בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משתתפי המשט מתאמנים לקראת עימות עם חיל הים

שליחת "הארץ" מדווחת מההכנות

תגובות

"אין טעם שתיקחו אתכם סבון, כי ממילא לא תתרחצו בשלושת ימי ההפלגה. אם אתם מתעקשים, מספיק סבון אחד לכמה אנשים. יש בספינה מי שתייה אבל לא מים לרחצה", כך מדריך אותנו אתמול סטפן קוריבו, פעיל חברתי זה 30 שנה ממונטריאול. "אין טעם לקחת בגדים להחלפה כי ממילא לא יהיה לכם איפה להחליף. התיק היחיד שתיקחו אתכם לא צריך להיות גדול יותר מהתיק הזה שאני מראה לכם עכשיו", הוא אומר ומציג לנו ילקוט ברוחב כ-50 סנטימטרים וגובה של כ-30 סנטימטרים. "ככל שיש לכם פחות, כך תהיו חופשיים יותר", הוא משיב למבטים המוטרדים משהו שננעצים בו, "זה נכון לחיים באופן כללי, אבל במיוחד על הספינה. במקרה הטוב ביותר נגיע לעזה ושם תקנו לכם קצת בגדים".

אנחנו מקשיבים לקוריבו, כ-50 איש ואשה שעתידים לעלות על "תחריר", הספינה הקנדית המצטרפת למשט הקרוב לרצועת עזה. עוד כמה מאות פעילים ופעילות מכ-20 מדינות, וכמה עשרות עיתונאים, מבלים ימים אלו בהכנות שונות לפני ההפלגה. כל הפעילים והפעילות בחרו מרצונם החופשי להצטרף להפלגה הלא נוחה. את הטיסה לנמל המוצא הם מימנו מכיסם הפרטי, כמו גם את מחיר הלינה במלון (עד ארבעה בחדר, כדי לחסוך בעלויות).

אי שם, בכמה נמלים במזרח הים התיכון, ממתינות להן ספינות שנרכשו במבצע איסוף תרומות בין-יבשתי שהתחיל לפני כשנה, מיד לאחר שחיל הים הישראלי הרג תשעה מממשתפי המשט הטורקי במאי 2010. למשט אחראית קואליציה של ארגונים ותיקים יותר ופחות, כולם מסרבים לקבל את הטיעונים הישראליים שלפיהם אין כבר מצור על עזה, ואם יש מצור, זה רק בגלל הנשק שהחמאס מבריח לרצועה. פעולתם, כעדותם, נועדה להפעיל לחץ עממי על ממשלותיהם להפסיק לשתף פעולה עם מדיניות ישראל.

המארגנים אינם מגלים את מספרן המדויק של הספינות שאמורות לצאת השבוע לכיוון עזה - שמא יתקבל הרושם המוטעה שאם אחת מהספינות לא תפליג, כל המבצע נכשל ובוטל (כמו הרושם שנוצר לאחר שנודע על פרישתה של המאווי-מרמרה). על סמך ניסיון העבר, המארגנים ידעו שעליהם להתכונן לא רק לסיכול המשט בים אלא גם לניסיונות סיכול בנמל. ואכן, ביום חמישי הודיעה רשות הנמלים ביוון כי התקבלה תלונה שהספינה האמריקאית אינה כשירה לשיט וכי יציאתה מעוכבת עד שהתלונה תיבדק. למארגנים אין מושג מי שלח את התלונה. הם מעריכים שהמניעה אינה בטיחותית אלא פוליטית. עורך דין מטעם המארגנים נושא ונותן בימים אלה עם הרשויות ביוון - והספינה האמריקאית תפליג עם כל השאר.

בספינה האמריקאית יפליגו בעיקר אזרחי ארה"ב, אך גם אזרחי מדינות אחרות ובהן ישראל. בספינות האחרות יהיו אזרחים ממדינות נוספות - אירלנד, נורווגיה, שוודיה, ספרד, צרפת, הולנד, בלגיה, איטליה, יוון, קנדה, טורקיה, אוסטרליה, גרמניה, דנמרק ועוד. הנוסעים יתחייבו בכתב לכללי ההתנהגות בספינה: כתב ההתחייבות נמצא בשלבים אחרונים לניסוחו, בידי ועדת ההיגוי הבין-ספינתית. הנוסח הסופי יפורסם ביום ההפלגה.

"תחריר" קרויה "הקנדית" לשם הקיצור, אבל השתתפו בקנייתה וישוטו בה גם אוסטרלים, בלגים ודנים. עלותה כחצי מיליון דולרים, כולל רישום ושאר הפעולות הכרוכות בקנייתה ובהכשרתה. מדובר בתרומות מאנשים פרטיים ומארגונים לא-ממשלתיים, אומר דייוויד היפ, פרופסור לבלשנות ולצרפתית בקנדה, בעל ותק רב בפעילות נגד האפרטהייד בדרום אפריקה ולמען זכויות לעמים הראשונים ביבשת אמריקה. הפעילים הקנדים אספו בשנה האחרונה תרומות בסך כ-350 אלף דולר, בחשבון שנפתח למטרה זו בשם "קרן הסיוע ההומניטרי של אי הצב". "אי הצב" הוא שמה של יבשת אמריקה בפי תושביה המקוריים.

מדינות רבות מתנגדות להשתתפות אזרחים במשט

הממשלה הקנדית כבר הודיעה שהיא מתנגדת למשט ורואה בו פרובוקציה נגד ישראל. "ברכת דרך" דומה מלווה את רוב משתתפי המשט, שממשלותיהן הביעו במפורש את התנערותן ממנו. רק הממשלה האירית קראה לישראל להימנע מאלימות כלפי המשתתפים. על הספינה האירית, אגב, יהיו בעיקר שחקני ראגבי. פרופ' היפ אינו מתפלא על עמדת ממשלת קנדה. הוא מזכיר שראש הממשלה, סטיבן הרפר, היה ממייסדי קבוצת חשיבה שהתנגדה לסנקציות על דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד ולשחרורו של נלסון מנדלה.

שגריר שוודיה באתונה הביע נכונות לסייע בבדיקת שתי הספינות שנשלחו מארצו, כדי לוודא שאין עליהן נשק. בדיקה כזו תגלה את המשתתפת המבוגרת ביותר, כנראה: הישראלית פנינה פיילר, בת 88, שבאה מקיבוץ יד חנה בתקווה להגיע לעזה. זו גם ההזדמנות שלה לראות את בנה דרור, ישראלי לשעבר, שכניסתו לישראל נאסרה מאז שהשתתף במשט בשנה שעברה.

בשלושת הימים האחרונים, ישבנו - המצטרפים ל"תחריר" - במלון ביוון, ולמדנו להכיר אחד את השני. שיננו שמות, נחלקנו לקבוצות, ריכזנו תרופות נגד מחלת ים וכאב ראש שהבאנו אתנו ודיווחנו לשני הרופאים ולאחות על בעיות רפואיות שכדאי שיהיו מודעים להן. למדנו שנשתבץ בזוגות - כל בן או בת זוג אחראים זה לזה וכך נבטיח שאף אחד לא ייעלם מהסיפון, למשל. בעיקר תרגלנו תרחישים אפשריים בזמן המשט, או יותר נכון - תרגלנו את התרחיש השלילי של השתלטות חיל הים על הספינות, גרירתן לאשדוד, מעצר המשתתפים וגירושם.

בתרגולי הסימולציה שארכו כמה שעות, ניסו כ-50 אנשים לא קרביים בעליל, בני 20 עד 69, לדמיין את עצמם על סמך ניסיונם של משתתפים במשטים קודמים, מול ספינות קרב של צה"ל, רובי 16-M, מסוקי קרב במרחק צעקה, תותחי מים, גז מדמיע, אקדחי הלם חשמליים, קללות, נאצות וחבטות, כלבים וחיילי קומנדו רעולי פנים. המסקנה הראשונה והאחרונה: עלינו להודות בפחד וללמוד - כקבוצה אחת שכל בניה ערבים זה לזה - איך לפגוש את הפחד.



פעילים מתאמנים ביוון ליציאה לעזה, אתמול


הספינה ''דיגניטי'' שיצאה אתמול מנמל קורסיקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו