בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | נורית גרץ גילתה בוויקיליקס מה חושבים על ליברמן בעולם

מסמכי ויקיליקס חושפים את עמדת ארה"ב על ליברמן: "מחרחר מלחמה"

תגובות

במסיבת העיתונאים שקיים אתמול שר החוץ אביגדור ליברמן עם שר החוץ הגרמני גידו וסטרוולה, קרא ליברמן לאיחוד האירופי לנקוט צעדים נגד המשטר הסורי, דרש ממדינות אירופה להחזיר את שגריריהן מדמשק, הודיע לאסד שעליו להתפטר וקבע שהעולם צריך להציג גישה אחידה כלפי לוב, סוריה ואיראן. האירועים במזרח התיכון מאפשרים לליברמן לשכוח מהצרות שלו בבית ולנהל סוף-סוף את העולם. אך האם העולם ירצה להתנהל על פיו? עיון רציני במסמכי ויקיליקס מאפשר לתהות על כך.

עד פרסום מסמכי ויקיליקס, ידענו היטב מה ליברמן חושב על העולם, מה ליברמן חושב שהעולם חושב ומה ליברמן חושב שהעולם צריך לחשוב. עכשיו, כשמסמכי ויקיליקס פתוחים בפנינו, אפשר לשמוע את העולם עצמו דובר בקולו הוא ולגלות שאין שום קשר בין מה שליברמן שומע לבין מה שהעולם אומר. האבחנה של ליברמן לגבי העולם פשוטה ביותר. הוא השמיע אותה בהתבטאויות לרוב בכלי תקשורת ישראליים שונים, לאורך השנים האחרונות: אי אפשר לסמוך עליו ועל כן צריך להציג לו "מודל חד וברור, לא משהו מעורפל, מטושטש". ברגע שיוצג לעולם מודל חד וברור (במקרה זה חילופי שטחים ואוכלוסיות) העולם יבין "שזה הפתרון היחיד"; כבר עכשיו "כולם מבינים שזה לטובת האזור כולו".

הארץ של הסופרים | 53 סופרים ומשוררים ממלאים את מקומם של כתבי "הארץ" רוצים להגיב לסופרים? כנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

האם באמת זה מה שכולם מבינים? לא כולם, מסתבר, ובמיוחד לא האמריקאים. הדברים נחשפים היטב במסמכים שהתפרסמו על ידי כתב "הארץ" יוסי מלמן, וחלקם הגדול עדיין מצוי במחשב המוצפן שלו, ואני נוברת בהם ומפענחת אותם בעזרתו. במברק שנשלח מהשגרירות האמריקאית בישראל לוושינגטון ב-4 במארס 2009 נאמר: "ליברמן מתרכז ביצירת מדינה יהודית בטוחה אך מקדיש מעט מאוד תשומת לב או דאגה לשאלה איך ישראל תגיע לשם, ובכלל זה (אינו מתייחס) לחתימת הסכם שדורש מישראל לעקור חלק מתושביה מהגדה המערבית". האם בכך מגלים האמריקאים את הסכמתם לתוכניתו? לא נראה.

המברקים המגיעים לוושינגטון כתובים אמנם בשפה יבשה ודיפלומטית שאינה מסגירה רגשות, אך דואגים לדווח על "החרדות הקשות ביותר" שמעוררים דבריו של ליברמן בקרב אנשים מסוימים, על הדאגה שמא ישתמש בעמדה החדשה שלו כשר החוץ כדי לעצור התקדמות לשלום, על כך שיש הקוראים לו "מחרחר מלחמה", על הנזק "שגרם ליחסי החוץ של ישראל בהצהרות התוקפניות שלו כלפי סוריה" (מברק מהשגריר ג'יימס קנינגהאם לוושינגטון, 3 בפברואר 2010), על עיתון גרמני הטוען שנתניהו החליט לשחק משחק מסוכן ולהקים קואליציה עם שותפים לא ראויים, ועל פקידי ממשל פולנים הטוענים ש"כפוליטיקאי, צריך לשים את ליברמן בבידוד".

המברקים אמנם מרגיעים ומבהירים שליברמן כנראה "לא יהיה הבוס" ולא יקבע את מדיניות החוץ בנושאים הנוגעים לארצות הברית (למשל, מברק מתאריך 6 באפריל 2009) ובכל זאת, נסדק סדק בלשונם העובדתית כשהם מביעים מעין תקווה סמויה לנפילתו: "מדובר בכך שליברמן בוודאי יועמד בקרוב לדין, אבל אנחנו מאמינים שזוהי בינתיים רק תקווה ספקולטיבית". האם ייתכן שהאמריקאים לא מבינים לגמרי את שפתו של ליברמן? או שליברמן לא מבין את שפתם? האם העובדה ש"רק ליברמן מבין ערבית" (על פי סיסמת הבחירות שלו) מקשה עליו בהבנת שפות אחרות?

בדיווח על פגישתו עם שרי החוץ של גרמניה, אנגליה, הולנד ואחרים הצהיר ליברמן: "הם כולם מעריכים אותי כי הם יודעים שאני לא מוכר לוקשים". האמנם? הנה מה ששגרירות ארה"ב בהאג מדווחת על ביקורו של ליברמן בהולנד בדצמבר 2009: "ביקורו של שר החוץ ליברמן היה מפגן של איך להרגיז אנשים ולאבד ידידים", ליברמן "דיבר לאורך 20 דקות ברציפות בלי להניח לשר החוץ (ההולנדי) הזדמנות לקיים דו-שיח והחלפת דעות. כשסוף כל סוף הצליח השר המארח לשאת את דברו הוא אמר לליברמן: "אתם זקוקים לידידים", והדגיש את ידידותו שלו לישראל, אך אמר כי "הולנד לא תוכל להגן על ישראל בלי שזו תבצע צעדים" שיסייעו להצדיק את התמיכה בה.

עם נורווגיה, כך נראה על פי ליברמן, יש דיאלוג אחר, שהרי על פי דבריו הוא מדבר עם שר החוץ הנורווגי בטלפון פעמים רבות. מברק משגרירות ארצות הברית באוסלו ב-10 בפברואר 2010 מלמד שהנורווגים חושבים שהצעותיו לשיתוף פעולה ישראלי-נורווגי הם "עלה תאנה יותר מאשר נושא אמיתי", ודורשים לאזן ביקורי ישראלים בנורווגיה עם ביקורי פלסטינים. האם משהו מזה הוא שומע בשיחות הטלפון שהוא מנהל פעמים רבות עם שר החוץ הנורווגי?

כנראה שלא. ואם כך, עם מי בדיוק מנהל ליברמן דיאלוג כשהוא מדבר עם ארצות הברית, הולנד, נורווגיה ומדינות העולם האחרות. התשובה היא: הוא מנהל דיאלוג עם עצמו.

חלק מהשקפותיו של ליברמן עשויות להיתפס כמתונות ואף פרגמטיות, ועל כך עומד השגריר האמריקאי במברק מה-4 ביוני 2009 - ובכל זאת, מדוע המברקים האמריקאיים מגלים במובלע את התקווה לנפילתו וטורחים להבהיר שלא תהיה לו השפעה? מהסיבה הפשוטה: הם רואים היטב את מה שעולה מהצלבת האמירות שלו עם מברקי השגרירים: ליברמן אינו מסוגל ל"דו שיח והחלפת דעות" כדברי ההולנדים, כיוון שאינו מכיר בזולת. בדיאלוג עם העולם הוא ממלא את כל התפקידים - הוא הדובר, הוא הנמען, הוא המגיב והוא המסכם. הוא מביע את דעותיו, שומע כהד את תגובותיו, מתייחס לתגובות הללו ומסכם בהבנה מלאה המתרחשת בינו לבין עצמו. לאחרים, יהיו מי שיהיו, האמריקאים, ההולנדים, הנורווגים, וכמובן הפלסטינים - אין תפקיד בדיאלוג הזה.

במחזהו "בדלתיים סגורות" הראה סארטר שהגיהנום הוא האחר, לגבי ליברמן הגיהנום הוא האני - אפשר רק לדמיין כמה נורא לחיות בעולם שמכל פינותיו, כמו ברשת של מראות, ניבטת דמות אחת בלבד - דמותו של ליברמן.



ליברמן עם שר החוץ הגרמני גידו וסטרוולה, אתמול בירושלים. השר הישראלי אמר כי עדיין לא הגיעה העת לפעולה צבאית בסוריה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו