בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

6 השנים הטובות של ראש השב"כ יובל דיסקין, ועוד חייל אחד שנשאר חטוף

ראש השב"כ היוצא רשם הישגים לא מבוטלים לארגונו. בניגוד לשני קודמיו נראה שהוא לא ייכנס לפוליטיקה

תגובות

הסיקור התקשורתי של תדרוך הפרידה לעיתונאים, שקיים שלשום יובל דיסקין, עשה עוול מסוים לראש השב"כ היוצא. הכותרות התמקדו בהודאתו של דיסקין באחריותו לכישלון השב"כ באיתור המקום שבו מוחזק החייל החטוף גלעד שליט. העיתונים, לא כל שכן רשתות הטלוויזיה, בקושי הקדישו מקום להישגים הלא מבוטלים של הארגון שבראשו עמד דיסקין בשש השנים האחרונות.

בשבוע שבו תפסו חתונה מלכותית בלונדון וחיסול ארכי-טרוריסט ליד איסלאמבאד את רוב תשומת הלב, לתקשורת ולצרכניה כמעט לא היו זמן וסבלנות לדברי הסיכום של האיש שנשא באחת המשרות הביטחוניות הקריטיות בישראל. אפילו שדיסקין מתח במשתמע, לפחות שלוש פעמים בתדרוך, ביקורת על התנהלות הדרג המדיני ועמדותיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

במידת מה, ייתכן שדיסקין מעדיף את זה כך. בשלב זה, הוא טרם החליט אם יתראיין כלל לתקשורת לציון פרידתו מהתפקיד. בינתיים הסתפק במפגש לציטוט עם עיתונאים, בלא מיקרופונים ומצלמות. שני קודמיו בתפקיד, עמי איילון ואבי דיכטר, שסיימו קדנציות מוצלחות (השב"כ נהנה מרצף ניהולי מרשים אחרי העשור הטראומטי שבין פרשת קו 300 לרצח יצחק רבין), ניצלו אותן כמקפצות לקריירות פוליטיות, שלא קיימו עד היום את ההבטחה שנראתה גלומה בהן. לעומתם, לא יהיה זה מפתיע אם יתברר שדיסקין יעדיף להיעלם לפחות לזמן מה מהבמה.

לפוליטיקה, אפשר להתרשם, הוא לא מתכנן להיכנס. תקופת הצינון המוטלת עליו לא באמת מעניינת אותו. "יש לי הרבה רעיונות, אבל קבעתי שאתחיל לדון בהם רק ב-16 במאי, יום לאחר הפרישה", אמר שלשום. כשנשאל איפה הוא רואה את עצמו בעוד 20 שנה, שלף מיד, "בקרית שאול, כמו כולם".

מעט הדלפות

הממשק בין השב"כ לעיתונות צר למדי. בשני העשורים האחרונים מקיימים ראשי השירות תדרוכי רקע תקופתיים לתקשורת. בזמנם של דיכטר ודיסקין, בעיקר תחת לחץ האירועים המטורף של האינתיפאדה השנייה, התקיימו גם יותר מפגשי עדכון עם ראשי אגפים וחטיבות. שני ראשי השירות האחרונים גם הרשו לעצמם, מדי פעם, הרצאות פומביות, בעיקר בכנסי פורומים מדיניים או עסקיים.

ועדיין, היקף המידע שדולף מהארגון החוצה, בלא שליטה, מצומצם מאוד. זה נובע לא רק מטיב העיסוק החשאי של השב"כ. השירות הוא ארגון קטן יחסית, בוודאי בהשוואה לצה"ל, רמת המחויבות של עובדיו גבוהה ובדיקות הפוליגרף התקופתיות לאיתור מדליפים הן בדרך כלל איום מרתיע למדי. שלא כצה"ל, אין בו כמעט מעורבות בכירים בדימוס ואנשי מילואים, שרמת החשיפה שלהם לסביבה האזרחית גדולה הרבה יותר. ועוד לא נולדה, כמובן, אמא של רכז שב"כ שתתקשר לכרמלה מנשה.

בכל זאת, עד כמה שניתן להתרשם משיחות עם שורה ארוכה של בכירים שעבדו עמו, מעליו ובמקביל לו, הרושם המתקבל הוא שדיסקין מותיר למחליפו, יורם כהן, ארגון אפקטיבי ובריא. יש משהו מאוד ענייני בהתנהלות הבסיסית של ראש השב"כ היוצא: ישיר, לא מתחכם ולעתים קרובות בוטה למדי. נדמה שהוא אחד האחרונים בצמרת המערכת הביטחונית-מדינית שתופס עדיין את תפקידו כ"סיוויל סרוונט" אמיתי, לא פחות ולא יותר.

כמו דיכטר לפניו, דיסקין פתח בהצגת כישלונותיו. אחרי ההתנקשות בשר רחבעם זאבי, באוקטובר 2001, הוציא דיכטר בו ביום הודעה של נטילת אחריות לכישלון, אף שמאוחר יותר התברר שהשר המנוח עשה ככל יכולתו לחמוק ממאבטחיו. שנתיים אחר כך פתח דיכטר נאום בכנס הרצליה בהצגת מספר קורבנות הפיגועים והודה: "לא הצלחנו לספק לעם ישראל את חליפת הביטחון שהוא ראוי לה".

דיכטר היה ראש השב"כ בתקופה הכאוטית ביותר שידע הארגון, כשמחבלים מתאבדים התפוצצו כמעשה שבשגרה בלב הערים בישראל. השב"כ, שהגיב תחילה באטיות להתרסקות הסדרי הביטחון שננקטו בשטח בעקבות הסכמי אוסלו, שיפר בהדרגה את הבלימה בסיוע צה"ל והמשטרה. מ-2003 ואילך הצליחו זרועות הביטחון להוריד באופן תלול את היקף הפיגועים. שרשרת הסיכול - מבצעי מעצר והתנקשויות, חקירות ולעתים פגיעה במתאבדים שכבר יצאו לדרכם - החלה להניב תוצאות. לשב"כ יש חלק עצום בהצלחה הזו.

המבחן של דיסקין, שנכנס לתפקידו במאי 2005, ערב ההתנתקות מרצועת עזה, היה מעט אחר: לשמר את ההישג ולמנוע הסלמת טרור מחודשת, להמשיך בסיכול (עבודה שנעשתה בקצב יומיומי, אף שאיום הטרור פחת בהשוואה לשנות השיא של האינתיפאדה) ולהכניס מחדש סדר וארגון בעבודת השירות.

יש מוטיבציה לפגע

הוא עמד ביעדים האלה, אף שהציג שלשום (כמו דיכטר לפניו) גם את שורת ההפסדים: השב"כ, אמר דיסקין, כשל בכך שלא מנע פיגועים שנהרגו בהם יותר מ-160 ישראלים בשש שנות כהונתו. "אחריות השב"כ היא למנוע פיגועים והיו כאלה שלא הצלחנו למנוע", אמר. עם זאת, הוסיף, "יחד עם זרועות הביטחון האחרות הורדנו את הטרור לרמה שמדינת ישראל מסוגלת לחיות ולתפקד עמה. אני סבור שרוב הזמן קיימת תחושת ביטחון ברוב אזורי המדינה".

ראש השב"כ היוצא הוסיף כי תופעת פיגועי ההתאבדות נבלמה ברובה, אף שקיימת עדיין מוטיבציה בקרב פלסטינים לבצע פיגועים כאלה. פיגוע ההתאבדות האחרון, לפי שעה, אירע ב-2008. "במקרים רבים מאז, סיכלנו פיגועי התאבדות על סף ביצועם", אמר.

מול ההישג המרשים הזה, בלט הקיפאון בפרשת שליט, הן בהיבט המודיעיני והן בכך שישראל והחמאס לא הסכימו עד היום על עסקה שתאפשר את שחרורו של החייל החטוף. בשנות המו"מ, תוך דרבון לא מבוטל של ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט, ובמידה מסוימת גם של נתניהו, דיסקין הגמיש במידה רבה את עמדת ארגונו.

נקודת המבט המסורתית של השירות, כארגון סיכולי, מדגישה את האיומים והסיכונים. לשב"כ, המופקד על מניעת טרור (ולא, למשל, על המצב הביטחוני הכולל בשטח) קל יותר לשלול כל ויתור הכרוך סיכון. בשנים הראשונות של האינתיפאדה נהגו במטכ"ל להתלונן שהשב"כ רואה דברים רק דרך "קשית הסיכול".

רגע לפני שפינה את מקומו לנתניהו, עשה אולמרט מאמץ אחרון לסגור את פרשת שליט. לצד עופר דקל, שליחו למו"מ, שיגר לקהיר גם את דיסקין לשיחות עקיפות עם החמאס. בנסיבות הללו הסכים דיסקין לנוסחאות יצירתיות, כדי לשחרר מספר רב יותר של רוצחים פלסטינים, אם יורחקו מהשטחים.

"לצערי, לא הצלחנו גם במו"מ, למרות שהלכתי כברת דרך גדולה קדימה", אמר שלשום. "הגענו, פלוס מינוס, למקום שבו אפשר לנהל את הסיכון (עם שחרור המספר המקסימלי של אסירים "כבדים" לדעתו, ע"ה). ראיתי באחרונה את הביקורת של כמה מראשי השב"כ לשעבר, שקראו לעוד ויתורים. אני לא מקבל את דעתם. הם לא מכירים את הנתונים ואינם יודעים על מה הם מדברים".

על סמך ההצהרות שלו, בתחומים השונים, קשה עד בלתי אפשרי לשים על דיסקין תווית פוליטית כלשהי. נראה שהיה להוט ומחויב לרדוף אחר מחבלים לא פחות מקודמיו. עם זאת, הגישה שמנחה אותו - למשל, בכל הקשור בהמשך התיאום הביטחוני עם מנגנוני הרשות הפלסטינית - משקפת הסתכלות מפוכחת ואיפוק בהפעלת הכוח. בשאלות אסטרטגיות כבדות משקל הוא נחשב, בדרך כלל, בעל ברית של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וראש המוסד היוצא מאיר דגן (השלושה כונו "הציר המתון"), גם אם הדבר היה כרוך לעתים בוויכוחים נוקבים עם הדרג המדיני.

דיסקין זוקף לזכותו כמה תהליכים ארגוניים חשובים בשב"כ. מאגר המגויסים לשירות נחשב איכותי והארגון שיפר מאוד את היכולות העומדות לרשותו, בעיקר בתחום הטכנולוגי. השב"כ נהנה מתוכנית רב-שנתית מסודרת, ותקציבו מוסכם לאורך שנים עם משרד האוצר.

בשנתיים האחרונות, לאחר תהליך גידול רצוף, עשה דיסקין מאמץ חריג במערכת הביטחונית והחליט לצמצם יותר מ-3% מכוח האדם בשירות. שיתוף הפעולה עם זרועות הביטחון האחרות - צה"ל, המוסד והמשטרה - השתפר, תחילה בסיכול המיידי והיום גם בהיבטים רבים אחרים. עם זאת, מבקריו בצמרת הארגון טענו שסגנון הניהול שלו היה דיקטטורי מדי. לדעתם, הוא לא ייחס די חשיבות לעמדות ראשי אגפים ומרחבים, ולא איפשר די חופש מחשבה וביטוי בתוך השורות.

מינויים לא מוצלחים

תחום שראש השב"כ היוצא לא נחל בו הצלחה היה המינויים בצמרת. אף שאינו מודה בכך בגלוי, דיסקין העדיף את סגנו הנוכחי, י', כיורשו. רבים בשב"כ הניחו, עד הרגע האחרון, כי י' אכן יזכה במינוי. החלטת נתניהו למנות את יורם כהן, ששימש סגן בתחילת הקדנציה, התקבלה בהפתעה מוחלטת.

מאחורי הקלעים התנהל מאבק נוסף. ג', ראש מרחב הדרום לשעבר, ראה עצמו מועמד לראשות השירות. דיסקין, שיחסיו עם ג' היו מתוחים לאורך שנים, התנגד לכך - ולנתניהו הציג שלושה מועמדים להחליפו, שלושת הבכירים שהיו סגניו לאורך הקדנציה. ג' התקבל לבסוף לראיון אצל נתניהו, אבל לא נוצרה לו עמדת זינוק בהתמודדות.

כרגע נראה שג', השוהה בתקופת לימודים ומחקר בחו"ל, עשוי להישאר בארגון וייתכן שימונה לסגנו של כהן. זו נותרה שאלה טעונה במיוחד, בצמרת השירות ובין דיסקין לנתניהו.



דיסקין ברחבת הכותל. המבחן שלו כשנכנס לתפקיד ב-2005 היה לשמר את ההישג של בלימת הטרור באינתיפאדה ולמנוע הסלמה מחודשת


הפגנה בעד שליט בירושלים. בעידוד אולמרט, השב''כ הגמיש את עמדתו ביחס לשחרור פלסטינים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו