בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת גבולות | מספחים ובוכים

בעוד האמריקאים מתאמצים לגייס מדינות אירופיות, כדי לא להישאר לבד עם ישראל באו"ם בספטמבר - משרד החוץ הישראלי לא מוותר על התענוג להציג אותנו כקורבן

תגובות

אחרי שהנהגת הרשות הפלסטינית הודיעה שלשום על החלטתה (הסופית?) לפנות לאו"ם בבקשה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67', נראה שברק אובמה ייאלץ להתמודד עם דילמה מאתגרת; נוסח הצעת ההחלטה שמתגבשת ברמאללה יהיה "גזור והדבק" של השורות בנאומו של הנשיא ב-19 במאי, זה שהציג את נוסחת גבולות 67', עם תיקוני גבול הדדיים מוסכמים. הבית הלבן יצטרך להחליט אם להורות לשגרירת ארה"ב באו"ם, סוזן רייס, להצביע בעד הנשיא אובמה ולהרים יד על המועמד אובמה, או להצביע נגד ההצעה ולהרים יד על הנשיא.

בפעם הקודמת שבה הפלסטינים עשו את התרגיל הזה - הצעת הגינוי להתנחלויות - ידו של המועמד היתה על העליונה. דוברי הממשל נימקו את הסתירה בכך שהם אינם תומכים, כמובן, בהרחבת ההתנחלויות, אך מתנגדים לגרירתה של הסוגיה אל זירת האו"ם.

עם זאת, במשרדי נציבות האיחוד האירופי בבריסל התקבל הרושם, שאחרי הזובור שנתניהו עשה לו בקונגרס, אובמה לא משתוקק לשלוף פעם נוספת את זכות הווטו. נראה להם שהנשיא גם לא בטוח שהתייחדות של המעצמה עם ישראל באולם עצרת האו"ם, לצד איי מרשל ומיקרונזיה, תעלה את קרנו של המועמד אובמה. לכן, האמריקאים משקיעים מאמץ מיוחד בגיוסן של מדינות מפתח באירופה, ובראשן גרמניה - החוליה החלשה ביוזמות המצטיירות כאנטי מדינת היהודים - וכן בריטניה וצרפת, שתי החברות האירופיות הקבועות במועצת הביטחון. לכל אחת מהן יש אינטרסים משלה, שאינם קשורים דווקא לעמדתן לגבי הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, או לדקדוקי עניות מתחום המשפט הבינלאומי.

ואולם, משרד החוץ הישראלי אינו מוותר על התענוג לנגח את הפלסטינים ולהוכיח שישראל היא הקורבן גם בסיפור הזה. מסמך רשמי של משלחת ישראל לאיחוד האירופי, תחת הכותרת "הכרה לא בשלה במדינה פלסטינית", הוא מלאכת מחשבת של שימוש סלקטיווי בהסכמים ובהצהרות. מחברי המסמך הפגינו לוליינות מעוררת התפעלות בין כמה החלטות או"ם הנוגעות לסכסוך. המסמך פותח שורה של תיבות פנדורה נפיצות מבחינת ישראל. אם מדינות אירופה יחליטו להצביע באו"ם על סמך הטיעונים שמככבים במסמך הזה, הפלסטינים יכולים להזמין ארגזי השמפניה.

הנה לקט מהמסמך:

* "מפת הדרכים משנת 2003, שאומצה בידי הקוורטט ואושרה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם (החלטה 1515), אימצה גישה שמתנגדת לצעדים חד-צדדיים וקוראת לצדדים לנהל מו"מ לפתרון הסכסוך על מנת להביא להקמתה של מדינה פלסטינית": ומה לגבי הסעיף במפת הדרכים שבו ישראל התחייבה לפנות לאלתר את כל המאחזים ולהקפיא כליל, כבר בשלב א', את הבנייה בהתנחלויות? ומה עם פתיחת לשכת המסחר הפלסטינית ומוסדות אחרים במזרח ירושלים שנסגרו בפקודת ישראל?

* "הקוורטט החליט, שעל הצדדים להימנע מכל מהלך שישפיע על תוצאות המו"מ על הסדר הקבע. מהלכים אלה לא יוכרו על ידי הקהילה הבינלאומית": בעת שהשורות האלו נכתבו, בולדוזרים ישראליים קבעו (וקובעים) עובדות חדשות בגדה וצוותי חפירות הופכים את האגן הקדוש לשטח השיפוט הבלעדי של עמותות ימין.

* "בנאומו במאי 2011 הדגיש הנשיא אובמה, כי שלום בר קיימא יושג רק בדרך של מו"מ ולא על ידי מהלכים חד-צדדיים": אמת ויציב, אבל נראה שמישהו בנציגות לא שם לב לכך, שבאותו נאום אובמה הדגיש גם, שהמו"מ יתבסס על גבולות 1967 עם חילופי שטחים הדדיים ומוסכמים. אילו ממשלת ישראל היתה מאמצת את הנוסחה הזאת, ייתכן שהמו"מ היה כבר בעיצומו והמסמך הזה היה מיותר.

* "החוק הבינלאומי קובע ארבעה תנאים מוקדמים להכרה במדינה: אוכלוסייה קבועה, גבולות מוגדרים, ממשלה אפקטיווית ויכולת לקיים יחסים עם מדינות אחרות". ישראל היא הדוגמה הבולטת ביותר של מדינה שזכתה להכרה בלא שהיו לה (ועדיין אין לה) גבולות מוכרים. למעשה, הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' תהווה הכרה ראשונה בקו הירוק כגבול המזרחי המוגדר של ישראל.

* במקום אחד המסמך מציג את הסכם הפיוס עם החמאס, שיאפשר לרשות הפלסטינית לשלוט על עזה, כנימוק מרכזי נגד הכרה במדינה פלסטינית. במקום אחר הוא טוען, שאין להכיר במדינה, מאחר שהרשות אינה שולטת בעזה.

סעיף מעניין נוסף במסמך מזכיר, כי בנוסף לאובדן השליטה בעזה הרשות הפלסטינית אינה שולטת ב-60% מהגדה המערבית, המוגדרים שטח C. על פי הסכמי אוסלו, תוקפו של הסידור אמור היה לפוג לפני 12 שנה. שר החוץ אביגדור ליברמן מאיים שאם האו"ם יכיר במדינה פלסטינית, ישראל תמשוך את הכרתה בהסכמי אוסלו. בצמרת הרשות נשמעים קולות שקוראים לאמץ את האיום של ליברמן. משמעות הדבר, סגירת משרדי הרשות והחזרת מפתחות בתי הספר, בתי החולים, תחנות המשטרה ולשכות הרווחה לממשל הצבאי הישראלי והעברת האחריות למשכורות המורים, הרופאים, השוטרים והעובדים הסוציאליים ממשלמי המסים באירופה ושאר "המדינות התורמות" לידי אזרחיה של קוטג'לנד. כפי שהיה לפני שנתניהו וחבריו המציאו את מטבע הלשון "פושעי אוסלו". קצין בכיר במינהל האזרחי אמר לי פעם, שהסיוט הזה אינו מרפה ממנו. אינטרסים פוליטיים ואישיים צרים של הצמרת הפלסטינית הופכים את הסיוט הזה לחלום באספמיה.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו