בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם תרצו: פשיסטים מסוכנים, או חנונים עם כוונות טובות?

הקמפיין של "אם תרצו" אולי מדיף ניחוחות של גזענות, אבל גם הם יודעים שהכל, כמו שלט הקלקר שניפצו, זה הצגה לתקשורת

3תגובות

הקמפיין של "אם תרצו" להכחשת הנכבה הוא צעד ראשון לדיון פומבי על הנושא. שנים שאף אחד לא דיבר על הנכבה. הנכבה היתה הטאבו הגדול של ישראל, כמו ילד ממזר שמסרב להקשיב כשהילדים מזכירים את הידיד ההוא של אמו. לפני כשנה, הודיע שער ידיעות אחרונות שעומד להתפרסם תחקיר ענק על מלחמת השחרור. הוא לא פורסם.

כמי שלא חובב ימי זיכרון וחושב שדרושים יותר ימי שמחה, איני נלהב מהוספת הנכבה כיום אבל לאומי נוסף. אבל נראה כאילו השנה מתחיל עיכול 1948 לא רק כספריי קצף ואנטריקוט. יש שמשווים את הכחשת הנכבה להכחשת השואה, או לפסיכים שטוענים שהיהודים הפילו את התאומים, יותר נכון לראות הקבלות עם הכחשת השואה הארמנית, שהתורכים טוענים שבוצעה בתגובה בזמן קרב על הקשר בין הארמנים לאויב הרוסי במלחמת העולם הראשונה.

הפגנת אם תרצו. תצלום: מוטי מילרוד

את החוברת "נכבה חרטא" של 'אם תרצו', שמנסה לקחת מהפלסטינים גם את האפשרות להיות עצובים, קרעו לגזרים בבלוגים של השמאל. אבל נורא ממנה הוא הפוסטר שמקדם את הספר, המציג ערבי בכאפיה הקורץ כשקרן, בנוסח דר שטירמר. את הקמפיין לחוברת בחרו לחנוך אתמול מול מטה אונר"א, סוכנות הסיוע של האו"ם בירושלים. בעמוד הפייסבוק של האירוע כבר התחממו וקראו לפעילי זכויות האדם "נאצים פוסט מודרנים מעודנים".

עלמה בלונדינית במראה בלייני הציעה להכין שלטי "אומר"ע" ואז נעלבה שמחקו לה תגובות מקיר הפייסבוק. במפתיע, ההפגנה היתה נחמדה. אנשי 'אם תרצו' הצטיירו לי תמיד כפשיסטים מסוכנים. מקרוב, התגלה שהם חבורת חנונים עם כוונות טובות וחרדה מהשמאל. המארגנים בעיקר נלחצו שהפעילים יקחו את החולצות הדר שטירמריות הביתה, כי יש אירוע למחרת בחיפה מול הח"כית חנין זועבי. "מי שיילך עם החולצה מפה, הוא שמאלני", הם מאיימים.

בצד, הוכנו אותיות המילה נכבה בקלקר, והרעיון היה לנתץ אותן. אם מדברים על הונאה: את הקלקר סדקו מראש כדי שיהיה קל לשבור. ארז תדמור, מראשי הארגון, מגיע עם משקפי שמש ומחליף כיפים עם החברים. את ההצגה גונב מרק סוקול מאשדוד, עגיל בגבתו, שאלתר כאפיה מדגל ישראל שחולק על ידי בנק הפועלים ("אני שונה בעקרון מהסטיגמה של אשדוד, ערסים ושרית חדד", הוא אומר לי). אני משבח את הסטייל שלו, ואנחנו משוחחים על דגמים לסלולר.

."חייבים לגייס פעילים מהאקדמיה למוזיקה", הפגנת אם תרצו. תצלום: מוטי מילרוד

אופנוען דוהר על אופנוע כבד שמכוסה דגלים, סטיקרים נגד משתמטים והכיתוב 'חיים גן יבנה'. "איזה גבר", נלהב אחד הפעילים. חיים שורק עם משרוקית ומפריע להנהגת אם תרצו להתראיין. הם נוזפים בו, אבל הוא שוב שורק בשמחה. הוא נותן לצלם שלנו מצלמת פוקט, כדי שיתעד אותו ביומו הגדול.

מישהו מייעץ לפעיל דתי לא להגיד בראיונות לתקשורת זרה שיש לנו זכות על כל שעל, כי זה לא נשמע טוב. "סליחה, נתתי להם עובדות. אמרתי שזה כתוב בתורה", אומר לו הפעיל.

"בוא נעבור צד. שהנכבה יהיה על רקע שלט אונר"א ולא תנועת הצופים", מציע תדמור."ששני חבר'ה יקחו כל אחד אות שלא יישבר". הם לוקחים את האותיות אל סמוך לשלט.

האות כ' בכל זאת חצי מתפרקת בדרך. ואז ג'ינג'י מטיח בקלקר פטיש יום העצמאות שהוא למעשה בלון מנופח ושובר את 'נכבה'. מעניין אם יהיו פליטים שישתכנעו שלא היתה נכבה בזכות קלקר מפורק.

ברקע, הפעילים שרים שירי כדורגל עם המילים 'נכבה חרטא' ושריקות בקצב של האופנוען, שמתגלה כנכס מבחינה מוזיקלית. במהרה אנשי אם תרצו ממצים את החרוזים, כי נושא הנכבה כאמור חדש אצלנו. שניים מנסים לאתר חרוזים "מדינת היהודים, אין דבר כזה 63 שנה פליטים", מציע מישהו. וחברו מבקר, "זה ארוך מדי. צריכים משהו עם פליטים, שקרנים". מישהו מזייף "נכבה חרטא אין כמוך בעולם" עם המוזיקה של תוכנית הילדים ברבאבא."חייבים לגייס פעילים מהאקדמיה למוזיקה", מציע פעיל. "מה איתך, אין שם ימני אחד", מטיח בו חברו. "גו טו גאזה", צווח מישהו אל החצר הריקה של אונר"א. "הם עושים את זה כל יום", מעיר לו מישהו.

האירוע תם במהירות. "זה הכול הצגה לתקשורת, והגיעו הרבה עיתונאים, אז זה בסדר", מסביר מישהו לפעילה שחשבה שארבעים פעילים לא מספיקים. הם כבר מתכוננים למחר עם זועבי: "אל תדאגו, נעשה ברדק, ננסה להיכנס". במונית, הנהג הערבי חולף דרך מאה שערים. אני נזכר בעדויות העצובות של אלה שעברו את הנכבה, פלסטינים וחיילים ישראלים, אנשים, לא כאלה שעשויים קלקר סדוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו