בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו, אתה נמצא בדרך להפוך לחוסני מובארק של תהליך השלום

אם נתניהו יציג כעת מפה אמינה ומפורטת של שתי מדינות, ולא עוד הבטחות מעורפלות בדבר "ויתורים כואבים", האמריקאים והאירופאים ייתנו לו כל דבר שישראל תחפוץ בו

תגובות

קהיר

החזרה לקהיר מזכירה לי שבשני עמים באזור לא נגע האביב הערבי. הישראלים והפלסטינים. חבל, משום שכאשר מדובר בממשלות מאובנות, נטולות דמיון וחסרות חמצן, אלה של הישראלים והפלסטינים עומדות לצד מצרים ותוניסיה כפי שהיו לפני המהפכות. כוונתי היא, האם יש משהו רלוונטי פחות מאשר ביקור ראש הממשלה בקונגרס והתשואות בהן זכה, ונסיעתו של המנהיג הפלסטיני למרכז האו"ם, במקום שייפגשו זה עם זה?

שניהם יכולים ללמוד משהו מכיכר תחריר. לפלסטינים הייתי אומר: אתם מאמינים שהישראלים "מייבשים" אתכם משום שהם בטוחים שאתם בכיס שלהם. אם תפנו לדרך האלימה, הם יתייגו אתכם כטרוריסטים. ואם לא תהיו אלימים, הם פשוט יאפסנו את השלום והשקט, ויקימו התנחלויות נוספות. הדילמה שלכם היא כיצד לתמרן את ישראל בצורה שלא תתפוצץ לכם בפנים או תוביל לכניעה מוחלטת.

נתניהו, אתמול בקונגרס. תצלום: אי-פי

עליכם להתחיל בחוק הברזל של שלום ישראלי-ערבי: מי שהרוב הישראלי הדומם תומך בו, מנצח. אנואר סאדאת סחף את הרוב הישראלי לצדו כשבא לישראל, וקיבל כל מה שרצה. יאסר ערפאת עשה את אותו הדבר, באופן זמני, עם הסכמי אוסלו. כיצד יכולים הפלסטינים לחזור על כך היום? אני יכול לומר לכם מה לא לעשות. העברה באו"ם של הצעה להכרה במדינה פלסטינית עצמאית תביא רק להתלכדות הישראלים סביב ביבי נתניהו, ותעניק לו תירוץ נוסף לשתיקה.

האם אוכל להציע חלופה בנוסח כיכר תחריר? תכריזו שכל יום שישי מעתה ואילך יהיה "יום השלום", שאלפי פלסטינים תושבי הגדה יצעדו בשקט וללא אלימות לירושלים, כשהם נושאים ענף זית ביד אחת ושלט בעברית ובערבית ביד השנייה. השלט יאמר: "שתי מדינות לשני עמים. אנו הפלסטינים מציעים ליהודים את פתרון שתי המדינות המבוסס על גבולות 1967, עם תיקונים מקובלים על דעת שני הצדדים, כולל ירושלים שבה הערבים ישלטו בשכונותיהם, והיהודים בשלהם".

אם בכל יום שישי יצעדו אלפי פלסטינים לירושלים בשקט, כשהם נושאים בשורת שלום, זה יהיה אירוע חדשותי עולמי. כל רשת בעולם תהיה במקום. תאמינו לי שזה יעורר דיון אמיתי על השלום בישראל, במיוחד אם הפלסטינים יזמינו משלחות נוער מרחבי העולם הערבי, שיצטרפו לצעדות כשהם נושאים את יוזמת השלום הסעודית בעברית ובערבית. גם יהודים וערבים ישראלים יוזמנו לצעוד. יחד יוכלו הצועדים לשרטט את מפות השלום שלהם, להפיץ אותן ביוטיוב וכך לשדר למנהיגיהם את מה שהנוער המצרי אמר לחוסני מובארק: "לא נניח לך לבזבז יום נוסף בחיינו עם ססמאותיך הריקות ותמרוניך".

זה מטורף. אני יודע. ביבי קורא את זה וצוחק. "הפלסטינים לא יעשו זאת אף פעם. הם לא ישכנעו את חמאס להסכים לאי-אלימות. אלה לא הפלסטינים". זה בדיוק מה שאמר מובארק על המצרים. "הם לא מסוגלים להיות משהו אחר ממה שהם. כנועים ומוכנים לבלוע את כל התקוות הקלושות שאגיש להם". אלא שאז המצרים הפתיעו אותו. ומה אתכם, פלסטינים? בעיקר חמאס? האם אתם מסוגלים להפתיע? האם ביבי צודק בעניינכם, או שלא?

באשר לביבי, שיעור תחריר שלו ברור. אדוני, אתה נמצא בדרך להפוך לחוסני מובארק של תהליך השלום. השעה לקבלת החלטות חשובות בחיים היא כשהתנופה בידיך. במשך 30 שנה היה המינוף בידי מובארק כדי שיעביר את מצרים בהדרגה לעידן הדמוקרטיה, אולם הוא מעולם לא עשה בו שימוש. ואז, כשעמו התקומם, הוא ניסה לעשות הכל בשישה ימים. אבל זה היה מאוחר מדי. איש לא האמין לו. שלטונו הסתיים. נהרס.

לישראל כיום יש יכולת מינוף עצומה. היא נהנית מעליונות צבאית וכלכלית על הפלסטינים ויש לה את ארה"ב שעומדת לצדה. אם נתניהו יציג כעת מפה אמינה ומפורטת של שתי מדינות, ולא עוד הבטחות מעורפלות בדבר "ויתורים כואבים", האמריקאים והאירופאים ייתנו לו כל דבר שישראל תחפוץ בו, כולל מערכות הנשק החדישות ביותר, חברות בנאט"ו, אולי אפילו חברות באיחוד האירופי. זו עשויה להיות "מציאה" ביטחונית לישראל. האם יש בביבי יכולת הפתעה כלשהי, או שהפלסטינים רואים אותו נכון: מתחזה שמסתיר את סדר היום הלאומני-דתי שלו תחת גלימת ביטחון?

ייתכן שמנהיגי ישראל והפלסטינים אינם מסוגלים להפתיע יותר. במקרה הזה ינצח ההיגיון. ישראל תטמיע בהדרגה את כל הגדה וכך, יחד עם ישראל עצמה, מיעוט יהודי ישלוט ברוב ערבי. אויבי ישראל יתייחסו לכך כאל "מדינת האפרטהייד היהודית". אמריקה, ידידת האמת היחידה של ישראל, תמצא את עצמה נדרשת להגן על ישראל שבעמדותיה המדיניות היא לא מאמינה ושאת מנהיגיה היא לא מכבדת. המתיחות בין ארה"ב לישראל, שנחשפה בוושינגטון בשבוע שעבר, תיראה כהשוואה בעלת קסם מוזר משהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו