בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצח ג'וליאנו מר-חמיס: הרשות חוששת מעימותים במחנה ג'נין, והחקירה תקועה

מקור ביטחוני-פלסטיני: הרשות מפחדת מעימות עם תושבי ג'נין, ומשום כך אינה מבצעת את החקירות האינטנסיביות הנדרשות

תגובות

יותר מחודשיים לאחר רצח ג'וליאנו מר-חמיס, אין עדיין סימנים להתקדמות בחקירה. ארבעה גופים שונים אמורים לעסוק בחקירה: המשטרה הפלסטינית, מחוז ש"י של משטרת ישראל, צה"ל והשב"כ. ואולם, עביר בכר, עורכת הדין של משפחת הנרצח, הנמצאת בקשר עם מחלקת החקירות של משטרת ישראל בתחנת אריאל, מתרשמת שאף צד אינו עושה מאמץ של ממש בחקירה.

בעוד הבדיקות הפורנזיות ונתיחת הגופה בוצעו בישראל, על החקירה בשטח, כולל איתור עדי ראייה וחיפוש אחר כלי נשק, מופקדים מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. מקור ביטחוני פלסטיני אמר ל"הארץ" שהחקירה תקועה משום שתושבי מחנה הפליטים מסרבים לשתף פעולה עם מנגנוני הרשות. אישור עקיף לכך נתן אחד מתושבי המחנה, חבר ותיק באחד מארגוני אש"ף, הבקי מאוד בנעשה שם. הוא אמר ל"הארץ" שהרשות מפחדת מהתעמתות עם תושביו, ומשום כך אינה מבצעת את החקירות האינטנסיביות הנדרשות.

מיד לאחר הרצח, בארבעה באפריל, נמסר כי הרשות הפלסטינית עצרה כמה חשודים, אבל כעבור זמן קצר הם שוחררו. לטענת גורמים ברמאללה המקורבים לאנשי הרשות הפלסטינית, המשטרה הפלסטינית שחררה חשוד מרכזי לאחר שעדי ראייה פוטנציאליים טענו שלא ראו אותו עושה דבר. המטפלת של בנו התינוק של מר-חמיס, שהיתה במכונית בזמן הרצח, לא הצליחה לזהות חשוד בעת שנגבתה עדותה. אף גורם ישראלי חוקר לא זימן אותה לתת עדות.

בתיאטרון החופש, שהקים מר-חמיס, מתלוננים שהמשטרה הפלסטינית לא טרחה לחקור מי הגורם שעומד מאחורי הכרוזים המאיימים שחולקו נגד התיאטרון - לפני הרצח ואחריו. בניגוד להבטחתו המפורשת של יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, למשלחת של סופרים ואמנים ערבים אזרחי ישראל, המשטרה הפלסטינית לא הציבה שמירה על התיאטרון. שחקניו עושים עכשיו חזרות על הצגות חדשות מחוץ למחנה הפליטים. באותה פגישה של משלחת הסופרים והאמנים עם עבאס, שהתקיימה כעשרה ימים לאחר הרצח, הוא הבטיח שמנגנוני הביטחון של הרשות יעשו כל מאמץ כדי לפענח את הרצח.

מיד לאחר הרצח, ולפי דרישת צה"ל, העבירה הרשות הפלסטינית לידיו את סיכום הממצאים של זירת הרצח וגם את מכוניתו של מר-חמיס, הטלפון הנייד והמחשב שלו. חבריו של מר-חמיס בג'נין ובחיפה משערים שבמחשב ובטלפון הנייד אפשר היה למצוא רמזים לאיומים שקיבל, ושיסייעו בחקירה. אבל לעו"ד בכר נאמר במשטרה שעד כה אין ממצאים כלשהם שניתן לדווח עליהם. דוברת מחוז ש"י במשטרה מסרה ל"הארץ" שדו"ח נתיחת הגופה הועבר למשרד המשפטים, בהמלצה שיועבר לרשות הפלסטינית.

לדברי תושבים במחנה הפליטים, הרוצח ירה כשפניו גלויות, ואז, בעת הימלטו, לבש על פניו כובע גרב. הוא הסיר אותו אחרי כ-150 מטר, לפני שעלה על רכב. כובע הגרב נשמט מכיסו והגיע אחר כך לידי המשטרה הפלסטינית. דוברת משטרת ש"י אמרה שאינה יכולה לענות על השאלה האם הועבר לידי משטרת אריאל כובע הגרב, משום "שהתיק עדיין בהליך חקירתי" ואין לשבש את ההליך.

עם זאת, משטרת ישראל אינה הגוף הישראלי האחראי על החקירה, כפי שנמסר לעו"ד בכר. השב"כ אישר ל"הארץ" שהוא וצה"ל שותפים לחקירה. אך הן דוברת מחוז ש"י והן דובר השב"כ לא ענו לשאלת "הארץ" האם השב"כ הוא הגוף החוקר האחראי.

מקובל לחשוב שבמחנה פליטים קשה במיוחד להסתיר סודות, מה עוד שלפי ההנחה, למנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית סוכני חרש רבים. התמהמהותה של המשטרה הפלסטינית בפענוח הרצח העלתה סימני שאלה רבים ותהיות לגבי רצונה של הרשות לפעול למציאת הרוצח. במחנה יש דווקא מי שסבורים שאוזלת ידה של המשטרה הפלסטינית, בשילוב עם האטיות הישראלית בחקירת רצח של אזרח ישראלי, מוכיחות כי מדובר במשתף פעולה עם השב"כ. אבל זו תיאוריה שאינה משכנעת חברים פלסטינים אחרים של מר-חמיס.

החקירה המוקפאת מעלה גם הרהורים מחדש לגבי יחסם של תושבי המחנה לתיאטרון החופש עצמו. פעילות תיאטרונית אינה זרה לפלסטינים בגדה, אבל תיאטרון החופש היה ביקורתי ונועז במיוחד. האיומים נגד התיאטרון טרם הרצח כבר חשפו שקיימים מוקדים חברתיים שראו בתיאטרון גורם זר במחנה. תושביו לא תומכים ברצח עצמו, אך גם לא מוכנים להפוך בעקבותיו מטרה לפשיטות משטרתיות "נוסח עוורתא", כפי שהגדיר מישהו. הם כנראה גם מפחדים להתעמת עם הגורמים שמאחורי הרצח.

יליד המחנה (שחי כיום מחוצה לו) וחבר פתח אמר ל"הארץ" שהתיאטרון היה "יותר חשוב לחו"ל מאשר לפלסטינים בגדה ולמחנה עצמו". הערכה זו אינה תואמת את התרשמותם של חברי מר-חמיס מחיפה, שהתיאטרון היה אבן שואבת לתלמידי בתי ספר, בית לשחקנים הצעירים והזדמנות לטעום חיים מלאי טעם ושמחה אחרי שנות האינתיפאדה הקשות.

חבריו של ג'וליאנו מר-חמיס, עורכת הדין בכר, גורמים במשטרה הפלסטינית ותושבי המחנה מסכימים בדבר אחד: תהיה זו בושה אם מי שיקיים פשיטה על המחנה כדי לעצור חשודים - יהיו צה"ל והשב"כ.



מר-חמיס. גם משטרת מחוז ש''י, צה''ל והשב''כ אמורים לחקור


אבלים מעל ארונו של מר, שהוצב בתיאטרון אל מידאן בחיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו