בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דו"ח מבקר המדינה | מי שלא יודע גבולות, לא יכול להגן על גבולותינו

לא פלילי, סתם מסריח

תגובות

זה שוב לא פלילי - בפעם-המי-יודע-כמה - זה סתם מסריח; ואין טעם להתווכח על ריח עם תתרן, שרק ניחוח סיגר וויסקי עולה באפו. ועל מי בעצם אנחנו מדברים כאן - על אהוד ברק המוכר, או על "חברת א. ברק בע"מ" העלומה, שהיא המכשלה ולא הוא כחבר הממשלה.

גם לא לגמרי ברור מה ההבדל האתי-ציבורי בין שלוש בנות אהוד ואשתו, לבין בת אביגדור - למבקר המדינה וליועץ המשפטי נימוקים מלומדים. מהרגע הראשון שלו מחוץ לפוליטיקה התחיל לצבור את דינריו, ועד לרגע האחרון המשיך לרבוץ עליהם; הוא לא בזבז זמן יקר, כי זמן זה קודם כל כסף. המבקר מביע צער על התנהגותו, אך צער כבר מזמן אינו בושת במקומותינו, בוודאי לא שבת.

הרי כל זה ידוע, מה עוד חדש. ידוע שברק הוא תאוותן וגאוותן, ראוותן ונהנתן, על כן הוא מועד לדו"חות כאלה של נזיפה לעייפה, של אזהרה עד לזרא. אבל לדעתו "כל פעולותיו נעשו כחוק", ומה שלא אסור עליו - מותר לו כנבחר ציבור.

כמוהו כחבריו לחשק, הטייקונים, שבקהלם הוא בא, ולהם הוא רוצה להידמות, המחפשים ומוצאים מקלטי מס בכל העולם, אבל רק על פי החוק. כך הם גורעים ברב מאוצר המדינה, ומוסיפים במעט בנדבות.

מדוע, ליתר ביטחון, לא תינתן גם לו חסינות מחקירה, כפי שהיא אמורה להינתן לראש הממשלה, עמיתו. ואף על פי כן, טוב שהקריירה שלו - שירת חייו וחיינו - אינה נפסקת באמצע. אמנם אוהב שלמונים ושוחר עינוגים, ובכל זאת שר ביטחון שאין שני לו. איתו אפשר לישון בשקט בלילה, ולהתעורר בבוקר בלי עקיצות מציקות של פרעושי דאגה. לפחות עד כה - הבו לנו עץ להקיש בו - התבלט במגע קסם פסנתרני, כל נגיעה במנענעים הפיקה צליל של הצלחה גנרלית.

זה האיש ששיקם את צה"ל מהריסות קודמו, בנה אותו ממשט ועד הטפחות, שטופחות על פנינו בכל מבחן מזדמן. במבחן הבא זה יצליח לו, יצליח לנו, כי הצלחתו היא הצלחתנו, כפי שאומרים. אם המשט הימי לעזה והגדר היבשתית בגולן נסתכמו ב"תוצאה לא טובה", לא נותר אלא לקוות לטוב. בפעם הבאה הגדר תחסום, שדה המוקשים יבלום, והפירצה תקרא קודם לשומרים, ורק אחר כך לגונבי הגבול.

ואם תפרוץ בינתיים מלחמה, שלא תהיה עוד מלחמת-מותרות כעופרת יצוקה, מה יקרה אז? אז נצרף תפילה לתקווה. זה האיש, שמוניטין יצאו לו כאנליסט אוראלי בחסד עליון, כמודיעין מתוחכם של איש אחד, כמתריע בשער פרוץ, המיטיב לראות רחוק, כי מקרוב - מתחת לאף - הוא לא כל כך רואה.

למה לו עשרת בני אמ"ן, אם בעצמו הוא מזהה את מפרשי המרמרה משחירים באופק; אם לבדו הוא רואה את מובארק בנפילתו; אם הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס הוא כספר-הפתוח לפניו; אם את פעמי-תש"ח 1948 הוא שומע עוד לפני שהשבים מסוריה ומלבנון יוצאים לדרך ביום הנכבה. לא איש מזהיר כמוהו יופתע ויתרגש.

ולקראת ספטמבר, הוא צופה צונאמי מדיני וביטחוני, אך ממשיך לשאת בעול כנושא כלים של כלי-ריק; שניהם כלים שלובים שסופם ככלים שבורים. ומה יהיה בסופנו? אנשים כמותם, שאינם יודעים גבול, לא הם שיצליחו להגן על הגבולות. עדיין קשה להשלים עם העובדה, שאלה מנהיגיך ישראל ואין בילתם; שזה כל המאגר האנושי, שממנו ניתן לשאוב; שזה כל המבחר, שהגניוס היהודי מסוגל להציע. האם עד כדי כך דלונו? אכן, חציר העם. האם יכול להיות שכן אלמן ישראל, ונצח ישראל כן משקר לפעמים?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו