בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | אלון חילו כותב על מה ייעשה לאיש שהתנחל אצל מתנחלים

שיחה עם יוחנן שרת, גר צדק מגרמניה, שעיצבן כל כך את המתנחלים שהם הוציאו לו צו פינוי. "תפסתי מקום יפה שהם רוצים אותו", הוא טוען

תגובות

הנס-מרטין יוחנן שרת, גר-צדק יליד גרמניה, בן 46, הצליח כל כך לעצבן את המתנחלים בסביבות המועצה האזורית הר חברון, שאלה פנו לבית משפט השלום בירושלים והוציאו נגדו צו לפינוי חוות "מגן דוד", שבה הוא מתגורר זה עשר שנים עם אשתו הגיורת יעל, הבת המשותפת הדס-שלווה, כמה כבשים, קומץ תרנגולות וארבע פרות העונות לשם סטייק, טיבון, המבורגר וציז'בורגר - ומיועדות כולן לשחיטה ביתית.

על פי פסק הדין שכתב השופט כרמי מוסק, יש לו, שרת, פחות מחודש, עד 1 ביולי 2011, לארוז את הקרוואן היביל שלו, שמחובר למבנה של קבע בלתי חוקי, לקפל את ציוד ייצור הגבינות ואת השבשבת להפקת חשמל, להזדכות על ערכת המתיישבים בבקו"ם המטאפורי של המתנחלים ולעוף להם מהעיניים. כל זה בתנאי, כמובן, שהערעור שלו לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבו הוא תולה כעת את כל יהבו, לא יתקבל.

מה תעשה אם תפסיד בערעור? לאן תלך?

"לאן יש לי ללכת? אין לי כאן משפחה. נראה אותם מפנים אותי בכוח. אני אתקשר ל'דר שפיגל'".

ליתר ביטחון הוא גם תלה שלט ברזל עם אותיות השם המפורש, שאותן, הוא מקווה, אף אחד לא יעז לעקור.

שרת, בנעלי קרוקס, משקפי רפי רשף ואקצנט גרמני משעשע לפרקים, חולש ממרום החווה שלו על כ-70 דונם של גבעת טרשים וערוץ ואדי עקלקל. לטענתו, תקופה ארוכה הוא סובל מהתנכלויות השכנים, לא, לא הערבים, אתם הוא דווקא מסתדר ("לפעמים אני יושב אתם על כוס קפה"), אלא דווקא מצד החברים מן היישוב הסמוך סוסיא, שתבעו אותו למשפט וזכו בניצחון גורף, כולל החזר הוצאות טרחה בסך 10 אלפים שקל, נושאי הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל.

בימים כתיקונם התפרנס יוחנן שרת מייצור גבינות אורגניות, קוסמטיקה מדברית כמו סבונים ובשמים, ורעיית צאן, מתוך שאיפה לחיות חיים אידיאליים ופסטורליים בסגנון הברית הישנה, שעליה התרפק כבר בבית הפרוטסטנטי שבו גדל בגרמניה. "השאיפה בחיים שלי באיזראל היא לחיות לפי התנ"ך", הוא אומר. "אתה צריך להתקרב לאמת. רק אל תתקרב לכלב ליד הכבשים", הוא מזהיר אותי ברגע האחרון, "זה רועה בלגי, שהיה פעם כלב משטרתי שעבר הרבה גלגולים וגם אלימות עד שהגיע אליי. הוא מחליט מי הוא האויב בלי קשר למציאות".

שרת הגיע לחווה לפני 11 שנה, חדור אידיאלים ומוטיבציה, והצטרף לשלושת מקימיה הראשונים. "התחלתי לעשות פה הרבה דברים, גבינות, קוסמטיקה, עזרה לנערים במצוקה, אבל המתנחלים הרסו את הכל. ניתקו אותי מהחשמל. קרעו את הגדר. חממה וגידולי שדה - הכל הלך, בגלל שאני צריך לשמור על החווה 24 שעות ביממה, לא מפני גניבה ערבית אלא מפני יהודים דתיים שבאים להרוס".

היום הוא עומד לפני שוקת שבורה - לא רק זאת שבה הוא מאכיל את הכבשים בקורנפלקס תלמה סוג ב', אלא גם זאת המשפטית והכלכלית. "המתנחלים מתנכלים לי כי אני לא משלהם", הוא אומר, "בגלל שאני גר. בגלל שתפסתי מקום יפה והם רוצים לקח אותו לעצמם. הם פחדנים ורק רוצים להרוויח, לבנות פה 250 יחידות דיור יוקרתיות, להרוויח כסף. כל בית עולה להם 150 אלף שקל, הם מוכרים את זה ב-800 אלף שקל, וכל הכסף מגיע לתנועת ההתיישבות אמנה".

המתיחות עם השכנים המתנחלים נמשכת כבר כמה שנים, לטענת שרת - על רקע רצונה של סוסיא להתרחב על חשבון אדמות החווה החקלאית שלו, שהוקמה כדין על פי הסכם המאחזים של אהוד ברק משנת 1999. מה שהעלה להם סופית את הסעיף היתה, כנראה, פרשת קצין המשטרה הבכיר דן שחם מ"מצפה יאיר" הסמוך, שהסתכסך עם יוחנן שרת על תוואי קו הגבול בין החווה למצפה. יוחנן שרת הגיש נגדו תלונה על הסגת גבול, ומישהו - שרת טוען שזה לא הוא - עירב את שלום עכשיו בסיפור. בשורה התחתונה, דן שחם נאלץ לעזוב את המאחז הבלתי חוקי מצפה יאיר, ולשרת יצא שם של משתף פעולה עם הסמול.

אתה לא אמור ללכת מכות עם ערבים? מה אתה מסתכסך עם מתנחלים?

"בגדול, הקונפליקט הוא באמת עם הערבים, אבל לא פה. אני שברתי את כל הסטיגמות. אני בשלום, לא הולך במלחמה עם הערבים, למה לרדוף אחרי מישהו שלא עשה לי כלום? זה עוזר לי במשהו?".

ומה הקטע עם השמאלנים?

"גם בתוך המשפחה לא כולם אוהבים את אותו אוכל. מותר לא להסכים, אבל אסור למשוך בשערות. זה אסור. אם אנחנו מדברים על הוויכוח בצורה נורמלית, בלי למשוך בשערות ובלי לנשוך, אז אפשר. פה עם המתנחלים אסור להיות שונה. אם אתה לא באותה דעה, אתה אויב. הם קוראים לי האויב מספר אחת של ההתיישבות".

מי אמר שאין חוקים במזרח הפרוע? גם במקום שבו האלימות גואה (השכן של שרת, יאיר הר סיני, נרצח על ידי ערבים בדקירות סכין לפני כמה שנים), יש דין ויש דיין. בתי המשפט בישראל מסוגלים להתחקות, למשל, אחרי שרשרת הבעלים של גבעות הטרשים הקירחות ולאכוף פינוי מקרקעין אם יש בכך צורך. על פי פסק הדין, הממונה על הרכוש הנטוש ביהודה ושומרון הקצה את הקרקע שעליה ניצבת החווה להסתדרות הציונית העולמית, שנתנה רישיון שימוש לסוסיא אגודה שיתופית חקלאית, שהרשתה לשרת להחזיק בחלק מהשטח, אולם חזרה בה מההרשאה ודרשה ממנו ביולי 2008 להחזיר את הקרקע. אבל זאת הבעיה, ששרת בכלל לא מוכן להתפנות.

שאלה: מה ייעשה לאיש שהתנחל אצל המתנחלים? שרת מסיר את כובע הקאובוי שלו וחושף נקודה כהה שהיא, לדבריו, כתם דם, אחרי שנפצע מאבן שיידה רועה צאן של השכנים, שהכבשים שלהם, אם כבר מדברים, הן לא משהו, סוג ג', אפילו סוג ד', את זה אפשר לראות בקלות לפי השומן בין הצלעות. "תסתכל על החבר'ה שלי", הוא אומר בגאווה, "זכר אחד על 12 נקבות".

לנוכח כל הקשיים הבלתי אפשריים עם השכנים הערבים והמתנחלים, לא ברור איך יוחנן שרת עומד בפרץ ומה, בעצם, הניע אותו מלכתחילה לעזוב חיי נוחות בכפר פרוטסטנטי למרגלות האלפים הגרמניים, להצטרף אל חיק העם היהודי ולתקוע את יתדו במה שנראה במבט מרפרף כמחוז הקוקו של השטחים הכבושים. "המחלה של התקופה הזאת היא דיפרסיה", הוא עונה, "כי אין יותר מטרות. אתה לא יכול להתפתח. אתה גר בקובייה מבטון, רואה אספלט ורכבים, רודף אחרי חלומות בטלוויזיה. זה גורם דיפרסיה".

לך יש טלוויזיה?

"כן, אבל לא קולטים את ערוץ 1 או 2. רק ערוצים ערביים. אז אני לא מסתכל, כי הסרטים בערבית משעממים אותי. על ההתחלה אתה מבין איך זה ייגמר".

המועצה האזורית הר חברון מסרה בתגובה: "במסגרת ההליך המשפטי העלה שרת טענות בדבר זכויות שיש לו כביכול בקרקע, שהתבררו בבית המשפט כמופרכות. עוד יצוין, כי בנוסף לפלישות שביצע במקום, התחבר שרת באופן פיראטי למים וחשמל וגרם נזקים רבים וסיכן עצמו וכל המתגוררים עמו בחווה. שרת חויב לשלם סכומים כספיים בשורה של החלטות שיפוטיות, אך עד היום לא שילם אגורה. כנגד מר שרת תלויים ועומדים בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, זה למעלה משנה, שני תיקי הוצאה לפועל.

"למיטב ידיעתנו, אין לטענות על התנכלות לשרת בסיס במציאות. בסוסיא משפחות רבות של גרים שהתקבלו באהבה רבה. אם היתה בעיה עם היותו גר, וכל מי שמכיר את נציגי היישוב יוכל להעיד עד כמה הפוכה מהמציאות טענה זו, מדוע לא ביקשה מרשתי לפנותו לאחר שנודע לה על הגעתו למקום? באשר לטענות ה'רווח' צפוי - במקום אין תוכנית בנייה עירונית מאושרת, כך שאין לדברים אחיזה המציאות.

"לא ידוע לנו על דבר פציעת ראשו של שרת באבנים. אם יש רגליים לטענה טוב תעשה אם תבקש ממנו להציג את התלונה שהגיש במשטרה נגד אותו רועה בשל התקיפה הנטענת. היה והוגשה תלונה, ראוי לברר עם המשטרה מה עלה בגורלה. שרת מעלה במשך שנים טענות שווא וסביר להניח שמדובר שוב בעוד טענה מופרכת.

"מרשתי מעולם לא העניקה רישיון שימוש בקרקע לשרת. הוא בא לחווה כאורח ונותר להתגורר במקום בלי שקיבל כל הרשאה. מרשתי איפשרה לו להתגורר במקום אולם הוא פלש לשטחים נוספים, הסתכסך עם תושבי המקום ולא שילם חשבונות. כל ניסיונות הגישור עמו בסיוע אנשי ציבור כשלו, ומרשתי נאלצה לדרוש ממנו להתפנות".



שרת, חילו והצאן בחווה ליד סוסיא בהר חברון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו