בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת גבולות | קושיות לגולדסטון

בקובעו כי לישראל לא היתה מדיניות מכוונת של פגיעה באזרחים - מסתמך גולדסטון על ועדת המומחים של האו"ם; אבל מסתבר, שהוועדה לא התקרבה אפילו למסקנה כזאת, נהפוך הוא. גולדסטון עצמו סירב להשיב על שאלות

תגובות

נשיא המדינה ביקש ממזכיר האו"ם לגנוז אותו, ראש הממשלה זרק אותו לפח האשפה של ההיסטוריה ותנועת "אם תרצו" הפכה אותו לכתב אשמה נגד הקרן החדשה לישראל. כולם חוגגים על מאמר "החזרה בתשובה" של השופט ריצ'רד גולדסטון ב"וושינגטון פוסט", ובמיוחד על המשפט "לו ידעתי אז את מה שאני יודע היום, דו"ח גולדסטון היה מסמך שונה".

השופט היהודי הדרום אפריקאי, שעמד בראש ועדת החקירה הראשונה לאירועי "עופרת יצוקה" - זו שהאשימה את ישראל בפשעי מלחמה - מסתמך עתה על הדו"ח הסופי של ועדת מומחים עצמאיים של האו"ם. ממצאי הוועדה, בראשות השופטת הניו יורקית מרי מקגוויין דייוויס, שעקבה אחרי יישום המלצות דו"ח גולדסטון - פורסמו בחודש שעבר.

גולדסטון כתב, כי מהדו"ח הסופי של ועדת מקגוויין דייוויס עולה, לישראל לא היתה מדיניות מכוונת של פגיעה מכוונת באזרחים. זאת אותה "חרטה", שכולם מתמוגגים ממנה.

ואולם, עיון בדו"ח הסופי מלמד, שהוועדה לא התקרבה אפילו למסקנה כזאת. נהפוך הוא. הוועדה קובעת שוב ושוב, כי על פי המידע שהוצג לפניה "ישראל כלל לא קיימה בדיקה כוללת של הדוקטרינה הצבאית ביחס למטרות צבאיות לגיטימיות" (כלומר, לא דנה כלל בשאלה באילו מטרות לגיטימי לירות ובאילו לא).

ממאמרו של גולדסטון ניתן להבין כאילו ועדת המומחים, בניגוג לוועדה שלו, זכתה לשיתוף פעולה מצד שלטונות ישראל. מתברר שגם לכך אין בסיס. השופטת האמריקאית לא זכתה ליחס שונה מישראל והיא אף מלינה על כך בדו"ח. היא מציינת, שעקב כך נאלצה להסתמך רק על דו"חות ממשלתיים פומביים, שהסתמכו בתורם על ארגוני זכויות אדם. כמו כן, היא מדגישה כי הוועדה לא הצליחה לברר אם ישראל אכן חקרה את כל 36 האירועים שבהם דן דו"ח גולדסטון. הדבר ממחיש, לדבריה, את עמימות המידע שהועמד לרשותה. ואם אין די בכך, הדו"ח גם מצביע על ליקויים בשורה של חקירות הנוגעות להרג אזרחים, בהם נשים וילדים.

במקרה הטוב, החוגגים על המאמר של גולדסטון לא טרחו כלל לעיין בדו"חות האו"ם. במקרה הרע, הם קראו ובחרו להעלים אותם מעיני הציבור. בשני הדו"חות של האו"ם (21.9.2010, ו-18.3.2011) כתוב, שמכלל 36 חקירות צה"ל באירועים החמורים שהעלה גולדסטון הוגש רק כתב אישום אחד. "בהתחשב בחומרת ההאשמות", מסכם הדו"ח את הפרק המרכזי הזה, "החקירות הצבאיות הניבו עד כה תוצאות דלות ביותר".

למשל, ועדת המומחים של האו"ם מביעה דאגה מיוחדת לנוכח החקירה הבעייתית והעונש הקל במיוחד בפרשת השימוש בילדים פלסטינים לצורך בדיקת חפצים חשודים. ובכלל, הוועדה קובעת בצער, כי לאחר שהחקירה נמשכה שנתיים והתנהלה בעצלתיים ובחוסר שקיפות, הסיכוי להגיע היום לחקר האמת קלוש ביותר. גם לכך אין זכר במאמרו של גולדסטון.

ועדת המומחים מציינת גם, כי אין בידה מידע המצביע על כך שישראל קיימה חקירה כלשהי בעקבות מסקנות גולדסטון על אירועים חמורים בגדה המערבית (המאוזכרת גם כן בדו"ח גולדסטון). לפיכך, ישראל לא קיימה את חובתה כלפי האמנה הבינלאומית נגד עינויים - לחקור טענות אלו.

בדו"ח ממארס האחרון, שעליו משום מה בחר גולדסטון להסתמך, קובעת הוועדה שהחקירות נגד קובעי המדיניות צריכות להתבצע על ידי ועדת חקירה עצמאית ולא על ידי הפרקליט הצבאי הראשי. הדו"ח מציין כי על פי עדות הפצ"ר עצמו, הוא נתון בניגוד אינטרסים (גם תובע ראשי וגם יועץ משפטי של הצבא), שאינו מאפשר לו לחקור את אלה שעיצבו ותיכננו את מבצע עופרת יצוקה, פיקדו ופיקחו עליו. לסיכום, הוועדה מציינת שגם עתה - שנתיים ורבע אחרי המבצע בעזה - אין בידה מידע חדש שיגרום לה לשנות את דעתה, שלפיה ישראל לא בחנה את הדוקטרינה שלה בנוגע לשאלה מה הן מטרות צבאיות לגיטימיות.

ביקשתי מהשופט גולדסטון שיפנה אותי ולו למלה אחת בשני הדו"חות, שמצדיקה את אמירתו המעורפלת בעניין אי קיומה של מדיניות הפגיעה באזרחים - בשעה שהדו"חות שבים ומבקרים את ישראל על כך שהסוגיה הזאת כלל לא נחקרה. לוחם החופש הדרום אפריקאי התנצל באדיבות ואמר שהוא גזר על עצמו אלם תקשורתי.

חבל. קיוויתי שאוכל לשאול אותו אם המאמר קשור ללחצים הכבדים מנשוא שהופעלו עליו מאז פרסום הדו"ח. הוא עצמו הרי סיפר לי לפני פחות משנה על הניסיון להרחיקו מטקס הבר-מצוה של נכדו ביוהנסבורג. אולי ראוי לחפש את המניע למאמר המשונה שלו ברצונו להבטיח לעצמו מקום מכובד ליד שולחן הסדר.

טחנות הצדק

בימים הקרובים ימלאו שנה להודעה שנמסרה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לבית המשפט המחוזי בירושלים. בהודעה נאמר כי "למרבה הצער" - בנוגע לצו לפנות ולאטום את בית יהונתן שבכפר סילואן - "באה התערבות פסולה מצד דרגים פוליטיים בוועדה המקומית, שפעלו ללא סמכות לעכב את ביצועו".

עוד שנה חלפה מאז, והבית בן שבע הקומות, שהוקם לפני שמונה שנים בניגוד לחוק, לא פונה ולא נאטם. דובר משרד המשפטים מגלה, כי "לאחרונה נענה היועץ לבקשות מטעם הדרג המדיני לעכב את ביצועם של צווים במזרח ירושלים, לאחר שהשתכנע כי קיים לכך אינטרס ציבורי". עם זאת הוא מבטיח, כי "היועץ פעל בעבר וממשיך לפעול להביא לביצוע הצו בהקדם". לא נשכח.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו