בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נכסה -לא של הפלסטינים

תגובות

"אל תקראו על דורנו המובס הוי ילדים. אנו מאכזבי התקווה, אנחנו כמו קליפת האבטיח - שוליים. אנחנו בלויים ושחוטים כמו סוליות", כתב המשורר הסורי המהולל ניזאר קבאני בשנת 1967 בעקבות התבוסה, "הנכסה", שאתמול ציינו דווקא פלסטינים את יום השנה ה-44 שלה. מפגן הזיכרון שיצא מסוריה אל גדרות רמת הגולן והניסיון - שנבלם - של פלסטינים מלבנון להגיע לגדר, הם לכאורה מופע שמנסה להזכיר לאבות התבוסה הערבית שרוח הקרב לא התפוגגה, וכי אם המשטרים עצמם, במיוחד זה הסורי, אינם יכולים להשיב את אדמת המולדת, הנוער יתאמץ לעשות זאת. אבל למעשה היה זה מאמץ להאריך את יום הנכבה. קבאני המנוח אינו צריך כבר לדאוג. צעירי מצרים, המדינה שספגה את המהלומה הקשה ביותר, לא יכלו אתמול לקרוא על הנכסה בעיתוניהם. הם נמצאים כבר עמוק בתוך מהפכה חדשה, ותבוסת אבותיהם מנסה למצוא פיצוי בהשתחררות הסופית מן הדור אשר הביא על עצמו את הנכסה.

אם הנכבה "שייכת" לפלסטינים, הנכסה היא של מדינות ערב ובמיוחד אלה שנגדן לחמה ישראל: מצרים, ירדן וסוריה. אם הנכבה עקרה פלסטינים מבתיהם, "הנכסה נטלה מאתנו את היקר ביותר... אותו יוני נטל מאתנו את הביטחון העצמי שלנו לכמה עשורים", קונן אתמול הפובליציסט הירדני חיירי מנסור. מדוע, אם כן, לא יוצאים אזרחים סורים, ירדנים, לבנונים או מצרים לעבר הגבול עם ישראל? מדוע הם משאירים לפלסטינים לשאת בעול הנצחת זיכרון התבוסה שהם קורבנותיה אבל לא אחראים לה? עניין של נוחות היסטורית כנראה. תמצות המאבק בין ישראל לערבים לסכסוך מקומי בין ישראל לפלסטינים הוא המגנט המגייס האחרון. אחרי שמצרים קיבלה את מלוא שטחה הכבוש, ירדן ויתרה על הגדה וסוריה אינה יכולה בעצמה להשיב את הגולן, נותר לעצב מחדש את זיכרון התבוסה, ואין כמו הפלסטינים לייצוג קורבנות. הרי מה אכפת להם, אם את הנכבה הפלסטינית הם נושאים על גבם, נכסה ערבית לא תעלה ולא תוריד. היא רק תסלק את עול הנצחת האסון ממי שבאמת אחראים לו. כך נספגה לה הנכסה הערבית אל תוך הנכבה הפלסטינית. ואז מגיע משבית השמחות הסורי והופך את הטיעון הזה על פיו. "יש עדיין מי שרוצה להמשיך ולהתחבט בביצת הכינויים הטועים והמטעים... אבל עלינו להודות בפה מלא, אין דבר כזה שנקרא ?נכסה', זוהי, ובפשטות רבה מערכה שאותה הפסדנו במהלך מלחמה ארוכה... והרי גם לפני 1967 לא ידענו ניצחונות שמתירים לנו לכנות את מה שקרה לנו ביום הזה בתואר ?נכסה'", כתב אתמול אחמד חסן בעיתון הממשלתי אל-בעת'. נכון שהוא יכול לכתוב כך משום שעל פי הנרטיב הסורי לא חאפז אל-אסד היה אחראי לתבוסה אלא הנשיא אז, נור אדין אל-אתאסי, והפוליטיקאי המשפיע ביותר בזמנו, סלאח ג'דיד. אבל אלה דברים רהוטים וחדים, גם אם אינם חדשים, שכן ההכרה בתבוסה החלה כבר במהלך המלחמה, וההפסד הפך מנוף להעצמת הניצחון הגדול במלחמת יום כיפור. מה שחדש הוא אי נכונותו של הכותב להניח לאחרים, כלומר לפלסטינים, להשתלט על הזיכרון הזה. "יש לומר בבירור, זה איננו ?סכסוך במזרח התיכון' אלא סכסוך ישראלי ערבי. זה איננו סכסוך על גבולות, על קו ירוק כאן וקו אדום שם, אלא מאבק על קיום. המשוואה פשוטה להפליא, בין אם נרצה או לא: אין לנו ולאזור כולו עתיד טבעי בצל הקיום הישראלי, ואין מקום לישראל בעתיד הטבעי שלנו ושל האזור". מכאן שגם אין מקום לפלסטינים בנכסה הזאת, זהו עניין ערבי, ובעיקר סורי, המדינה האחרונה שמניפה את דגל הערביות. וכיצד מגשימים את החזון הזה? "בנסיבות הקיימות מאזן הכוחות אינו לטובתנו, ולכן תפקידנו עכשיו הוא לשמור על להבתו של לפיד הסכסוך". אז מה שוב עושים הפלסטינים על הגדר?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו