בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פגישת נשיא ארה"ב, ברק אובמה, וראש הממשלה בנימין נתניהו | כשמהפכן ושמרן נפגשים

המחלוקת בין אובמה לנתניהו איננה אישית. הם לא סובלים זה את זה, אבל זו הבעיה המשנית. לא שפת הגוף חשובה, אלא הערכים

תגובות

כל הקריירה של בנימין נתניהו כדיפלומט ופוליטיקאי הכשירה אותו לרגע הזה. הרגע שבו יתייצב כשתדלן הבכיר של העם היהודי בפני מנהיג העולם, ויתבע ממנו למנוע את השואה העומדת בשער. זה קרה לו בפגישה שלשום עם ברק אובמה. ראש הממשלה בא לבית הלבן כדי להרצות לנשיא ארצות הברית על 4,000 שנות ההיסטוריה היהודית, על הרדיפות והגירושים והפוגרומים ורצח המיליונים, וכדי להזהיר אותו מפני "שלום שמבוסס על אשליות" שעלול להוביל לאסון חדש. "ההיסטוריה לא תעניק לעם היהודי הזדמנות נוספת", אמר נתניהו, שבוודאי דימה את עצמו באותו רגע לבן דמותם העכשווי של משה רבנו ותיאודור הרצל.

מהדברים שאמר נתניהו מול המצלמות בחדר הסגלגל, עולה שהוא מדמה את אובמה לנוויל צ'מברליין - המנהיג שחתם בתמימותו על "שלום האשליות" של הסכם מינכן, שהוביל למלחמת העולם השנייה ולשואה. נתניהו הציג לאובמה את ארבעת הלאווים שלו: לא לנסיגה לקווי 67', לא לנסיגה מנהר הירדן, לא למשא ומתן עם חמאס, ולא לשיבת פליטים פלסטינים לתחומי המדינה היהודית. הוא לא הביע שום גמישות, ויתור או פתיחות, ותיאר את הפלסטינים כאויבים ולא כשותפים לשלום ושכנות טובה.

אובמה ישב והקשיב ברגליים משוכלות ופרצוף מרוכז, חוץ מגירוד רגעי באוזנו. יום קודם הוא שחבט בנתניהו בנאומו המזרח תיכוני, שבו תקף את המנהיגים השבויים בכבלי האתמול ומתנכרים להזדמנויות המחר, וחלק על טענת ראש הממשלה שהמהפכות בעולם הערבי מסוכנות. הוא דימה את נתניהו לעמיתיו במדינות ערב, שלא הבינו את רצון עמיהם עד שנפלו מהשלטון, או שנאלצו להיאבק על הישרדותם מול המונים זועמים.

אובמה רוצה להקים את פלסטין העצמאית, בגבולות מוכרים עם רצף טריטוריאלי. זו תהיה המורשת שלו. הוא לא חותר לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי ולא לשלום אזורי כולל. הוא קבר את יוזמת השלום הערבית, שהזכיר בנאומו בקהיר לפני שנתיים והתעלם ממנה לחלוטין ביום חמישי. בכך שלל מהשמאל הישראלי את אחד מדגליו החשובים.

המחלוקת בין אובמה לנתניהו איננה מריבה אישית. ברור שאינם סובלים זה את זה, אבל זו הבעיה המשנית. לא שפת הגוף חשובה, אלא הערכים. אובמה הוא מהפכן שרוצה להעניק כוח להמונים. נתניהו שמרן, שדבק בסטטוס קוו וחרד משינוי. בעיני נתניהו, לישראל זכות לשלוט בשטחים ולהתנחל כרצונה, ולכל היותר עליה לזרוק כמה עצמות לפלסטינים כדי להשביע את תומכיהם במערב - שכמו אובמה, פשוט לא מבינים את הסיפור ותומכים בעיוורון בחבורת רוצחים ומסיתים. בעיני אובמה, הכיבוש הישראלי הוא עוול שצריך להיפסק. הוא לא מוכן למציאות שבה המתנחלים בפסגות נהנים מכל הזכויות, בשעה ששכניהם הפלסטינים ברמאללה מחכים במחסומים וחסרי הגדרה עצמית מלאה. על זה הוא נאבק.

אריאל שרון התחיל את יחסיו עם ג'ורג' בוש בעימות דומה, ב"נאום צ'כוסלובקיה" שבו הזהיר את האמריקאים מהפקרת ישראל לאימת הטרור. תקפו אותו אז על עמדתו, אבל בוש למד לכבד אותו, והם יצרו שותפות מופלאה. ניסיונות ההרגעה של נתניהו ושר הביטחון, אהוד ברק, בסוף השבוע, וטענתם שהמחלוקת עם אובמה לא גדולה כפי שנראה, מבטאים מאמץ דומה להרגיע. לשרון זה עלה בפינוי גוש קטיף. המחיר שייגבה מנתניהו תמורת שיקום היחסים עם אמריקה עדיין לא התברר. ברור רק שהפלסטינים ששמעו אותו נואם על הסבל היהודי לא יצפו ממנו לפשרות, ויעדיפו להקשיב לאובמה, שמטיף להם להתקוממות עממית נגד הכיבוש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו