בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל וחמאס גולשים לעימות

תגובות

באי רצון רב, בהיעדר תוכנית ובלא תכלית ברורה, גולשים ישראל והחמאס בהדרגה לקראת עימות קרקעי נוסף ברצועת עזה. הניתוחים המלומדים שלפיהם לצדדים אין כעת אינטרס בעימות כזה, אינם מרשימים כנראה את מי שקובעים בפועל את העובדות בשטח.

ההבנות הבלתי רשמיות ששררו בין הצדדים מאז סיום מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009 קרסו. מאמצע מארס מתנהלת בגבול הרצועה לחימה לסירוגין. כשזו מסלימה, כפי שקרה ביום חמישי האחרון, עוצמתה מתקרבת למבצע ההוא: בסוף השבוע נשמעו אזעקות מגדרה ועד באר שבע, נורו קרוב למאה רקטות ומרגמות ומאות אלפי ישראלים תפסו מחסה במרחבים מוגנים. ברצועה נמנו, בתוך יומיים וחצי, 19 פלסטינים הרוגים.

ניתוח בדיעבד של התקרית ביום חמישי, שבה נפצע אנושות הנער הישראלי, בן 16, מירי טיל נ"ט של החמאס, מלמד שהירי היה תגובה של הזרוע הצבאית בחמאס להריגת שלושה מאנשיה בתקיפת חיל האוויר, ב-1 באפריל. הזרוע הצבאית בחרה באמצעי שונה מהרגיל (נ"ט במקום פצצות מרגמה ורקטות) בניסיון ליצור הרתעה מחודשת נגד צה"ל, לנוכח מה שהיא תופשת כסדרת התקפות ישראלית. אבל משלא נמצאו מטרות צבאיות מתאימות ואוטובוס התלמידים הצהוב נקלע לטווח המטרה של טיל ה"קורנט", התקבלה החלטה מקומית לפעול.

ספק אם אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית, ידע שהמטרה היא אוטובוס תלמידים, שאילו היה מלא (הילדים ירדו ממנו דקות אחדות קודם לכן) הפגיעה בו עלולה היתה להצית מלחמה חדשה. מצד שני, הטענה של דובר החמאס סמי זוהיירי אתמול, כאילו גם היורים עצמם לא ידעו שמדובר בהסעת תלמידים, נראית מגוחכת למדי. כוון של טיל מסוגל להבחין בפרטים כאלה, וקשה להאמין שמישהו בחוליית הירי של חמאס חשב שהאוטובוס מוביל פגזים במקום ילדים. החמאס משחק כאן, כהרגלו, משחק כפול. בעוד הזרוע המדינית שלו מעבירה מסרים נואשים בזכות הפסקת אש, הזרוע הצבאית מוסיפה לשגר רקטות. יורים ובוכים.

מבחינת ישראל עצם הירי באוטובוס היה חציית קו אדום - והתגובה החריפה היתה סדרה נרחבת במיוחד של התקפות אוויריות על יעדים של החמאס, הג'יהאד האיסלאמי ופלגים קטנים יותר. מכאן ואילך, כבר מתנהלת ההתכתשות במסלול הרגיל: ירי רקטות, כולל לבאר שבע, פגיעה מהאוויר בחוליות שיגור ותקיפות נוספות נגד מטרות פלסטיניות. לפי שעה, ישראל נמנעה מלהשיב בחיוב לאיתותי החמאס בדבר נכונותו לרגיעה. נראה שצה"ל יוסיף להפציץ ברצועה, לפחות כל זמן שירי הרקטות נמשך.

המרכיב המשמעותי שמשתנה בתמונה בשלושת הימים האחרונים קשור בהצלחה המרשימה של מערכת "כיפת ברזל". הסוללות כבר יירטו תשע רקטותמאז הופעלו לראשונה. הצלחתן מצמצמת את מספר הנפגעים בצד הישראלי - ומאפשרת לקברניטים מרחב החלטות גדול יותר. נדמה שההישג הזה מצדיק התנצלות מצד המבקרים התוקפניים של ה"כיפה", שהמטירו בשנים האחרונות אש וגופרית על המפתחים מרפא"ל ומאשרי הפרויקט ממפא"ת. ועדיין, ראוי להזכיר שוב גם את מגבלותיה של הכיפה: המענה ההגנתי חלקי בלבד, רק שתי סוללות מבצעיות מתפקדות בשטח ורק השבוע, במקרה הטוב יאושר תקציב הסיוע המיוחד האמריקאי, שיספיק לעוד ארבע סוללות ומספר משמעותי של טילי יירוט. במלים אחרות, יעברו עוד כשנתיים עד שלישראל יהיה מענה הולם ומקיף באמת לרקטות. בינתיים, על פי הדוקטרינה האיראנית, הפלסטינים מפעילים כוח אש מוגבר, כדי לבחון את מגבלות הכיסוי של הכיפה ולקצור הצלחות בערים אחרות, כיוון ששתי הסוללות מגינות רק על אשקלון ובאר שבע.

בניגוד למנהגו ב"עופרת יצוקה", החמאס אינו מנסה להסתיר הפעם את נפגעיו אלא מתגאה בהם. אולי זהו ניסיון לחזק את דימויו כמובילה של ה"התנגדות" הפלסטינית לישראל, שנפגם בשנתיים של רגיעה. המספר הגבוה של הנפגעים מקרב אנשי הזרוע הצבאית של החמאס מעיד גם שהארגון חדיר יחסית למודיעין הישראלי. בתוך שבוע, איפשר מודיעין מדויק לפגוע שלוש פעמים בפעילים מבצעיים מרכזיים של הזרוע, לצד כמה מקרים שבהם נפגעו חוליות רקטות. חוסר רצונו של החמאס, כולל ג'עברי ואנשיו, בעימות כולל משתקף בחלקו המוגבל יחסית בירי הרקטות.

מספר השיגורים של הארגון אינו גדול במיוחד (הג'יהאד האיסלאמי שיגר כנראה מספר דומה של רקטות) והוא נמנע עד כה מלנסות ולפגוע בגוש דן, אף שברשותו רקטות בעלות טווח מתאים. ייתכן גם שהעובדה שאחת משתי הפטרוניות שלו, סוריה, שקועה כעת בהתמודדות עם האיום המתגבר מבית על עתיד המשטר, מצמצמת במידת מה את חופש הפעולה של החמאס. השאלה העיקרית כעת היא כיצד לעצור את האש, בלא לגלוש ל"עופרת יצוקה" חדשה. אחד הקשיים הוא היעדרה של מצרים מהתמונה. גם קהיר עסוקה בבעיות פנים ואין בנמצא כיום מתווך מצרי שיפעל לרסן, לפחות חלקית, את החמאס. אנשי המודיעין הישראלי מעריכים שבלי אינטרס מובהק, הלחימה תדעך בהדרגה. זו הערכה סבירה, אך בלא מנגנון לייצוב המציאות, ובזמן שירי הרקטות מסכן בהדרגה עוד ועוד אזרחים ישראלים, קיימת סכנה שתפרוץ הסלמה נוספת בתוך זמן קצר, אפילו תושג רגיעה בימים הקרובים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו