בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום למשוכנעים

במגרש הביתי

תגובות

וושינגטון

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יצא מנאומו בקונגרס האמריקאי יבש כפי שנכנס אליו. הוא לא התחייב לכלום, ושום דבר שאמר לא יסבך אותו פוליטית. זו הסיטואציה האהובה על נתניהו: הקואליציה מלוכדת מאחוריו, רוב הציבור מגבה את עמדותיו בסקרים, וחופש הפעולה שלו נשמר. מה עוד יכול פוליטיקאי לבקש.

העמדות שהציג נתניהו על גבעת הקפיטול, כמו נאומו בכנסת בשבוע שעבר, נועדו לבצר מחדש את מעמדו כמנהיג הימין בישראל - ולדחוק הצידה את הטוען לכתר, שר החוץ אביגדור ליברמן. נתניהו רוצה להיראות כמי שעמד על שלו מול שועים ותקיפים, ולא התקפל בשל לחציו של הנשיא ברק אובמה. "איננו כובשים בארץ אבותינו", אמר נתניהו לקול התשואות של הסנאטורים וחברי הקונגרס. "הפלסטינים לבדם אשמים בהנצחת הסכסוך, בגלל סירובם להכיר במדינה יהודית". עוד תשואות.

בה בעת, דיבוריו על ויתורים כואבים, על מדינה פלסטינית שתהיה "גדולה מספיק", על ההתנחלויות שיישארו מחוץ לגבולות ישראל, ועל "יצירתיות ורצון טוב" בירושלים נועדו להראות שהוא פרגמטיסט, ולבדל אותו מגישת "אף שעל" של הימין הקיצוני. שר הביטחון אהוד ברק ימצא סיבה להישאר בממשלה, וראש האופוזיציה ציפי לבני תצטרך לזוז שמאלה בעמדותיה אם תרצה לבדל את עצמה מנתניהו. חשוב מזה: אם הלחץ הבינלאומי יכריע את נתניהו והוא יחליט לפנות מתנחלים, הוא יוכל לטעון שלא רימה את בוחריו כמו שעשה אריאל שרון. הנה, נתניהו הזהיר שלא כל ההתנחלויות יישארו בישראל.

בכירים בפמליית ראש הממשלה הדגישו את ההבחנה שעשה בין גודל המדינה הפלסטינית, שעליו יגלה נדיבות, לבין התקיפות שבה ינהג בקביעת מיקום הגבול. הנה הגרסה שלו לחילופי השטחים המוסכמים של אובמה, ואפילו קריצה לתוכנית "חילופי השטחים המאוכלסים" של ליברמן. עוד דרך לייצר חופש פעולה עתידי, אם הלחץ יגבר וישראל תידרש לסגת מהגדה המערבית.

פיסקת המפתח בנאום נשמרה לסוף, ובה הבטיח נתניהו שישראל תהיה הראשונה להכיר במדינה הפלסטינית - אם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יקרע את ההסכם עם החמאס ויבוא למשא ומתן עם המדינה היהודית. זו עמדה שלא תביא את עבאס לשיחות מחר, אבל היא נהנית מתמיכה פנימית רחבה בישראל. המסר שלה כלפי חוץ, ושאליו כיוון נתניהו, הוא שיש על מה לדבר.

נתניהו מאותת מכאן לאובמה ולמנהיגי אירופה שהוא רוצה עסקה לקראת ספטמבר, שתמנע הכרה בינלאומית כפויה בפלסטין. עכשיו מאי, ויש מספיק זמן לעבודה דיפלומטית על עסקה כזאת.

נתניהו הקריא את נאומו מערימת דפים, שעליהם הודפס הטקסט בפונט גדול (42). ניכר בו שהתרגש, אבל הוא בא מוכן וידע איך לסחוט תשואות מהקהל. ניכר בו שהתרגש, אבל הוא בא מוכן וידע איך לסחוט תשואות מהקהל. זה המגרש שלו, יותר משל כל פוליטיקאי ישראלי אחר. נתניהו לא התבצר בעמדת הקורבן המאוים ושיבץ בנאום גם דאחקות, להראות לחברי הקונגרס שהוא אחד מהחבורה. שוב ושוב שיבח את הנשיא אובמה והודה לו על תמיכתו בישראל. מעניין שנתניהו נמנע מאיזכור של מנהיגי עבר, וציטט רק את הסופרת הוויקטוריאנית ג'ורג' אליוט, ממבשרות הציונות במאה ה-19. אפילו חביביו הרצל וצ'רצ'יל לא הופיעו הפעם.

בתום הנאום הצהיר נתניהו, שהוא מוכן לשאת אותו גם ברמאללה. יפה מצדו, אבל הוא יודע שבצד הפלסטיני אין עכשיו מי שיקשיב לו, ושהמשא ומתן לא יחודש על בסיס העמדות המעורפלות שהציג. עבאס, שמדבר עכשיו על זכות השיבה, לא ייענה לקריאת נתניהו ויכריז: "אני אקבל את המדינה היהודית". ראש הממשלה דיבר אל המשוכנעים, אל הקהל בבית ואל תומכיו באמריקה. נאומו התאים בדיוק לאימרה שטבע מנהיג בית הנבחרים לשעבר, טיפ אוניל: "כל הפוליטיקה מקומית". בשטח, בינתיים, לא ישתנה שום דבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו