בשם אלוהי הביטחון: שחררו מיד את גלעד שליט

נתון לחסדי שמים

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי שריד

עכשיו זה לגמרי ברור: צה"ל החליט להדק את קשריו עם הריבונו-של-עולם, ליתר ביטחון. אם לא יזיק, אולי יועיל. לא רק "יזכור אלוהים" - או "אלוקים" בנוסח מהדרין - ועם ישראל פטור, אלא גם ברכת הגומל ליד הכותל, בסיומה של תעסוקה מבצעית בעזה ובסביבתה, על פי דיווח מאתמול של כרמלה מנשה. במקום לנסוע הביתה, מובלים קודם על ידי המיסיון היהודי להר המוריה: "ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות - שגמלני כל טוב"; והשומעים במדים עוברים לדום ועונים "אמן".

גם גלעד שליט נתון כעת לחסדי שמיים, גם אותו יזכור אלוהים בבוא היום. ואם למרות הכל הוא ישוב חי, ייחטף תחילה על ידי הרבנות הצבאית, יילקח לאתר תפילה והודיה, כהוכחה חיה שיש-אלוהים, וישועתו כהרף עין לאחר חמש שנים.

בימים האחרונים התחבטתי - איך ראוי שינהג מוזמן לצינוק שנבנה באולפני הטלוויזיה בהרצליה? מה צריכה להיות תגובתו של הידוען? מצד אחד, לא נעים להשיב את פני הפונים ריקם. מצד שני, חייבים לסרב להצעה כזאת, ובלבד שטרגדיה לא תהפוך לפארסה, כאילו שעה אחת באור המצלמות דומה, ולו במקצת, לרבבות שעות בחושך, בבור תחתיות. וחוץ מזה, ובכל הכבוד למומחי שבי וכליאה, מי כאן מוסמך לקבוע מה התנאים לאשורם באותו גיא צלמוות, מי יערוב לנו על ענותם: אולי לא כל כך רע שם, אולי כבליו של גלעד נופלים לו בנעימים; זאת השמועה האחרונה, שעופות דורסים המתפרנסים מנבלות מוליכים באחרונה כקול רשמי למחצה.

והוספתי התחבטות על התחבטות: למי אני מאמין יותר, לסבא של גלעד או לשר הביטחון? מעת לעת אני משוחח עם סבא צבי בטלפון, ולא התרשמתי שנפשו עושה שקר. למה לשקר, אם די לו לספר את האמת על נתניהו וברק, והיא שתרשיע אותם. השר מכחיש, הוא לא אמר, אבל מי בכלל מדבר על "בכל מחיר", כאשר מדובר במחיר נקוב וידוע מזמן.

הממשלה, בתושייתה, מפנה את המשפחה להפעיל לחץ על החמאס, לא עליה: אנחנו לא הכתובת, וחבל להטריד אותנו סתם. יש משהו בתרעומת הממשלתית הזאת: הרבה יותר קל להתגולל על התאכזרותו של אובמה ביחסו לפולארד, מאשר לתת דין וחשבון על התאכזרות מקומית כלפי מי ש"קבור חי" חמש שנים, כהגדרת האב אתמול במסיבת העיתונאים.

אבל לא ברגשות אנחנו עוסקים, כי אם בביטחון, שזה עניין רציני, ורחמים הם לא בתחום טיפולו. לסטודנטים שלי אני מסביר שביטחון לאומי הוא קודם כל המורל הלאומי, והאמון שהציבור רוחש למנהיגות האזרחית והצבאית. זה העיקר וכל השאר טפל, כפי שמבהיר כל ספר לימוד, חזור והבהר. אפילו חזרתו של גלעד בארון כבר לא תשקם את ההריסות, מי עוד יסמוך על מנהיגים כאלה ומי יבטח בהם, ומי ייצא למערכה בפקודתם, כשהמורל יורד לחצי התורן.

אם לא למענו ולמען משפחתו, אז עשו זאת בשם הביטחון ולשמו, ושחררו את גלעד מיד, בשם אלוהים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ