בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוהל מעצר קטין בנבי סאלח: בניגוד לחוק, בלי ליווי עורך דין והורים

באישון ליל לפני כ-3 חודשים נעצר א"ד, בן 14, ונחקר על הפגנה בה השתתף. הורי הקטין לא נכחו, ולא התאפשר לו להתייעץ עם עו"ד. החוקרים: זה דבר שכמעט לא בר-קיימא, החקירה התנהלה באווירה חיובית

תגובות

ראשו של הנאשם היה מונח על ברכיו חלק ניכר מזמן הדיון. רק מדי פעם הרים אותו, מחייך לעבר היושבים על ספסלי המשפחות, מציץ במין תמיהה במתרגם וחוזר להניח את הראש על ברכיו. מאחורי דוכן העדים, ב-21 במארס, עמד המפקח המשטרתי ג'לאל עווידה. כעשרה ימים קודם לכן העידו שני עמיתיו, משה מדיוני וארנון יהב. גם בזמן עדותם, במשפט זוטא שהתקיים לבקשת עורכי הדין, העדיף הנאשם להניח את ראשו על ברכיו ולא להתבונן בהם.

מדיוני ויהב היו מי ששהו אתו וחקרו אותו כחמש שעות בחדר החקירות, ב-23 בינואר. לפעמים הצטרף אליהם עווידה. לפעמים נכנס חוקר רביעי. לזמן קצר נכנסה גם אשה ששמה ניהאי סוסאן, שהסבירה בבית המשפט הצבאי עופר: "התפקיד שלי הוא סודי". חמישה חוקרים על חשוד אחד, שאת שמו אין לפרסם, כי הוא קטין: בן 14 ומשהו.

ב-23 בינואר 2011, סמוך לשעה שתיים אחר חצות, הגיע כוח צה"ל גדול לכפר וחבט בדלת. א"ד ישן לפעמים אצל דודו המשותק, כדי לעזור לו. כך היה גם באותו לילה. לבית האבן הקטן של הדוד צמוד בית בטון פשוט של משפחת א"ד: בשלושה חדרים גרים ההורים, וחמישה ילדים, הקטן בן 11. הריהוט בחדר השינה של הבנים: מזרנים.

המון חיילים, לאם הם נראו כחמישים במספר, היו בפתח הבית ומסביבו. כולם היו עם נשק וגלויי פנים, היא ציינה אתמול, חוץ מאחד - שהיה רעול פנים ובלי נשק. חמוש רק ברימון גז מדמיע ומכל "פלפל" (רסס צורב לעיניים). הוא ידע להגיד מיד ששני בניה האחרים, שהתעוררו לשמע החבטות, אינם א"ד. האם ידעה שלא באו לעצור את בתה, בת 19. רגלה נשברה והיא נפצעה בצווארה מרימוני גז מדמיע שהשליכו חיילים בכפר, בעת דיכוי אחת ההפגנות בימי שישי. האם גם ידעה שלא באו לעצור את הקטן בבניה, בן 11: לפני כמה חודשים חיילים עצרו אותו בכפר, והוא נשלח לחקירה במשטרה. הרבה טלפונים הריצו עורכי דין עד ששוחרר: אין לעצור ולחקור קטין מתחת לגיל 12. אבל האם היתה משוכנעת שבאו לעצור את בנה בן ה-23. בכ-15 החודשים האחרונים, יותר מ-13% מ-500 תושבי הכפר הקטן נעצרו: 64 במספר - מהם 13 קטינים. המעצרים והפשיטות הליליות לא הפסיקו את ההפגנות השבועיות.

שוטר פלסטיני שנעצר זמן מה קודם לכן מסר בחקירתו שמות של משתתפים בהפגנות, בהן א"ד ואחיו הגדול. אך לצבא בער לעצור באותו הלילה את בן ה-14. זהו דפוס מעצר שעורכי דין ועיתונאים איתרו בבלעין ובנעלין: עוצרים לחקירה ילדים או מבוגרים מעורערים בנפשם. על סמך חקירתם מגיע הצבא למי שנחשבים מארגני המאבק העממי, כדי לנטרל אותם במשפט ובמאסר בעוון ארגון הפגנות ו"הסתה".

פעם בוכה, פעם מרכין ראש

א"ד יצא מבית דודו לקור ולחושך. אמו התעקשה להביא לו משהו חם מהבית: רעול הפנים, היא אומרת, סירב בתחילה, אחר כך דחף אותה ואמר "תביאי, אבל מהר". לדבריה הכל לווה בדחיפות ובחבטות, גם בא"ד. החיילים קשרו את ידיו מאחורי גבו וכיסו את עיניו ברטייה, תפסו אותו וזרקו אותו לג'יפ. לדבריו, חיילים חבטו בו גם בדרך. לפי תצהירים שגבה ארגון DCI הבינלאומי (ארגון הגנה על ילדים), 69% מהקטינים העצורים הוכו בין המעצר לחקירה; 97% שהו זמן ממושך בידיים אזוקות; 92% שהו בעיניים מכוסות ו-65% נעצרו בין חצות לארבע לפנות בוקר.

התחנה הבאה: רופא צבאי במרכז הצבא בהתנחלות חלמיש. משם, בעיניים קשורות, ידיים מאחור, נער בן 14, הוסע לתחנת משטרה במעלה אדומים. עורך הדין לימור גולדשטיין, ממשרדה של גבי לסקי, כבר ידע על המעצר. "אני בא במוניות", הוא הודיע למשטרה. אבל למשטרה אצה הדרך. החקירה התחילה ב-9:24 בבוקר, בלי שתמומש זכותו של א"ד לראות עו"ד לפני החקירה.

שלושת החוקרים המשטרתיים העידו במשפט הזוטא שהתנהל בבית המשפט הצבאי עופר כי האווירה בחקירה היתה חיובית ונינוחה, וכי הנער דיבר מרצונו החופשי ולא היתה אלימות. מדיוני, היחיד מבין החוקרים שעבר הכשרה כחוקר נוער, לא ידע להגיד אם הנער ישן בין המעצר ועד שהתחילה החקירה. אך הנער נראה לו ערני דיו בשביל לקיים חקירה. עווידה המפקח אמר ב-21 במארס ביחס לנוכחות ההורים בחקירה (כפי שמחייב החוק בישראל): "זה דבר שכמעט לא בר-קיימא, מהסיבה שגם ההורים גרים בשטחים, ולהגיע אלינו מבחינתם זה סיפור ארוך, וזה יכול לקחת שעות וימים וזה לא ריאלי במעמד החקירה הזו". כפי שסיפר בישיבת משפט הזוטא ב-10 במארס, מדיוני הוא שהודיע לא"ד מהן זכויותיו בחקירה. הוא זכר שאמר לו כי יש לו זכות לשתוק. באופן די נדיר, הצוות החוקר צילם את מהלך החקירה. לא"ד לא היתה התנגדות שבאי בית המשפט יצפו בו, צנום ומכונף בחדר הקטן, פעם בוכה, פעם מרכין ראש על השולחן, כמעט-נרדם. וכך נכתב בפרוטוקול הדיון: "החוקר (לפי הקלטת) מסביר לנאשם כי יש לו זכות להיוועץ עם עו"ד וכי כל מה שייאמר עשוי לשמש נגדו. הוא מסביר זאת מספר פעמים ומסביר את החשדות המיוחסים לו ובהמשך אומר לנחקר כי יותר טוב שיגיד את האמת. הנחקר שואל אם יגיד את האמת ילך הביתה, והחוקר אומר שאת זה כבר נראה ואת זה יחליטו הקצינים". לאחר הצפייה בקלטת שאל עו"ד נרי רמתי, ממשרדה של לסקי: "אז למה לא אמרת לו אף פעם שמותר לו לשתוק?". מדיוני: "הוא הבין טוב מאוד".

את עווידה שאלה עו"ד לסקי ב-21 במארס: "במהלך חמש שעות הקלטת (של החקירה, ע"ה) רואים שהחשוד שהוא קטין, כל הזמן מפהק, שם את הראש שלו על השולחן וכמעט נרדם ואף אחד לא שואל אותו האם הוא עייף, האם הוא רוצה לישון". עווידה: "החשוד בשלהי החקירה שלו היה כל כך ערני שאמר שם, השפה הערבית היא שפת אמי, ואמר שם איזה ארבעה משפטים בשפה הספרותית שלטעמי ילד בגיל הזה צריך להיות לו איי-קיו מאוד גבוה בשביל להגיד את אותם דברים...". לסקי: "אתה אומר שילד חכם לא יכול להיות עייף".

הכל היה בצחוק

לסקי סיכמה סצינה מהקלטת: א"ד משתעל. מדיוני אומר לו: "אל תשתעל עלי, אתה תדביק אותי". החוקר ג'לאל והחוקר ארנון צוחקים על הילד ופותחים חלון בהפגנתיות. לסקי שאלה את עווידה: "אתה לא רואה טעם לפגם בכך ששני חוקרים מבוגרים צוחקים על קטין במהלך החקירה שלו כשהוא חולה ועייף?". עווידה השיב כי "עד עכשיו אני יודע שעו"ד לסקי היא עורכת דין ולא רופאה... הכל היה בצחוק".

כשהגיע גולדשטיין למשטרה, בסביבות השעה 11:00, נמסר לו שישנה הוראת עיכוב פגישת חשוד עם עורך דין. הוא ראה את א"ד רק בסיום החקירה, שנמשכה בין 9:24 ל-12:35 ושבה והתחדשה ב-13:23 ונמשכה עד 16:52.

שישה שופטים צבאיים התוודעו לעניינו של א"ד, בשמונה ימי דיונים שארכו עבורו משתיים בבוקר ועד עשר בלילה: השכמה, יציאה ברכב אסירים מכלא רימונים, נסיעה ממושכת, המתנה ממושכת בקרוואן נפרד בבית המשפט הצבאי בידיים וברגליים אזוקות, דיון ברגליים אזוקות, המתנה בידיים וברגליים אזוקות, נסיעה, שיבה.

ב-27 בינואר, כשהתביעה ביקשה הארכת מעצר, החליט השופט יאיר נהוראי על שחרור בתנאים: מעצר בית מלא, אבל אצל קרובים ברמאללה. ב-30 בינואר הוגש כתב אישום: יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון כעשרים פעמים, "בתקופה שאינה בידיעת התביעה", והשתתפות בהפגנות בלתי חוקיות. א"ד כפר בהאשמה. הפעם השופט היה דניאל כפיר, שתמך בהחלטה לשלוח את הנער למעצר בית ברמאללה. ב-1 בפברואר המשפחה הודיעה שלא מצאה מארח למעצר בית בעיר. השופט גבריאל מלאך החליט להשאיר את א"ד, בן 14, כזכור, במעצר עד תום ההליכים. באמצע פברואר הוחלט לקיים משפט זוטא על טענות הסנגורים בדבר הפרת זכויות. השופטת היתה שרון ריבלין-אחאי. ב-21 במארס החליטה השופטת אתי ארד לשחרר את א"ד למעצר בית בביתו בנבי סאלח ו-5,000 שקל עירבון, בין השאר בשל "הכרסום שחל בראיות התביעה".

התובע הצבאי סרן מיכאל אביטן מיהר להגיש ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים. הערעור הובא בפני השופט סא"ל נתנאל בנישו ב-22 במארס. הוא הבטיח לתת את הכרעתו עד ה-24 במארס. ב-3 באפריל, בשעה 12:17, שלח "הארץ" לדובר צה"ל שאילתה לגבי התמהמהותו של בנישו במתן הכרעה. סמוך לשעה 16:30 הודיעו ללסקי כי הנער ישוחרר למחרת. מדובר צה"ל נמסר ל"הארץ": "היום ניתנה החלטה שדחתה את ערר התביעה, ובכך הוסרה המניעה משחרור הקטין, זאת בכפוף לקיום התנאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי. שאלת מעצרו עוררה שאלות משפטיות לא פשוטות, ולכן חל עיכוב מסוים במתן ההחלטה". א"ד שוחרר למחרת, ביום שני אחר הצהריים.

אתמול, בביתו, נשאל א"ד מדוע הניח את ראשו על הברכיים, כשחוקריו העידו. "כי הכי פחדתי בחקירה", הוא ענה.



א''ד, אתמול. החוקרים ביקשו ממנו לא להשתעל עליהם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו