בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית | צמיחה בהאטה

התקשורת מדווחת על פריחה כלכלית בגדה, אבל דו"ח של אונרוו"א מראה דווקא על נסיגה בתנאי שוק העבודה שם. הפליטים, כמה לא מפתיע, הם מי שנפגעים יותר מכל

תגובות

הלוואי ונתונים סטטיסטיים ואירועים בשטח היו מתייצבים בשורה אחת, הגיונית, מסודרת, משתבצים זה אחרי זה, בלי סתירות. כמה קל היה אז לדווח. אירוע, שעליו מדווחת אתמול (שבת) סוכנות הידיעות הפלסטינית מעאן: חסרי בית מדרום רצועת עזה חסמו את הגישה למחנות הקיץ של אונרוו"א, במחאה על שסוכנות האו"ם לפליטים עוד לא שיקמה את בתיהם, שישראל הרסה במהלך האינתיפאדה השנייה. לדברי המוחים, 40 אלף משפחות פליטים איבדו את בתיהן מאז 2000, אבל אונרוו"א העדיפה לזרז את שיקום הבתים שישראל הרסה ב"עופרת יצוקה", על חשבון השאר.

גם אם הנתונים אינם מדויקים, הדיווח מעלה את תחושת המצוקה והעלבון של מי חיו בשורות הבתים שנהרבו ב-2004 ו-2003 ו-2001 במחנות הפליטים בחאן יונס וברפיח. עשרים מטרים מההתנחלויות המבוצרות והטובלות בירק ולמען שלמותן, עלו דחפורי צה"ל על שורות הבתים האפורים, הצפופים הללו, שגגותיהם אסבסט ומבואותיהם חול. הם מוטטו אותם בזה אחרי זה, בהיגיון של אלופים ומפקדי קטרפילרים. ההתנחלויות פונו באיחור קטלני. יושביהן פוצו ביד רחבה. אבל תושבי המחנות, פליטים מייבנה ובריר, אסדוד ובית תימא, ממשיכים להסתובב מדירה שכורה אחת לדירת קרובים אחרת. הם מחכים שאונרוו"א תפצה אותם על הבתים שהרסה ישראל. הם מפגינים נגד אונרוו"א, אף על פי שהכתובת האמיתית היא הכנסת בירושלים או הקריה בתל אביב. נו, ברור: אישור כניסה לישראל אין להם.

והנתון המפתיע: גיליון יוני של הבולטין הכלכלי הפלסטיני, בהוצאת מאס - מכון המחקר הפלסטיני למדיניות כלכלית (שמושבו ברמאללה), מדווח ששיעור האבטלה ברצועת עזה צנח מ-37.4% ברבע האחרון של 2010 ל-30.8% ברבע הראשון של 2011 (עיקר התוספת במקומות עבודה: במגזר החקלאי). בגדה המערבית, לעומת זאת, חלה עלייה קלה בשיעור המובטלים: מ-16.9% ברבע האחרון של 2010 ל-17.4% ברבע הראשון של 2011.

שינויים רבעוניים אינם מספיקים כדי לקבוע שזו מגמה ושיש לדאוג. אבל הנה בא דו"ח תקופתי של אונרוו"א, שמנתח את ההתפתחויות בשוק העבודה בגדה במחצית השנייה של 2010, ומוצא מגמה של עלייה באבטלה. כדי להוסיף בלבול לתסבוכת, המחקר של אונרוו"א כולל בכוח העבודה והמובטלים גם את אלו שמרוב תסכול חדלו לחפש עבודה. לכן, נתוניו גבוהים יותר, ולפיהם - במחצית השנייה של 2010 שיעור המובטלים בגדה היה 25%. במחצית הראשונה של אותה שנה הוא היה 21.7%, ובמחצית השנייה של 2009 - 23.6%. הפעמונים של אונרוו"א מצלצלים "האטה".

המחקרים הכלכליים התקופתיים של אונרוו"א נועדו למשש את דופק התעסוקה של הפליטים, כדי לאפשר לסוכנות להתאים את מדיניותה ותוכניותיה למציאות המשתנה. הדו"ח החדש, שפורסם בשבוע שעבר, מוצא כי במחצית השנייה של 2010 חלה ירידה בנפח כוח העבודה בקרב הפליטים בגדה, לעומת המחצית השנייה של 2009. נפח העבודה ירד מ-43.7% (בקרב האוכלוסייה שבגיל עבודה) ל-40% (בכלל האוכלוסייה כוח העבודה גדול יותר, והוא מורכב מ-47% בקרב מי שבגיל עבודה). אולי זו טעות בחישוב (שסבירותה גבוהה ככל שמספר הנסקרים במדגם קטן יותר), אומר ד"ר סאלם עג'לוני, מחבר המחקר. ואולי יותר אנשים בגיל העבודה לומדים, או מטפלים בבית בהורה קשיש. את זה אונרוו"א תצטרך להמשיך ולבדוק.

מה שבטוח הוא שנרשמה עלייה בשיעורי האבטלה בקרב הפליטים: 26.7% בסוף 2009; 25.5% במחצית הראשונה של 2010, ו-27.9% במחצית השנייה של 2010. גם שכרם הממוצע של פליטים בגדה נמוך משכרם הממוצע של אחרים. שכר ממוצע של פליטים בסוף 2009 היה 1,665 שקל בחודש. שכרם של מי שאינם פליטים - 1,851 שקל. בסוף 2010: משכורת ממוצעת של פליט היתה 1,614, ושל לא-פליט: 1,795 שקל.

עג'לוני, יליד ארה"ב ובן למשפחה פלסטינית מרמאללה, חוקר בעשרים השנים האחרונות את כלכלת השטחים הפלסטיניים הכבושים. הוא עבד בסוכנויות או"ם שונות ובמשרדי הרשות הפלסטינית. מאז 2006 הוא עובד באונרוו"א. "הלכתי לחפש את הכלכלה הפורחת של הגדה המערבית, שכולם מדברים עליה", אמר אתמול. הוא לא צריך ללכת רחוק: הבולטין הכלכלי של מאס מדווח על צמיחת התוצר המקומי הגולמי הפלסטיני ב-9.3% במהלך 2010, ו-6.1% צמיחה בתמ"ג לנפש.

אבל עג'לוני רואה את שוק העבודה: "נכון, ישנן השקעות, אבל רובן בבניין. אלו אינן השקעות שמייצרות מקומות עבודה לטווח הרחוק. ראיתי אמנם צמיחה במקומות עבודה, אבל צמיחה גדולה יותר במספר המובטלים. המספר האבסולוטי של אנשים שמצאו עבודה הוא כרבע מאלו שחיפשו עבודה. נכון, יש פעילות מסחרית ומקומות עבודה במסחר ומגזר ציבורי של כ-90 אלף בגדה המערבית ומספר דומה ברצועת עזה. משכורותיהם יוצרות כוח קנייה. אבל כל איחור בהעברת התרומות מחו"ל - מעכב מיד את תשלום המשכורות. בלי סיוע חיצוני שנתי של כמיליון דולר מהמדינות התורמות, זה אינו מצב בר-קיימא. לא רק אני אומר זאת, אלא גם הבנק העולמי, גם קרן המטבע, גם סלאם פיאד".



מסעדה ברמאללה. בלי התרומות כל זה לא יתאפשר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו