בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ויקיליקס | הישראלים אחרונים לדעת

תגובות

לא לגמרי ברור מה דוחף אנשים חשובים - לפחות בעיני עצמם - להתוודות באוזני האמריקאי כאילו היה כומר או פסיכולוג. ואולי דווקא הפסיכולוגיה יכולה לעזור במקרה זה: הרי מתי שהוא ובאיזשהו מקום חייב אדם להיתפס בדבר אמת; חייבת להימצא לו הזדמנות לפרוק את מועקת השקר.

ואם זה מה שהם אומרים - שרים, פקידים וקצינים בכירים - לבני שיחם הזרים, היינו רוצים לשמוע מה הם אומרים לעצמם ברגעים נדירים של כנות. היינו רוצים לקרוא את השפתיים שלהם, ולהדליף לכם את הנאמר בלי קול; תופתעו להיוודע.

המסמכים של ויקיליקס, שפורסמו כאן בסוף השבוע, חושפים לשון כפולה. נמתין לפרסומים, שיחשפו בבוא היום את הלשון הכפולה והמכופלת. בכל זאת, לא הכל הם מגלים לאמריקאים, יש עדיין דברים שרק הקופסה השחורה תסגיר, לאחר התרסקות המדיניות שלהם וטביעתה בים.

אזרחי ישראל - כמו בני זוג נבגדים - הם האחרונים לדעת, ראשונים ללכת בחושך. אפילו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן וראשי המתנחלים רואים לפעמים אור - יודעים את האמת - הם רק אוסרים על הלב לגלות לפה מחשש שידבר. גם הם מבינים מה יעלה בגורלנו אם ארץ ישראל תישאר שלמה ולא תחולק. אבל למה לשבור את קשר הסוד ולאבד את עולמם כבר עכשיו. למה להם להלשין, שהמתנחלים יואילו להתפנות בעבור פיצוי כספי נאות; את זה מוכן יושב ראש מועצת יש"ע לסנן כרגע לאמריקאים בלבד, אולי כדי שיתחילו להכין את הקופה.

הם מספרים החוצה מה שהם מסתירים פנימה, כי הם מפחדים. כאילו אזרחים מבוגרים הם ילדים קטנים, שעליהם צריך לגונן מפני המציאות האכזרית. הם מפחדים שתרגישו מרומים, שהם עצמם רימו אתכם כל השנים; הם מפחדים פן תיאספו בכיכר א-סחריר להדיחם, לאחר שתפנימו כי תעתעו בכם וסובבו אתכם בכחש. פתאום, ודווקא עכשיו, יתברר לכם שישראל מעוניינת לפי שעה בחיזוקו של החמאס, כפי שניתח האלוף; בכלל לא מה שחשבתם. אם נישאר, חלילה, בלעדיו, מדינת עזה תהיה פרועה ואלימה עוד יותר.

המסמכים המודלפים מסגירים גם יוהרה, שמקורה בחוסר ביטחון עצמי. היבריס בעברית הוא מגוחך, היבריס באנגלית הוא נלעג שבעתיים, גם בהנחה שלא אלי ישי לבדו הוא הדובר. כל אחד - ולא רק עופר עיני - מבקש להרשים את אורחיו, לשכנע אותם בכוח השפעתו: מי חשוב יותר ממני, מי נולד עם השאלטר ביד. יידעו להם שם, בוושינגטון, מי כאן בעל הבית, מי מושך בחוטים. אין בכך חידוש מרעיש: לכל אימפריה היו בתולדותיה משת"פים מהפרובינציה, שהיו מוכרים כפטריוטים גדולים.

כל קורא והלייקים שלו. אני אהבתי במיוחד את הסיפור על ליברמן, שהציע לאמריקאים להמליך על הרשות הפלסטינית את הבנקאי המושחת של ערפאת; ואולי אין זה רעיון כה גרוע. הרי ידוע שאין שיתוף פעולה יותר הדוק ומעורר השתאות מזה שבין עבריינים יהודים וערבים, המתאפיין בסולידריות וביעילות; לו רבים היו כמוהם, כמו החברים של מרטין שלאף מכאן ומכאן.

גם אני הייתי פעם איש חשוב, שהנציגים הזרים בארץ גילו בו ובהשקפותיו עניין מסוים. גם אליי הם הזדמנו מעת לעת. ואלה הכללים שעליהם הקפדתי: ראשית, הם באים אליי ולא אני אליהם. רק השגריר או ממלא מקום מגיע, ולא כל נציג מזדמן של הסי-איי-אי. ושלישית - חשוב מכל - איני מספר להם את מה שלא סיפרתי לכם קודם. זאת דרכם של תבוסתנים מובהקים כמוני, והיא מומלצת גם לאנשי שלום עכשיו.

ועוד פרט זניח: מעולם לא דרכה רגלי באחוזת השגריר ביום חגם. ולא רק בגלל גישתי הצוננת לקבלות פנים המוניות ולכתפיים מתחככות, אלא משום שהמעמדים הללו אצל הנציב העליון מדיפים ריח כבד של קרתנות מקומית. פעם אחת, לקראת ארבעה ביולי, טלפן אליי השגריר דאז כדי לשאול על נפקדותי המתמדת, והשבתי לו שלא צריך לקחת את זה באופן אישי.

הלשון הכפולה היא מסוכנת, כי היא מקעקעת את אמון הציבור בנציגיו. כבר לא באמת יודעים מה נכון ומה לא נכון, ולמה כל צד שומר לעצמו את זכות הטיל האחרון. והיה כי תקראנה מלחמה בקרוב - האם תהיה זאת מלחמת-אין-ברירה, או שמא ניסיון לארגן מחדש את סדר היום הלאומי, להסיט את תשומת הלב מהכובע הבוער על הראש. בעוד כמה שנים, כאשר ויקיליקס יפרסם את קובץ המסמכים הבא - או-אז נדע אל-נכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו