בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאיר דגן | שרון חדש נולד

תגובות

התרעתו הפומבית של מאיר דגן, שראש הממשלה בנימין נתניהו מוביל את מדינת ישראל לאסון, מיצבה את ראש המוסד לשעבר בתפקיד חדש: ראש האופוזיציה. אחרי יותר משנתיים שבהן נתניהו שלט לחלוטין במסר המדיני שיצא מירושלים, נמצא סוף סוף מי שיעמוד מולו ויזהיר את הציבור מהסכנות הטמונות במנהיגות "חסרת חזון ואחריות".

את המסר של דגן, בנאומו שלשום באוניברסיטת תל אביב, אפשר לסכם במשפט "איפוק צבאי ויוזמה מדינית". לשיטתו, אסור לישראל לתקוף את איראן, ועליה לקבל את יוזמת השלום הערבית. זהו. בלי התניות, בלי היסוסים, בלי ניסוחים מעורפלים. מסר פשוט, קליט, שכל ישראלי מבין.

את המסר הזה ציפינו לשמוע בשנתיים האחרונות מראש האופוזיציה הפורמלית, ציפי לבני, באותו ווליום ובאותה בהירות. אבל זה לא קרה. לבני העדיפה לשבת בפינתה, ולחכות שנתניהו ימעד ויפול כדי לרשת את כסאו. ביקורתה על נתניהו ("הוא עסוק בהישרדות", "אני הייתי מנהלת מו"מ עם הפלסטינים") לא נשמעה חדה וברורה כמו הביקורת של דגן. לבני לא הזהירה בקול גדול, שנתניהו גורר את כולנו אחריו לתהום. היא לא העזה לומר, שצריך לקבל את היוזמה הערבית, ושתקיפת איראן תסבך את ישראל בצרה נוראה. כנראה שחששה להיראות שמאלנית ותבוסתנית מדי. דגן פשוט נכנס לוואקום.

לדגן יש כמה יתרונות בכניסתו העכשווית לפוליטיקה. קודם כל, הטריות. הוא מוצר חדש על המדף הפוליטי, ועדיין לא נשחק בהופעות ציבוריות חוזרות. מאזיני תוכניות הדיבורים ברדיו טרם התרגלו לשמוע את קולו בדרך לעבודה. שנית, הוא נושא את ההילה הביטחונית של המחסל האגדי מהמוסד. ציבור האמצע הפוליטי, שמכריע בבחירות, מאוהב בדמויות ג'יימס בונדיות שמשלבות כוחנות ביטחונית, מתינות מדינית ואישיות בוהמיינית. דגן עונה לדרישות הליהוק. שלישית, בגילו (66) ובניסיונו הצבאי והמודיעיני, הוא הכי מזכיר את אריק שרון, המנהיג הכי נערץ בדור האחרון. רביעית, הוא נחשב לתלמידו הנאמן של שרון ונהנה מתמיכת החבורה שסבבה את שרון.

יש לדגן גם חסרונות. קודם כל, הוא חסר ניסיון פוליטי. קל לקבל כותרות ראשיות כשאתה נואם בפורום חצי-סגור, שמוזמניו נבחרו בקפידה, או כשאתה זורק משפט סתום בטלוויזיה. זה שומר על המסתורין שלך, אבל זה לא מחזיק לנצח. כל גנרל שבא לפוליטיקה אחרי שנים במחשכים נאלץ לעבור את מבחן העמידה מול הציבור, שרק מעטים שרדו בו בהצלחה. רוב יוצאי מערכת הביטחון שהמשיכו מהבקו"ם לכנסת הצטיירו כתמהונים באזרחות.

שנית, דגן כבול בחוק הצינון, שמונע ממנו (ומהרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, שמתמודד על אותה משבצת) להיבחר לכנסת במשך שלוש שנים משחרורו. הוא יוכל לכהן כשר הביטחון, אבל לא כראש הממשלה. זה גוזר עליו תקופת הבשלה והמתנה, שבה יוכל לרכוש ניסיון ולבחון את כושר עמידתו כפוליטיקאי. שרון נזקק ל-28 שנים כדי להגיע לפסגה. דגן לא יוכל להמתין כל כך הרבה זמן, אבל אם ברצונו לעלות לשלטון, הוא יצטרך לחשוב כרץ מרתון ולא כספרינטר.

שלישית, נתניהו אולי מדינאי בעייתי, אבל הוא מתגלה בכהונתו השנייה כפוליטיקאי מוצלח וכוחני. ברגע שזיהה את דגן כאויבו, החל מסע החיסול הנגדי. זה התחיל בטענות על פטפטנות שגורמת נזק למדינה (גדעון סער: "הייתי מצפה מדגן לקצת יותר ריסון עצמי"). כלומר, תבונתו ושיקול דעתו של ראש המוסד לשעבר מוטלים בספק. על איש כזה אסור לסמוך.

בהמשך, אם דגן לא ישתתק וימשיך לתקוף את נתניהו, ייעשה בוודאי שימוש באמצעים חריפים יותר: יודלפו פרטים מביכים על הרשלנות בחיסול איש החמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי, שיוחס למוסד; "מקורות זרים" יספרו שתמיר פרדו, יורשו של דגן, גילה עם כניסתו לתפקיד שכל המבצעים נגד איראן היו בלוף ולא השיגו דבר; לעיתונאים מקורבים יסופר שנתניהו סילק את דגן הבלתי אחראי מכסאו; וכך הלאה.

אם דגן יעמוד במתקפות האלה, לא יירתע מהן וימשיך בשלו - הוא יוכיח את התאמתו לראשות האופוזיציה, ובהמשך אולי גם להנהגה. פטרונו שרון עמד בהתקפות הרבה יותר קשות ולא ויתר. עכשיו המבחן של דגן.



דגן, משמאל, עם אריאל שרון וקודמו בתפקיד, ראש המוסד אפרים הלוי, כשנכנס לתפקידו ב-2002



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו