר שר החוץ הבריטי ויליאם הייג ומזכ"ל האו"ם באן קי-מון, כבר עשו את הקישור בין המאבק נגד המשטרים הדיקטטוריים הערבים לבין משטר הכיבוש הישראלי בשטחים.

כתב "ניו יורק טיימס" בירושלים, איתן ברונר, ציטט השבוע בכיר ישראלי שאמר, "העולם חושב שהוא יאלץ את ישראל להכיר בגבולות 1967 ובחלוקת ירושלים כבסיס למו"מ? זה לא יקרה לעולם". מה נתניהו מציע "לעולם" במקום זאת? מהדיווח בעיתון החשוב ניתן להבין, כי "הפרמטרים" שביבי צייד בהם את פרס הם העברת חלק מהשטחים, שאינם מאוכלסים במתנחלים, לשליטה פלסטינית וכן "מרכיב אזורי", הכולל ועידה בינלאומית - תגובה ליוזמת השלום הערבית. הבכיר הפלסטיני ד"ר נביל שעת לא הפגין התהלבות למשמע ההצעה. לדבריו, הפלסטינים נחושים בדעתם לבודד את ישראל, כדי לעזור לה להבין שאין משא ומתן בלי הקפאת הבנייה בהתנחלויות.

ברונר התרשם מרמת הפסימיות יוצאת הדופן של הפקידים הישראלים, הפלסטינים והמערביים שעמם שוחח. הח"מ שותף להתרשמות העצובה שלו.

רצון העם

הסיפור הבא מוקדש לחברתי, ד"ר תמר גולן, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר. בסוף שנות ה-80 הצטרפנו למסעו של ראש הממשלה יצחק שמיר במערב אפריקה. בשעה שהאורח נועד עם נשיא קמרון, הציעה תמר שנבקר בכפר הסמוך. ממול לארמון, העשוי שיש איטלקי, ובו נברשות בדולח וברזים מצופים זהב בשירותים, פגשנו ילדים מכוסים בזבובים מתרוצצים בין בקתות עלובות, ונשים שנשאו כדי מים על ראשיהן. לאחר שובי ארצה, הזמין אותי שגריר קמרון לפגישה, כדי לשוחח על הכתבה ב"הארץ", שבה סיפרתי על המסע הקצר מהארמון אל הכפר.

השגריר הסביר שהנשיא עושה את רצון העם. בתרבות השבטית של האפריקאים, הסביר הדיפלומט הקמרוני, הנתינים נעלבים אם למנהיג של השבט השכן יש ארמון מפואר יותר מאשר לראש השבט שלהם. כל קשר לביבי-טורס ולהשפעת הפרשה על הפופולריות שלו - על אחריות הקוראים. יהי זכרה של תמר גולן, ידידת אפריקה ומתנדבת מחסום ווטש, ברוך.

טחנות הצדק

לפני שנה ביקשתי מהיועץ המשפטי לממשלה לשתף את הציבור במצבה של התלונה, שהגישו ראש המוסד לשעבר צבי זמיר ושני בכירים באמ"ן ב-2004 נגד ראש אמ"ן לשעבר אלי זעירא. התלונה נוגעת לחשד שזעירא חשף את שמו של הסוכן המצרי, אשראף מרוואן, שגופתו נמצאה ביוני 2007 ליד ביתו בלונדון. מרוואן נחשב למרגל הטוב ביותר שהיה לישראל. דובר משרד המשפטים מסר אז בתגובה: "אנחנו מקווים שתתקבל החלטה במהירות האפשרית".

חלפה חצי שנה, והנה התגובה הבאה: "כפי שהודענו לבא כוחו של המתלונן בתיק, הנושא נבחן בשבועות אלה בלשכת היועץ המשפטי, ואף התקיים דיון ראשון בהשתתפות פרקליט המדינה ונציגי הגופים הרלוונטיים. טרם התקבלה כל החלטה בעניין ובכוונת היועץ המשפטי לקיים דיון נוסף".

השבוע שאלתי את היועץ, יהודה וינשטיין, באמצעות הדובר, האם הוא סבור כי שבע שנים הן פרק זמן סביר לקבלת החלטה. התגובה: "לשכת היועץ מסרה לנו, כי ההחלטה תתקבל במועד קרוב". עצרתי את הנשימה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו