בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום הנכבה: אינתיפאדה לרגע

ובינתיים, במזרח ירושלים

תגובות

בשעה שבצפון ובדרום חצו המפגינים גדרות וגבולות, עמדתי אתמול בצל עץ תות הנטוע על ההר שמשקיף אל עבר שכונת סילוואן במזרח ירושלים. העמק בער והשחיר. צמיגים עלו באש הזעם ועשן שחור היתמר מהם. הדרכים שעברתי בדרכי אל עץ התות הזה היו זרועות באבנים ובסלעים. במקום הזה, מתחת לתות, נהרג ביום שישי הנער מילאד עייאש, החלל הראשון של (אולי) האינתיפאדה השלישית. לפי תחקיר ארגון בצלם, מישהו פתח את החלון המסורג בקומה השלישית של בית הגזל, בית יהונתן, שעומד במדרון מתחתינו, שלף רובה וירה בנער כדור חי אחד בבטנו, ממרחק של 30-20 מטרים. כמה דקות קודם יידו נערים בקבוקי תבערה לעבר בית יהונתן. מילאד עוד הספיק לרוץ במעלה המדרגות המטפסות אל ההר, עד שקרס ברחבת העשב המצהיב שבצד המדרגות, פניו נטמנות באדמה. כמה שעות אחר כך נפח מילאד את נשמתו הצעירה, נשמת נער בן 17, במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים אל-מקאסד.

מזרח ירושלים איימה לבעור אתמול. אלפי שוטרים התפרשו על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, גם מתחת לעץ התות הקשיש עמדה קבוצת שוטרי מג"ב מיחידת קורל, במדיהם השחורים, האימתניים, חמושים מכף רגל ועד ראש. גם על גג בית יהונתן, הבית שבית המשפט הגבוה לצדק הורה לפנותו מזמן, עמדו שומרי החוק לבושי השחורים. הדרך שעלתה לכאן דמתה לשדה קרב: לא אחת נאלצנו לסוב על עקבותינו, כל עוד רוחנו בנו. ילדים רעולים, מיידי אבנים ומערימי גרוטאות למחסומים מאולתרים, הזכירו לנו נשכחות מהימים הארורים של האינתיפאדה הראשונה והשנייה, השלישית אולי בדרך. בין סילוואן לראס אל-עמוד, בין עזובה מחפירה לדליקה, היו קטעי דרך ששני מלווינו הפלסטינים - תחקירני ארגון "בצלם" וארגון "אל חק" - נאלצו לצאת ממכוניתנו הממוגנת וללכת ברגל לפנינו, כמגנים חיים. צלם התוכנית "60 דקות" של סי-בי-אס שהתלווה אף הוא אלינו, נופף במצלמתו כמגוננת גם היא מאימת הרעולים. אינתיפאדה לרגע בירושלים.

בסוכת האבלים, לרגלי בית האבן הנאה בשכונת אל-סוויח בראס אל-עמוד, על צלע ההר שמסגדי הר הבית נשקפים ממנו, ישבו הגברים קודרי המבט וביניהם האב השכול, סעיד עייאש. בן 57, צנום ומשופם, הוא גבר מרשים מאין כמותו, גם ביגונו. סיפור חייו מדהים: כחבר חוליה של הפתח שחדרה לישראל מלבנון בשנת 1975 ופניה לפיגוע בקיבוץ אילון, הוא נידון ל-25 שנות מאסר וישב עשר שנים בכלא הישראלי, עד ששוחרר ב"עסקת ג'יבריל". בכלא הצטרף לחזית העממית לשחרור פלסטין, ולמד עברית ספרותית נפלאה. כשהשתחרר החליט להקדיש את חייו למפעל תרגומים של ספרים ומאמרים מעברית לערבית. בשנים האחרונות הוא מתרגם הבית, כלשונו, של "המרכז הפלסטיני לחקר ישראל" של אכרם הנייה ברמאללה. הוא תרגם, למשל, את כל ניירות העמדה וההרצאות של כנסי הרצליה מאז נוסדו. הספר החשוב ביותר בעיניו אותו תרגם הוא זה של יאיר שלג, "הדתיים החדשים - מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל".

באחרונה השלים גם את תרגום ספריהם של פרופ' שלמה זנד, "מתי ואיך הומצא העם היהודי", ואת ספרו של פרופ' יהודה שנהב, "במלכודת הקו הירוק". בשנת 2000 השלים עייאש את לימודי התרגום שלו במכללת בית ברל; בנו הבכור, מג'ד, לומד אף הוא תרגום באוניברסיטת קהיר. שלשום הוזעק מג'ד הביתה מקהיר, ללוויית אחיו הקטן.

מדי יום שישי, זה שנים, נהג האב סעיד לצאת לדוג דגים בחכה שלו בנמל יפו, בלוויית בנו הצעיר מילאד. ביום שישי האחרון יצא לדוג לבדו: מילאד רצה להישאר בירושלים, בערב יום הנכבה. בצהריים טלפנו שכנים לסעיד ביפו ואמרו לו שמילאד שלו נפצע קל. עד שהגיע לבית החולים גילה את אסונו. אתמול אמר לנו: "לא חשוב מי הרג את הבן שלי. בעיניי ממשלת ישראל היא האחראית הבלעדית. ממשלה שמעודדת ומממנת הכנסת מתנחלים ללב שכונות ערביות עניות ומוזנחות בירושלים, היא שאחראית להתלקחות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו