בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | הבטחה או אדמה חרוכה

נשיא ארה"ב הוא אדם משכמו ומעלה, החזון שלו למזרח התיכון הוא חזון נכון, והוא לא חזון למועד, כי הגיעה שעתו זה כבר

תגובות

הכינו את המדורות, כי יש כבר את מי לשרוף. לרגע היה נדמה שהפירומניה הלאומנית תצטרך להסתפק השנה בדמויות הישנות והחרוכות, אך בסוף בא גואל. אמנם לא היה נשיא כמוהו לנטות אלינו חסד, אך הוא גם הראשון לומר את מילת הקסמים או האימים - 1967 - ונאמר אמן או ארור. האם לא נמצא שם מישהו, בבית הלבן, להזהיר אותו בזמן מפני אידיו של מאי? האם לא נרשם ל"ג בעומר ביומנים הרשמיים כיום שילם?

אגרטלים לא הוטחו ולא נשברו, מסמכים לא נקרעו או הושלכו, מבעד לדלתיים הסגורות לא נקלטה הרמת קול. על כן ניתן להגדיר את הפגישה כ"קונסטרוקטיבית", בהחלט.

יום קודם פתח הנשיא בהרעשה כבדה שמוטטה את כל ביצורי נתניהו, אבן על אבן לא נותרה. אך ביבי הגיח מההריסות נקי ומסורק - כאילו כלום, ועסקים כרגיל: מעולם לא היו היחסים איתנים יותר. במסע הרטרו ההרפתקני מ-1967 ל-1947 הוא נפגש בחדר הסגלגל עם אייזנהאואר ופוסטר דאלס לצדו, וחרב האולטימטום מתהפכת; היו ימים ויהיו.

עכשיו יוכלו שניהם, ביבי ושרה, לצעוד שלובי זרוע אל עבר השקיעה, היא סובלת כנראה מבעיות שיווי משקל וזקוקה לתמיכה בהליכה, והוא חייב שמישהו יחזיק לו תמיד את היד. לו רק הכירו אותו בוושינגטון על פחדנותו, לחיצותו והפכפכנותו - אישיות ילדותית שמוצאת צורך לנפח חזה לעיני המצלמה - היה כבר מזמן שלום באזור.

אלף כבאי דוברות ופרשנות לא יצליחו לכבות את הדליקה. היא עלולה לאכול את הכל, להשאיר אחריה אדמה חרוכה, אך היא גם עשוייה לאפשר צמיחה מחודשת ורעננה כמו ביער שרוף. עכשיו זה תלוי בנשיא, שדילג בהצלחה על משוכת המלים, אם יפרוץ גם את מחסום המעשים.

ברק אובמה הוא אדם משכמו ומעלה, החזון שלו למזרח התיכון הוא חזון נכון, והוא לא חזון למועד, כי הגיעה שעתו זה כבר. רחמים נכמרים עליו לפעמים, כשהוא צריך להתעסק עם כל משוגעי העולם, ובאמת אפשר להשתגע. סוריה, ישראל והחמאס הביעו אכזבה מנאומו. גם לרפובליקנים מבית היה מה להגיד בהסתייגות חריפה: "אובמה מפקיר את ישראל", אמר המועמד-לשעבר לנשיאות.

לקראת ההופעות השבוע באיפא"ק ובקונגרס, נאמר מכאן לידידינו משם: בבקשה, אל תצילו אותנו מיד נשיאכם, כי הוא תקוותם האחרונה של ישראלים רבים; אל תהיו יותר ישראלים מישראלים, מאתנו; לא מדובשכם, כי הוא עוקצנו. את החשבונות הפנימיים שלכם עם הנשיא תסלקו בהזדמנויות אחרות, ולא על חשבוננו.

אפילו הנשיא שלנו דחק בנשיא שלכם לשלוף סוף סוף את המפתח, 1967, שאותו מחביאים זמן רב מדי בכיס הפתרונות, כך לפחות מרננים ומתלוננים בפמליית ראש הממשלה. מה ששמעון פרס אולי רמז בסתר ומאחורי הגב, אנחנו אומרים במפורש ובגלוי: אין פתרון אחר, וכל השאר - מלחמה.

דווקא עכשיו, לאחר כל הדברים והדיבורים האלה, רובצת לפתח סכנה איומה. אם שתי המלים, גבולות 67', יישארו על עץ ההבטחות, ובלי יוזמה אחת ביד, כי אז ישראל-שלנו תמשיך לשכון לבדד, מוקפת באויבי עד, מועדת לפורענות מתמדת, מתבשלת במיץ של עצמה, מתנוונת ונרקבת. ורק ההכרה במדינה פלסטינית שוב תידחה, ואפשר שלא נזכה לראות אותה בימינו. זאת עלולה להיות התוצאה המעשית היחידה של "הנאום ההיסטורי", יחד עם עוד התנחלויות, עוד אינתיפאדה, עוד מטפסים על הגדרות בנכבה או בנקסה, בראשית החודש הבא.

לישראל אין הרבה נכסים מדיניים בני-קיימא - לא היו לה ולא יהיו - לבד מההכרה הבינלאומית הרחבה בגבולות 67', שרוב העולם הערבי היה שותף לה. בנימין נתניהו, בשנתיים האחרונות, עושה כל מאמץ כדי לאבד גם את הנכס הזה; ואבדנו.

לאחר שהגביה ציפיות, אסור לאובמה לנפץ אותן, להפריח מלים באוויר ולא להנחיתן על קרקע המציאות. זה יהיה מעשה של חוסר אחריות מצדו. עיפה נפשנו לאכזבות נוספות, נתמלאה הסאה. אם שוב נישאר כאן רק עם מלים נכוחות אך נבובות, לא נסלח עוד על הנאום היפה ששמענו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו