הפיוס הפלסטיני - גלגל ההצלה של ראש הממשלה בנימין נתניהו

אלוף בן
אלוף בן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלוף בן
אלוף בן

הסכם הפיוס הפלסטיני, אם יתגשם, מבשר את השתלטות החמאס על התנועה הלאומית הפלסטינית - ומעניק לראש הממשלה, בנימין נתניהו, פתח מילוט מהמצוקה שאליה נקלע בגלל הקיפאון בתהליך המדיני. זה מה שהיה דרוש לנתניהו, כדי ללכד את הציבור הישראלי מאחוריו, ולהדוף את הלחץ הבינלאומי לנסיגה מהגדה המערבית.

"ממשלת אחדות" ו"ממשלת מומחים" שעליהן הכריזו הפלסטינים אתמול הן כותרות יפות, אך ריקות מתוכן. בחיים האמיתיים אין שלטון א-פוליטי ואין ממשלות שוויוניות. תמיד יש צד ששולט ושותפים שנגררים אחריו. מי שחזק, מאורגן וחמוש יותר, כלומר החמאס, הוא שישלוט ברשות הפלסטינית ובאש"ף, ולא "מומחים". כך השתלטו הקומוניסטים על מזרח אירופה, אחרי מלחמת העולם השנייה. הם השתתפו בממשלות אחדות, שנתנו להם לגיטימציה, ואז הפכו את השולחן והקימו "דמוקרטיה עממית" בחסות הצבא הסובייטי.

מבחינת נתניהו, הסכם הפיוס הפלסטיני מצדיק את אזהרותיו, שכל שטח שישראל תפנה ייפול לידי החמאס וייהפך לבסיס טרור איראני. במצב כזה, כל ההצעות להסדרי ביניים ונסיגות חד-צדדיות, שנועדו לרצות את העולם ולהבטיח שקט פנימי, נמחקות לחלוטין מסדר היום. נשארות רק שתי אפשרויות, אדום ושחור ברולטה: או כניעה ישראלית להחלטה הצפויה באו"ם על עצמאות פלסטין, והסכמה לסגת אל הקו הירוק - או התבצרות בעמדות הקיימות, באווירת "העולם כולו נגדנו".

נתניהו יבחר, כצפוי, בחלופה השנייה. ישראל מותקפת, הוא יאמר, בגראדים על אשדוד, טילי נ"ט על אוטובוסי תלמידים, ופיצוצים בצינור הגז ממצרים - והעולם הצבוע תומך בפלסטינים. אין כמו אווירת חירום ומצור כדי לגבש את הציבור הישראלי מאחורי ממשלתו. כשתפרוץ האינתיפאדה השלישית, נתניהו יוכל להציג אותה כמלחמת אין-ברירה נגד איראן וגרורותיה, ולנטרל את הביקורת של שרידי השמאל על "ההחמצה המדינית" בשנתיים שחלפו.

מעתה יגבר הלחץ על ציפי לבני להצטרף לממשלת אחדות ישראלית, שתעמוד מול הפלסטינים והקהילה הבינלאומית. כשמחמוד עבאס חובר לחמאס, קדימה לא יכולה לטעון שיש לה פרטנר לתהליך מדיני, ולא יכולה להציע מדיניות חלופית. הרי גם אהוד אולמרט הקפיא את המשא ומתן בזמן הניסיון הקודם להבנה פנים-פלסטינית, וראשי קדימה תומכים בהפלת שלטון החמאס. מדוע שיישארו באופוזיציה עכשיו? שר החוץ אביגדור ליברמן הבין ראשון את המצב, בהצעתו מלפני שבועיים לנתניהו ולבני שיגבשו יחד אתו הצעה ישראלית להסדר קבע.

הפיוס הפלסטיני מציל גם את נסיעתו הקרובה של נתניהו לוושינגטון, לנאום בוועידת איפא"ק ובקונגרס. מעכשיו אין צורך לרפד את הנסיעה בוויתורים לפלסטינים, שנתניהו לא האמין בהם. הלחץ נגמר, ואפשר יהיה לשאת נאום דם, יזע ודמעות צ'רצ'יליאני, כמו שנתניהו אוהב, ולהיראות כמגן האחרון של המערב מפני הגל האיסלאמיסטי ששוטף את המזרח התיכון.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ