בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממאבק מזוין למאבק מדיני

עוד שלב בדרך למדינה

תגובות

במשך ארבע שנים היה ברור לפתח ולחמאס שאין מנוס מפיוס. המחלוקת היתה על המחיר. גם עכשיו, כאשר ההסכם בראשי פרקים חתום ומוסכם, הוא עדיין כפג באינקובטור. חלוקת התיקים טרם סוכמה, אופן ביצוע הבחירות ומועדן הוא נושא לדיון, וכך גם שמות השרים וראש הממשלה המיועדים. ואולם, הסיכוי הגדול למימוש הסכם הפיוס נעוץ בהכרה של שני הצדדים כי יצטרכו להגיע להבנות ללא "הורים תומכים". מעמדו של אסד, שניהל וניווט את מהלכיו המדיניים של חמאס, מעורפל במקרה הטוב. אין כל ודאות שהוא יוכל להמשיך לקבוע את סדר היום המדיני באזור, כפי שקיווה לעשות אחרי נפילת מובארק. לפתח, ובעיקר למחמוד עבאס, ברור כי מצרים של הגנרל טנטאווי איננה מצרים של מובארק, וכי הלחץ הציבורי המצרי לפתוח את מעברי הגבול בעזה ונכונות הממשל המצרי להיענות ללחץ הזה - ישללו ממנו את מנוף הלחץ העיקרי על חמאס.

חשיבותו של הפיוס נוגעת ישירות לכוונתו של עבאס לבקש את הכרת האו"ם במדינה פלסטינית. מדינה כזו כוללת את רצועת עזה, כפי שהוסכם עוד בהסכם אוסלו וכפי שעבאס חוזר ומדגיש. עבאס לא יוכל להציג עצמו כמי שמייצג את המדינה הפלסטינית ללא פיוס עם חמאס, במיוחד כשלעזה יש תרומה מכרעת לאהדה הבינלאומית, אולי יותר מאשר לתשתית שהקים עבאס בגדה. מבצע עופרת יצוקה, המשט הטורקי והסגר הממושך על עזה - לצד מדיניות ההתנחלויות - עזרו לעבאס לשכנע מנהיגים להסיר את תמיכתם בעמדת ישראל ולאמץ את רעיון המדינה הפלסטינית. אם תושג הסכמה בינלאומית, היא תישען בין היתר על השאיפה שהיא תסלק גם את איום המאבק המזוין, שכן חמאס לא יוכל לנהל מדיניות לוחמנית עצמאית שעלולה לפגוע בכלכלה של הגדה.

לפיוס הזה מסייעת גם הטענה שחמאס לא ייאלץ להכיר בישראל, שכן אם המדינה הפלסטינית תזכה להכרה באו"ם, להכרה ספציפית של חמאס בישראל לא תהיה משמעות; חמאס יהיה חלק מממשל פלסטיני שיקבל החלטות מדיניות ריבוניות. בה בעת, חמאס כבר הצהיר בעבר שהוא מוכן להכיר בכל ההסכמים וההחלטות שקיבלה הליגה הערבית, בהם היוזמה הערבית. לממשלה פלסטינית מאוחדת לא תוכל גם ארה"ב להתנגד. היא תתקשה להסביר מדוע אינה מוכנה לקבל את חמאס לאחר שהסכימה לאמץ, ואף לתמוך צבאית וכלכלית, בממשלה לבנונית שבה היה שותף חיזבאללה. ארה"ב ומדינות אירופה לא יוכלו להתנגד גם לבחירות כלליות חדשות בשטחים, או להתכחש לתוצאותיהן, כאשר באותה עת דורש המערב ממנהיגים ערבים ליישם רפורמות דמוקרטיות. ישראל עלולה למצוא עצמה שוב בעמדה מבודדת.

חמאס וחיזבאללה מוגדרים אמנם כארגוני טרור, אך ההבדל הוא שכשחמאס יצטרף לממשלה הפלסטינית, יש סיכוי טוב שהוא יחזור אל החיק הערבי ויוכל לוותר על התמיכה האיראנית - במיוחד אם הבסיס הסורי שלו יתפורר. סימן ראשון לכך אפשר לראות בעצם ההסכמה לחתום על הסכם הפיוס בקהיר ולא בדמשק או בקטאר, ובכך להעניק למשטר החדש במצרים קלף פתיחה חשוב לשיקום מעמדה באזור. נותר עכשיו רק לראות אם הפיוס יהפוך לשיתוק על פי הדגם הלבנוני, או יבנה מציאות פלסטינית חדשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו