בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אולי בן גוריון היה חותם על הכרה במדינה פלסטינית

תגובות

אכן, אוויל המשכיל, משוגע איש הרוח, שבעיים רוחו מחליט להשיל מעליו את גלימת השתיקה, לקום ולומר את דברו. למה לו הביזיון והקצף, מה רע לו במגדל השן? הרי הוא כבר יודע מהניסיון שכל זב ומצורע, כל דנונל'ה וכצל'ה יתנפל עליו בשצף קצף וברפלקס מותנה, כאילו הנבחן עצמו השתתף בניסויים הפבלוביים.

אמנם אפשר להתווכח אם יש או אין מותר האדם החושב מן ההתבהמות הכללית, אך גם מאחרון הטוקבקיסטים לא נשללה לפי שעה הזכות לפיתחון פה גדול בשם בדוי; ומה שמותר להדיוט מותר לתלמיד חכם, שממנו נורא מפחדים.

כן, הם מפחדים, אחרת לא היו נתקפים בפניקה כזאת, לא היו נחפזים כל כך לחרף ולגדף את "החבורה הקיקיונית של האליטה האשכנזית", ולאיים עליה בעונשים מעונשים שונים: "שיחזירו את פרס ישראל לפני יום העצמאות", מציע אחד. "להוציא אותם מכלל ישראל", מציע שני. וכבר נמצא פרופסור שהציע "להעמיד את מזכ"ל שלום עכשיו אל הקיר" באשמת בגידה.

היצר דווקא משיאני להמליץ בפני הכלות והחתנים: אדרבא, יהי כן, החזירו את הפרס, ונראה איך הוא ייראה בלעדיכם. עדיין לא הבינו שם, בירכתי ימין מתרחבות, כי יותר משהפרס מכבד אתכם, אתם מכבדים אותו. בלי המוניטין שלכם ובלי תרומתכם - הפרס הוא כלי אין חפץ. בלאו-הכי לא היה קל בשנים האחרונות לקבלו מיד נותניו, ובכל זאת עברתם על מידותיכם ועמדותיכם, ובלבד שלא יישברו הכלים. האם הגיעה השעה לשבור?

ומי ירצה לזכות בו ביום העצמאות הבא, למעט כמה מחכמי בר-אילן ואריאל, שבאולמה החדש ראוי יהיה לערוך את הטקס. מספר המועמדים יפחת, קרוב לוודאי, אך תתחזק מועמדותם של דניאלה וייס ושל הלל וייס, של מזל היורקת ומור הסוטרת - יעלו ויבואו כולם לקבלת הפרס על מפעל חיים ומוות.

גם לד"ר יריב בן-אליעזר, הנכד של, יש הסתייגויות מהיוזמה: "זה ניסיון מגונה להיתלות במגילת העצמאות ולכתוב לה גרסה פוליטית", הגיב. מוזר: מאי משמע "פוליטית" - כלום אין המגילה עצמה מסמך פוליטי מובהק? כלום אין כל פטריוט ישראלי זכאי לדרוש בה כמין חומר למחשבה ולהשראה?

יריב למד אתי בכיתה אחת בבית החינוך לילדי העובדים בתל אביב. הוא היה ילד רצוי, בכישרונותיו ובהליכותיו, לכל חבריו, גם לי. ידענו, כמובן, מי הסבא שלו, כשבן גוריון היה אלוהים, אם כי היה זה דווקא סבא אחר, שהרשים אותנו יותר: כסדרן בבית קולנוע הכניס אותנו בלי לשלם, וכך ראינו הרבה סרטים למבוגרים; אפשר שכבר אז התקלקלנו.

צריך להעריך את נאמנותו של הנכד למורשת סבו, ואת נחישותו לשמור על הגחלת שעוממת. אך ספק אם בכל הזדמנות נכון לדבר בשם-הסב. מי באמת יודע, ומי מוסמך לומר: אולי בן גוריון בראותו את מעשי ידיו טובעים בים בגלל הדיאדוכים שמתכחשים לחלוקת הארץ - הוא בעצמו היה מצטרף לחותמים על הכרזת העצמאות בנוסח המעודכן שלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו