בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחקר אמריקאי: הכישלון בלבנון השנייה - בעיקר בגלל הדרג המדיני

תגובות

מחקר אמריקאי חדש שבחן את תפקוד צה"ל במלחמת לבנון השנייה, קובע כי הבעיה העיקרית שפגעה בהישגיה של ישראל במערכה היתה קבלת החלטות בלתי שקולות על ידי הצמרת המדינית והצבאית. המחקר המתמקד במידה רבה בפעילות חיל האוויר נגד חיזבאללה, מגיע למסקנה כי "התפקוד המאכזב של ישראל" במלחמה בקיץ 2006 "לא נבע מכישלון של הכוח האווירי שהופעל, אלא מכישלון של ההנהגה". להערכת מחברו, ההנהגה הישראלית כשלה "בהערכה שגויה של האויב, בהצבת מטרות שאינן ניתנות להשגה ובאי החלת אסטרטגיה אפקטיבית שתהלום את ציפיות הציבור מהמערכה".

המחקר, שהתפרסם בשבוע שעבר, נכתב בידי מכון ראנד - ממכוני המחקר המובילים בארצות הברית. המחקר נעשה בהזמנת חיל האוויר האמריקאי, שביקש ללמוד אם הניסיון הישראלי במלחמה נגד חיזבאללה רלוונטי גם לזירות הלחימה המעסיקות אותו. המחבר, ד"ר בנג'מין למבאת, הוא חוקר בכיר המתמחה בחילות אוויר. למבאת עובד במכון ראנד מאז 1974 וקודם לכן שירת כטייס בחיל האוויר האמריקאי וכחוקר בסי-איי-אי. יש לו קשרים ענפים בצמרת חיל האוויר הישראלי וכמה ממפקדי החיל בעבר הם ידידיו.

המסקנות של למבאת אינן שונות בהרבה מאלו של מחקרים שנכתבו בישראל לאחר המלחמה, ומזכירות בכמה נקודות גם את דו"ח ועדת וינוגרד, בעיקר בחלקו הראשון שהתפרסם כשמונה חודשים לאחר שהסתיימה המלחמה. עם זאת, יש חשיבות לאבחנות של למבאת - גם משום שהן נכתבות מעמדת התבוננות חיצונית (אף שלמבאת ביקר כאן ונפגש לצורך המחקר עם בכירי מערכת הביטחון) וגם משום שהצרכנית העיקרית שלהן היא מערכת הביטחון האמריקאית.

היבט משמעותי נוסף למחקר שלו: בשנתיים האחרונות, גם בשל השקט הממושך בגבול הלבנוני וגם בשל קמפיין ההסברה הבלתי נלאה שמנהל ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בניסיון להגן על עמדתו, מתקבלת בהדרגה בתקשורת הישראלית האבחנה כאילו המלחמה לא היתה נוראה כל כך. דווקא האורח לרגע רואה את פגעי המלחמה ומבטא את הדברים בפשטות ובבהירות.

למבאת מזכיר כי אולמרט קבע בתחילת המלחמה שני יעדים בלתי ריאליים: החזרת שני החיילים החטופים בלא תנאי והרחקת חיזבאללה ככוח צבאי מדרום לבנון. המטרות הללו, הוא כותב, לא הושגו. הטעות הגדולה ביותר של ממשלת ישראל היתה שלא הבינה מה שימוש בכוח צבאי מסוגל להשיג, בהתחשב באימון הירוד של יחידות צבא היבשה ובמטרות השאפתניות שקבע אולמרט.

צה"ל, הוא כותב, כשל בהפסקת מטחי הרקטות על צפון הארץ. זאת, אף שמפקד חיל האוויר אז, האלוף אליעזר שקדי, הזהיר לפני המלחמה כי החיל אינו מסוגל למנוע שיגור רקטות מהמערך המוסתר היטב שבנה חיזבאללה.

לדבריו, ישראל חששה ממבצע קרקעי גדול בלבנון, על רקע חרדתה מאבידות צבאיות נרחבות והרצון להימנע מכיבוש צבאי מחודש של דרום לבנון לנוכח התקדים הכואב ממלחמת לבנון הראשונה ב-1982. כשכבר התקבלה, ברגע האחרון, החלטה לצאת למהלך קרקעי, נחשפה רמתן הלקויה של יחידות היבשה בצה"ל, עקב מיעוט האימונים. גם תיאום הסיוע האווירי לכוחות המתקדמים פעל באופן גרוע.

לעומת זאת, למבאת סבור כי חיל האוויר הישראלי עמד בדרך כלל בסטנדרטים הגבוהים שלו לאורך הלחימה. לדבריו, ישראל למדה מטעויותיה וצה"ל תפקד באופן משופר במערכה הבא, מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה בסוף 2008.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו