בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צינון פוליטי - לא תקשורתי

שליחות אלוהית

תגובות

בתחילת ינואר, שעות אחדות אחרי שהעביר את ראשות המוסד לתמיר פרדו, כינס מאיר דגן תדרוך נדיר, במה שנהוג לכנות "מתקן ביטחוני במרכז הארץ". כשלושים עיתונאים, מהתחום המדיני, הצבאי והפוליטי הוזמנו לראשונה לשמוע את משנתו של ראש המוסד היוצא. דגן אמר דברים ברורים בשורת סוגיות רגישות: מצבה של תוכנית הגרעין האיראנית (לישראל ולמערב נותר עוד זמן), האפשרות לתקיפה אווירית נגד אתרי הגרעין (מהלך לא רצוי, שיש לשמר רק כמוצא אחרון) ועסקת שליט (הוא מתנגד, לפחות במתכונת המוצעת כעת).

ההד שעוררו הדברים היה משמעותי, אבל מוגבל. אבחנותיו של דגן עלו לכותרות, אך אולי לא בעוצמה שחזה מראש. לשכת ראש הממשלה, שתיווכה בינו לבין התקשורת, קבעה מראש שהדברים לא ייוחסו במוצהר לדגן. גם הצנזורה הציבה מגבלות משלה, בעיקר בהתייחסות למחלוקת על תקיפת הגרעין. חלפו יומיים והעיתונות עברה לעסוק במשהו אחר.

בחודשיים האחרונים, דגן כבר לא צריך להסתתר. הוא בוחר לו פורומים מכובדים ומשווק מסרים דומים לאלו שהביע בינואר. ירח הדבש התקשורתי לא יימשך לנצח, אבל בינתיים כל הצהרה כזו מבטיחה לו כותרות ראשיות.

על רקע המחסור בדמויות פוליטיות משכנעות וחוסר האונים שמשדרת האופוזיציה, התבטאויות דגן עודן סחורה תקשורתית חמה. זה מעורר, כמובן, אי נוחות גדולה אצל בנימין נתניהו ואהוד ברק, שני מותקפיו העיקריים. דגן פוגע אצלם בנקודה רגישה, לפחות בכל הקשור להשתקפותם בתקשורת - הספקות לגבי שיקול דעתם בסוגיות העיקריות, איראן וההתמודדות עם המשבר המדיני סביב ההכרזה הצפויה על עצמאות פלסטינית.

מסביבת ראש הממשלה ושר הביטחון כבר שומעים טענות ש"ככה לא מתנהגים". הדרג הנבחר נמצא מעל הדרג המתמנה ולא להפך. התמונה המלאה, נטען שם, גלויה למדינאים יותר מאשר לגנרלים.

הטענות בדבר כללי הנימוס המקובל רחוקות מלהטריד את דגן. כמו האחים בלוז, ראש המוסד לשעבר נמצא בשליחות אלוהית מטעם עצמו: לעצור תקיפה אווירית באיראן, ובתוך כך לשחוק את מעמדו של הצמד נתניהו-ברק. נדמה שהוא מאמין כי מה שלא יעשה בעצמו, איש לא ישיג במקומו. צינון פוליטי השניים הצליחו לאכוף עליו, אך לא צינון תקשורתי וציבורי.

השקפתו על איראן נעוצה כמובן במקום מושבו הארגוני (המוסד הוביל את הסיכול המדיני על הגרעין; תקיפת מטוסים כבר תנוהל בידי הצבא), אך יש כאן עניין עמוק יותר. ניסיונו במלחמות, ובעיקר חוויותיו במלחמת יום הכיפורים, עיצבו את עמדתו בדרך הצורך לבחור במהלומה צבאית כוללת רק כמוצא אחרון.

בד בבד, דגן מפתיע בשחרור הצהרות מתונות יחסית בסוגיה הפלסטינית, המעידות שעבר תהליך התפכחות מסוים בתפקידו האחרון, בהשוואה למיקומו הפוליטי בימין ערב מינויו. בשתי השאלות, איראן והפלסטינים, נדמה שדגן מייצג במידה רבה גם את דעת עמיתיו במשולש הקודקודים היוצא של מערכת הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וראש השב"כ היוצא יובל דיסקין. אנשים ששוחחו עם אשכנזי לאחר שחרורו מצה"ל נדהמו מעמדותיו היוניות באשר לעתיד השטחים.

וקיים, כמובן, גם העניין האישי. אשכנזי רותח על ברק בשל פרשת מסמך הרפז והקרב שהפסיד בו על הארכת כהונתו. לדגן יש חשבון עם נתניהו שהפגין כלפיו כתף קרה בשנתו האחרונה בתפקיד. דיסקין עוד המום מהדרך שבה טרפד נתניהו, ברגע האחרון (ומאחורי קמפיין מכוער של הימין הקיצוני והמתנחלים) את מינוי סגנו י' ליורשו בשב"כ. שלושתם שותפים כנראה לחוסר אמון עמוק בהנהגה הנוכחית.

חוק הצינון מנטרל אותם ממעורבות פוליטית ישירה בשלוש השנים הקרובות, אבל השלישייה הזו עוד יכולה לעשות לנתניהו את המוות מבחוץ, דווקא תוך ניצול דימויה כמי שעוד לא טובלת במים הפוליטיים המלוכלכים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו