בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום נשיא ארה"ב, ברק אובמה - מחיר החידלון המדיני של בנימין נתניהו

נאומו של הנשיא היה פעולת תגמול אמריקאית על שנתיים של חידלון מדיני ועל התרגיל הנוכחי של רה"מ שהולך לנאום בקונגרס

תגובות

באין ספור שיחות פרטיות נוהג נתניהו לקונן על מר גורלו: מדוע נגזר עליו לעבוד מול נשיא מנוכר ולא מתמסר כאובמה בעוד ששני קודמיו, אולמרט ושרון זכו לפרטנר אוהב ומחבק, בדמותו של הנשיא בוש. אפשר לנחש שגם אובמה משמיע זמירות דומות: מדוע איתרע גורלו ליפול דווקא על ביבי בעוד שקודמו בבית הלבן זכה, בשתי הקדנציות שלו, לעשות עסקים עם מנהיגים ישראלים מתונים ונועזים הרבה יותר.

מה שהתגלה אמש, כבר במהלך הנאום, הוא שלשכת ראש הממשלה היתה בערפל, בלימבו מוחלט באשר לתוכן הנאום. לשליחיו של נתניהו לוושינגטון, ראש המל"ל יעקב עמידרור, וקודמו המודח, עוזי ארד, לא היה מושג ירוק לגבי מה שאובמה יאמר. כך נראית פעולת תגמול אמריקאית על שנתיים של חידלון מדיני וגם על התרגיל הנוכחי של נתניהו שהולך לנאום נאום בקונגרס, בעל הרוב הרפובליקני.

מרכיבי ההסדר הישראלי-פלסטיני שהתווה אובמה, לקראת תום נאומו, היו בבחינת המובן מאליו. ברור לכל ילד שכך ייראה ההסדר, בניואנסים כאלה או אחרים. אובמה צ'יפר את נתניהו בשתי נקודות: תביעתו כי הפלסטינים יכירו בישראל כבמדינה יהודית - כלומר, סוף הסכסוך - ואמירתו החד משמעית נגד הכרזה חד צדדית על הקמת מדינה פלסטינית באו"ם, בספטמבר הקרוב. אבל, באותה נשימה, הוא העז להגות מפיו את המלים: "קווי 67'", ועל כך לא ייסלח לו.

שעה וחצי לאחר הנאום פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה תקיפה שבה נתבע אובמה לכבד את התחייבות קודמו בוש, מ-2004 כי ישראל לא תידרש לסגת לגבולות ההם. מבחינה פוליטית, נתניהו נוהג כמצופה ממנו: הוא מתנגד לכך שייקבע מראש כי ישראל תיסוג לגבולות 67' בעוד שעניין שיבת הפליטים לא ייקבע. כי כשאובמה קובע מראש עמדה בסוגיית הגבולות, אך משאיר את סוגיות הפליטים וירושלים פתוחות לדיון עתידי, ישראל של נתניהו מפסידה ובגדול. נתניהו כבר צופה לעבר הבחירות הבאות. הוא חייב לשמור על הבסיס הפוליטי שלו, שם לא יסלחו לו על גמגום בנושא הזה.

עם חילוקי דעות כאלה כ"סטרטר", מתאבן, יש לצפות בעניין לתוצאות הפגישה הערב, שעון ישראל, בין נתניהו לאובמה. מצד שני, נאומו של נתניהו בכנסת השבוע, היה המתון ביותר שנשא מאז נכנס לתפקידו - ובכלל. אבל, כמו תמיד אצלו, הכול מגיע באיחור. אם היה אומר "גושי התיישבות" יחד עם "מדינה פלסטינית" עוד בביקורו הראשון אצל אובמה בחודש מאי 2009 הרבה צרות היו נחסכות ממנו ומישראל. אבל נתניהו אינו מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות. את נאום בר אילן הוא נשא באיחור של חודש. את המצור על עזה, הוא הסיר אחרי המשט הטורקי. את נאומו השבוע בכנסת, הוא נשא באיחור לא אופנתי של שנתיים. וממילא, המקסימום שהוא יכול ומוכן לתת אינו מתקרב למינימום שדורשים ממנו הפלסטינים. כך שלא משנה מה יהיה בפגישה, ומה ייאמר בנאום - שלום, חס וחלילה, לא יתרגש עלינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו