בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום נתניהו: סטייה לשמאל, קריצה לימין

נאום נתניהו

תגובות

בהשוואה לנאומי האופוזיציה שלו, ואפילו בהשוואה לנאום בר אילן, קווי היסוד להסכם קבע שהציע אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו צריכים להדאיג את חבריו בימין. שעה קלה קודם שנתניהו דיבר על מדינה פלסטינית, דיבר ח"כ דני דנון מהליכוד על "אלה המכונים לשיטתם פלסטינים". נתניהו צמצם את האתוס של התיישבות יהודית בכל רחבי "יהודה ושומרון" מבית אבא, לתפישה הפרגמטית של "גושי התנחלויות". מבחינתם של כמה מחבריו לשביעייה, נתניהו עשה נסיגה אפיקורסית מנוכחות ישראלית כוללת בבקעת הירדן לנוכחות צבאית לאורך הנהר.

ואולם נתניהו אינו נדרש לקיים משא ומתן עם עצמו ולא להגיע להסכם עם הנשיא אובמה. ראש הממשלה צריך להגיע לעמק השווה עם הצד הפלסטיני. הפרטנר שלו לפתרון שתי המדינות הוא הנשיא מחמוד עבאס. במשך ח"י השנים שחלפו מאז ספטמבר 1993, כשיאסר ערפאת לחץ את ידו של יצחק רבין בבית הלבן, הקדיש עבאס את חייו לניסיון להפוך את הסכם אוסלו לפרק הסיום של הכיבוש. הוא מנתח את דבריו של נתניהו, ויותר מזה את מעשיו (נכון יותר - חוסר מעשיו) בהשוואה לנוסחאות ולמפות שאהוד ברק הניח לפני הפלסטינים לפני עשר שנים ואהוד אולמרט הציג בפניהם בספטמבר 2008. ההשוואה הזאת, כמו שאומרים האמריקאים, הופכת את נאום נתניהו ל"נון סטרטר".

כשציפי חוטובלי תצטט באוזניו של נתניהו את הפרשנים שהצביעו על סטייתו שמאלה, הוא יוכל לקרוץ בעינו ולהפנות אותה לשרשרת האזיקים שהוא הטיל על ידיו. אזיק ראשון - אין משא ומתן עם מנהיגות פלסטינית שכרתה ברית עם החמאס. אזיק שני - אין מנהיג פלסטיני שיכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אזיק שלישי - אין סיכוי שהפלסטינים יכירו בסיפוח מזרח ירושלים, כולל הר הבית, צבא ישראלי בבקעת הירדן ונעילה הרמטית של גבולותיה בפני פליטי 48'. אזיק רביעי - הוא לא הזכיר את הקפאת ההתנחלויות, שהיתה ונותרה תנאי מוקדם של עבאס לחידוש המשא ומתן על הסדר הקבע.

אבל הדברים החשובים ביותר הם אלה שלא נאמרו בנאום; נתניהו לא הוציא מפיו את מספר הקסם, שכל מנהיגי העולם מצפים לשמוע: 1967. הכרה ישראלית בגבולות ה-4 ביוני 1967, היא המפתח לחדר המשא ומתן. משם אפשר לצאת לדיון על חילופי שטחים בגדה ובמזרח ירושלים ולסחר חליפין על שאר סוגיות הליבה. נראה כי לשכנע את נתניהו שהכרה בגבולות 67' היא התאמה חיונית למציאות המשתנה, כדרכו של בנימין זאב הרצל, זה כמו לשכנע חרדי שאכילת חזיר ביום כיפור יפה לבריאות.

פניהם של הפלסטינים נותרו אמש נשואות קדימה, אל כינוס עצרת האו"ם בניו יורק בספטמבר הקרוב. שם הם (וגם מדינת ישראל!) יזכו לראשונה בהכרה במדינה עצמאית בגבולות 67'. אתמול הצטרפה מדינה אירופית חשובה, איטליה בהנהגתו של ברלוסקוני הימני, לרשימה המתארכת של מדינות שהחליטו כבר לשדרג את היחסים עם פלסטין שבדרך. האם דובי לא-לא, כלשונו של ברק, שומר את הכן-כן כמתנת הפתעה לאובמה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו