בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בישיבת הממשלה סדר יום שגרתי, הכל בסדר

רוב נאומה

תגובות

לא נאום אחד, שלושה נאומים רצופים צפויים לנו בימים הקרובים. בימים הקרובים - "נאום מדיני" במליאת הכנסת, ובשבוע הבא בוועידת אייפא"ק בוושינגטון ובקונגרס. מעולם לא ציפו רבים כל כך למעט כל כך - רוב נאומה על לא כלום. לאיש אין מושג, לפי שעה, מה יילדו עשרת הימים, שאת העולם לא יזעזעו, לכל היותר הם יאכזבו אותו שוב. גם הנואם עצמו עדיין מחפש את המלים, כי התוכן לא באמת חשוב.

אולי רווח והצלה יעמדו לו ברגע האחרון, וגל של אלימות מחודשת יישא אותו אל חופי אמריקה, מוכיח שוב שאין עם מי לדבר ואין על מה. והנציגים הרפובליקאים יריעו לו ולעמידתו הלאומית הגאה, יחד עם נציגי השדולה היהודית, שיילחמו כולם עד טיפת דמנו האחרונה.

קדרו, קדרו פני השמים במזרח התיכון, וחשרת עננים כבדה תלווה את ראש הממשלה באשר ייסע. האזור כולו קודח בחום מהפכני, ואפר-געש מכסה את עין השמש; העם הפלסטיני משלב זרועות, ומציג חזית מאוחדת למאבק על חירותו; חודש ספטמבר מתקרב וממאן להתעכב; לא היו ימים טובים מאלה ליום הנכבה, מאז העירו וחוקקו חברי הכנסת את זכרו שיימח; פצוע קל בסילוואן נהרג ונקבר אתמול, זומם להבעיר תבערה גדולה, כפי שהצית רוכל תוניסאי בשוק, שאת עצמו שרף מרוב ייאוש. מילאד סעיד עייש נורה, ככל הנראה, מבית יהונתן, שבג"ץ הורה אלף פעמים לפנות את מתנחליו, אבל גם בג"ץ הוא מקורבנות הכיבוש.

הכל שוברים את הראש - מה בעצם צריך בנימין נתניהו לומר, איזו רוח צריכה למלא את המפרשים השמוטים של הספינה: איזה עוד ספין יכול להשיט את ספינתו. התשובה היא די ברורה, למען האמת, אלא אם מתעקשים לסבך את המצב, ולהביא אותו עד משבר. הוא חייב לומר משפט אחד גואל: מדינת ישראל החליטה לסיים בהקדם את הכיבוש שלה, ולהכיר במדינת פלסטין בגבולות 67'. ולהוסיף: בקרוב נשב לשולחן אחד, נדבר כמדינה למדינה, ונדון בתנאי ההסכם הסופיים וביחסים שבינינו.

כבר אין לאן לברוח, נחסמו כל דרכי ההתחמקות. לאחר ארבעים וארבע שנות כיבוש, אזלו תירוצי הקש והגבבה. אם בני אדם מורדים כעת בשליטים מבני עמם, שרודים בהם עשרות שנים, הם בוודאי ימרדו בזרים שמדכאים אותם; אנחנו הזרים שהשתלטנו על חיים של אחרים - ירדנו לחייהם - ואין הבדל מהותי בין דיכוי מבית לדיכוי מבחוץ. אחת דתו של כיבוש באשר הוא - להסתיים, והקרב עליו הוא קרב אבוד.

חרדה בלב איש - יתקשר למקורותיו בירושלים, יקבל לידיו את סדר היום של ישיבת הממשלה, הבוקר, ותנוח דעתו. יתברר לו מיד - שווא היו אזעקותיו: לא עשרה ימים גורליים לפנינו, לא צונאמי מדיני באופק הקרוב, לא אינתיפאדה שלישית מתרגשת ובאה. הישיבה השבועית מתנהלת על מי מנוחות, דנה ברצינות בנושאים הבאים: 1. מינוי מנכ"ל למשרד הפנים. 2. אישור מינוי לממונה על מחוז המרכז במשרד הפנים. 3. טיוטת חוק גלי צה"ל (הרשאה לתשדירי שירות וחסות). 4. הרחבת קורסים ליהדות ולציונות בצה"ל. 5. תכנית רב שנתית להעצמת יישובים בדואיים בצפון הארץ.

עיניכם הרואות - עסקים כרגיל. אפילו נושאי פנים דחופים וחשובים נדחקו החוצה: אין רכבת שירדה לגמרי מהפסים, אין דלקים מזוהמים שנעלו את שערי המדינה, אין שביתת רופאים, אין תאונות דרכים כמכת מדינה. אולי רק כמה הצהרות פתיחה מפי ראש הממשלה בענייני דיומא - המצלמות עדיין בחדר - והוא "ידווח" והוא "יודיע" והוא "ינחה", והוא-והוא. ישראל "לא תסכים" וישראל "לא תשלים" וישראל "לא תרשה". אם לשפוט על פי סדר היום - הכל בסדר, הכל בשליטה. אז למה התחושה המשונה הזאת של אסון כבד בפתח - מה הסיבה - ואין עוז לתמורה בטרם פורענות. ואולי הסיבה היא, שאין לנו כרגע ממשלה אחרת, גם אם אדמתנו בוערת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו