רשימת המכולת של השב"כ וצה"ל בנעלין ובבלעין

מעצרים המוניים וחקירות הפכו שגרה בנעלין ובבלעין, כמו ההפגנות השבועיות שעורכים הפלסטינים נגד גדר ההפרדה. גם כשהשופטים בבתי הדין הצבאיים מורים על שחרור העצורים בערבות, כי העדויות והראיות מתבררות כחלשות מדי, סכומי הערבות כה גבוהים, שמשפחות העצורים אינן יכולות לעמוד בתשלום והצעירים נותרים בכלא

עמירה הס
עמירה הס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמירה הס
עמירה הס

העלאת ג'יפ צבאי ישראלי באש יכולה להיות נקודת זכות חשובה בקורות החיים של פלסטינים הנאבקים בכיבוש. לפי קריטריון זה, מ"ע (מסיבות שיובהרו בהמשך שמו ייוותר חסוי) הוא גיבור: הוא השליך בקבוק תבערה על ג'יפ מג"ב, שהצית בו אש. זאת במהלך הפגנה שבועית נגד גדר ההפרדה, כך הודיע בחקירתו בשב"כ ובמשטרה. הוא גם הפליג בתיאור סדרה ארוכה של פעולות, ואפילו הודה בהקמת החוליה צבאית "אל יאסר", על שם ערפאת.

מ"ע גם ציין באוזני חוקריו שמות של 17 תושבי נעלין "שאני מכיר וראיתי אותם מיידים אבנים" באותו יום שבו הוצת הג'יפ. זהו אוצר בלום של הפללות לצבא ולמג"ב, הטרודים מדי שבוע בניסיון לדכא את ההפגנות נגד גדר ההפרדה, שאף החלו להתפשט למקומות אחרים. מאמצע ינואר, ימים ספורים לאחר מתן הודעתו, צה"ל עצר בפשיטותיו בנעלין 28 תושבים, בהם שלושה שלטענת התביעה הם חברים בוועדה העממית למאבק בגדר ההפרדה.

אך הפללה וקוץ בה: העלאת ג'יפ באש בתאריך שאליו כיוון מ"ע, לא נמצאת ברישומי צה"ל הקפדניים.

שוללים לגיטימיות

כתם בולט זה במהימנותו של העד העיקרי הועלה כמובן על ידי עורכי הדין גבי לסקי, לימור גולדשטיין ונרי רמתי. מאז יוני 2009, כשהשב"כ וצה"ל פתחו במסע מעצרים המוניים בבלעין ונעלין, השלושה מבלים ימים ארוכים בבית המשפט הצבאי ב"עופר", כדי לחשוף עוד פגמים וכתמים במערך התביעה. לדעתם, מדובר בניסיון משולב של השב"כ והצבא לשבור את רוח התושבים במעצרים המוניים ובקנסות כבדים, כדי להביא להפסקת ההפגנות ולמנוע התפשטותו של המאבק העממי.

מאחורי ההפללה שנחשפה כבדיה מסתתרת שיטה. לסקי ורמתי התוודעו אליה כבר לפני כשנתיים, כששלושה מחברי הוועדה העממית של נעלין נעצרו בפעם הראשונה על סמך הפללות של אדם מעורער בנפשו. וזו השיטה: על סמך מידע והמלצות מהשב"כ, חיילי צה"ל נשלחים לתפוס "חוליה חלשה" בכפר: קטינים, שקל להפחידם בחקירה ראשונה, או אדם מעורער בנפשו. אחר כך מצרפים אליו עוד עצור או יותר, "לחיזוק". החקירה של "החוליות החלשות" מכוונת מראש להפללה המונית של אחרים - בייחוד של מי שמוגדרים כמארגני ההפגנות. המגמה - מלמדות שאלות החוקרים - היא לצבוע את המאבק העממי ומוביליו בגוון של "פח"ע" (פעילות חבלנית עוינת), כדי לשלול ממנו לגיטימיות. בכפרים אומרים ש"אין מצב" שחברי הוועדה המתאמת מיידים אבנים או בקבוקי תבערה. להפך - הם מפצירים שלא לעשות כך, כפי שמעידים חלק מהעצורים.

בבלעין התבססו ההפללות על חקירתם במשטרה של ארבעה קטינים, בני 16 וחצי ו-17. לפי החוק הצבאי הישראלי, פלסטיני מפסיק להיות קטין בהיותו בן 16 (ולא 18, כבחוק האזרחי). אך גם פלסטיני שהחוק הצבאי מכיר בקטינותו (עד גיל 16) - נחקר כבוגר, ולא על פי הנהלים הקפדניים שחלים, למשל, על חקירת קטין עד גיל 18, תושב התנחלות. הקטין הפלסטיני נעצר באישון לילה אחרי שיחידה של חיילים רעולי פנים או שפניהם צבועים בשחור פורצים לבית, עורכים חיפוש, מאיימים ברובים, צועקים, מטילים גז מדמיע ורימוני הלם. הוא מוצא מהבית, לעתים קרובות מבלי שיותר לו ללבוש בגדים חמים, מובל באזיקים ורעול עיניים לחקירה. בניגוד לנוהל האזרחי של חקירת קטין - החקירה מתקיימת בשעות בלתי מקובלות ולא בנוכחות אחד ההורים.

ארבעה קטינים מפוחדים כאלו, שנעצרו ביוני 2009, יצרו "רשימת מכולת" - כפי שהדבר מכונה בכפרים. ההגדרה, שמתייחסת להפללה הגורפת של עשרות אנשים על סמך נתונים מעורפלים מאוד, לא נעדרת חיוך מריר וסלחני. 37 תושבי בלעין נעצרו מאז יוני. בעדויות בבית המשפט התברר כי שלושה מארבעת הקטינים המפלילים אינם יודעים קרוא וכתוב, ולא יכלו לקרוא את הודעתם. בעדותם בבית המשפט הם הכחישו וסתרו דברים רבים שיוחסו להם בהודעות, והוכרזו עדים עוינים.

עבדאללה יאסין, בן 17, תלמיד תיכון, היה אחד מהמופללים הרבים. בשבוע שעבר הוא שוחרר אחרי שישה חודשי מאסר. בכלא הוא ישב עם מ', מפלילו. בהתחלה, הוא סיפר בחיוך, "כעסתי עליו. אחר כך שאלתי אותו: האם אי פעם ראית אותי מיידה אבנים? מ' הודה שלא וסיפר שראה אותי פעם רוכב על אופניים, קינא בי והחליט להתנקם". גיסו של יאסין, מוחמד חטיב, שוחרר בערבות לאחר שהתברר שביום שבו אחד העדים הצביע עליו "כמיידה אבנים" - הוא היה בחו"ל. משפטו בגין הסתה ממשיך להתקיים. כך שוחררו בערבות עוד חמישה. עשרה מעצורי בלעין עדיין כלואים.

בצל או מגפון

אחד מהם הוא אדיב אבו רחמה, נהג מונית בן 39 ואב לתשעה, שעצור זה שבעה חודשים. השופט סא"ל ערן לאופמן הורה לשחררו בערבות ב-16 ביולי, 6 ימים אחרי שנעצר, אך התביעה ערערה. יום לפני השחרור נעצר בגשר אלנבי צעיר מבלעין, שהשתתף במשלחת שלום לחו"ל. באמתחתו - סרט ערוך על ההפגנות והמחאות בבלעין. בסרט נראה אבו רחמה מתווכח עם שוטרים וחיילים, שופך מים על חייל ומנפנף בדגל. מסוכן! הוחלט להמשיך ולהחזיקו במעצר על הסתה, פעילות נגד הסדר הציבורי וכניסה לשטח סגור. במהלך הדיון בעניינו התברר שהמצלמות הממוקמות על הגדר מתעדות את כל ההפגנות, מדי שבוע. בחמ"ל יושבות תצפיתניות שמתבוננות בנעשה בזמן אמת. אך מכל ההקלטות, רק אחת הוגשה בדיסק לבית המשפט. אחת מהתצפיתניות, מעיין חסון, העידה מטעם התביעה ב-7 בפברואר, והגישה דיסק ובו ההקלטה המלאה מ-10 ביולי ודיסק עם הקלטה מקוצרת (שנקרא "שמאלני וערבי", ומתעד את מעצרו של אבו רחמה ואת מעצר הישראלי רונן ברקן). התצפיתנית העידה על האיכות הגבוהה של הצילומים, וטענה שראתה בהם את הנאשם "כורז כל ההפגנה במגפון". היא הצביעה על רגע כזה בהקלטה, שבו הוא כורז באמצעות רמקול בשעה 13:38:50. אבל בחינה מעמיקה יותר של המצולם גילתה שהוא החזיק... בצל (נגד הגז המדמיע).

בנעלין, שמאז מאי 2008 נעצרו 113 מתושביה בשיטות דומות, החוליה החלשה העיקרית שאיתר השב"כ השנה היתה אותו מ"ע. הזכ"דים (זכרון דברים) של השב"כ וההודעות שגובים שוטרים על סמך חקירת השב"כ מפרטים את היסטוריית החקירה שלו.

שבוע בחקירה

3 בינואר: מ"ע הסגיר עצמו לצבא (לאחר שזה הופיע בביתו ולא מצא אותו).

5 בינואר: משעה 16:08 עד 19:30 - חקירת שב"כ במגרש הרוסים ירושלים. מ"ע מוסר לחוקר דותן פרטים מפלילים למכביר על עצמו ועל כמה צעירים אחרים. הוא גם מפרט את ההיסטוריה הרפואית שלו: נפצע בהפגנה מקליע "טוטו" שעדיין תקוע בעקבו הימני, ולפני כחצי שנה, בהפגנה אחרת, נפגע בראשו מרימון גז שחייל ירה ממטול. הוא איבד את הכרתו לעשרה ימים וסבל כחודש מאובדן זיכרון. הרופאים ברמאללה השתילו קטע פלטינה שהחליף את עצם הגולגולת שרוסקה.

6 בינואר: שעה 8:45, משטרת ישראל, מגרש הרוסים. רס"ר ג'לאל עווידה מודיע למ"ע כי הוא חשוד ביידוי אבנים, בקבוקי תבערה ורימוני גז לעבר מטרות ישראליות. אחר כך עווידה גובה הודעה ממ"ע. בדרך כלל, השוטר מסתפק בהקראת הזכ"ד בשינויים קלים, ואז החשוד מתבקש לאשר ולחתום.

בעוד גביית ההודעה מתבצעת, עו"ד גולדשטיין מגיע למגרש הרוסים כדי להיפגש עם מ"ע ועם עוד עציר, לאחר תיאום טלפוני מראש. מבקשים ממנו לחכות כי הבאת העצורים מתעכבת בשל מחסור בכוח אדם. הוא נפגש עם העציר השני, ואז נאמר לו שמ"ע נמצא בהסעה לכלא אחר. במכתב למשטרה ולפרקליטות מוחה גולדשטיין ש"המשך מעצרו של מרשי וחקירתו, לאחר שנמנעה ממנו זכותו הבסיסית להיפגש עם עו"ד, הם בניגוד לחוק".

7 בינואר: ממכתב תשובה מפרקליטות המדינה עולה שמ"ע הועבר לכלא אוהלי קידר בבאר שבע.

10 בינואר: מ"ע שוב ב"עופר". ב-11:15 מתחילה עוד חקירת שב"כ, שנמשכת עד 15:15 (עם הפסקה של חצי שעה). משפטו השלישי של החוקר דותן, לפי הזכ"ד: "אמרתי לנדון כי לא חלפו ימים רבים מאז סיום חקירתו והנה התברר כי הסתיר מידע". זהו משפט צופן, מסביר עו"ד רמתי, שמלמד שבזמן הביניים הועבר הנחקר לתא מדובבים. ההפללות בחקירה הראשונה, מסתבר, לא סיפקו את השב"כ.

התרגיל ברור: למ"ע נאמר שהחקירה הסתיימה. הוא מאמין, ומוצא עצמו בחברתם של עצורים מוסווים, משתפי פעולה, המיומנים לחלץ בדרכים שונות הודאות נוספות, ולפי הניסיון - הרבה פעמים התרברבויות שווא. וכך אכן בא לעולם סיפור הגבורה של הצתת הג'יפ, הקמת החוליה שאף אחד לא שמע עליה ועוד כהנה וכהנה עלילות שלא סופרו בחקירה הראשונה. ואכן, בזכ"ד הראשון, מציין דותן כי מ"ע נחקר לגבי השלכת בקבוקי תבערה על כביש ראשי. "הנדון הכחיש מעורבות ו/או מודעות למבצעי פיגועים אלו, וטען כי אפילו לא שמע על פיגועים אלה עד לרגע זה". אחרי שלושה ימים אצל המדובבים, הוא כבר שמע והודה.

ועוד רשם דותן: "לפני כחודשיים, ביום שבת, יום לאחר חג עיד אל-אדחא, נערכה בגדר ההפרדה בנעלין הפגנה גדולה מאוד. במהלך ההפגנה זרקו הנדון וחברו מוחמד מאהר בקבוק תבערה אחד כל אחד לעבר ג'יפ מג"ב שניצב למול ההפגנה. הג'יפ ניצת, הכוח הצבאי החל יורה ירי חי ורימוני גז והלם".

בשעה 15:30, רבע שעה לאחר סיום חקירת השב"כ השנייה ב"עופר", הגיע מ"ע למגרש הרוסים בירושלים, למתן הודעה אצל החוקר פארס ג'בר. הפגישה מתחילה ב-15:33, מלמד גיליון ההודעה, ומסתיימת ב-17:11. השמות הרבים שמוזכרים אצל השב"כ - מוזכרים פה, כמו כל עלילות הגבורה האחרות. אבל משום מה, השוטר לא מציין את היום (שבת) שבו הוצת הג'יפ. הוא מסתפק במידע כללי יותר: "לפני חודשיים לערך, לאחר חג הקורבן, נערכה הפגנת ענק בנעלין על גדר ההפרדה...".

מופללים ומודים

גמישות יתרה בציון זמן ביצוע העבירות לכאורה היא תרגיל אופייני. מה שאינו קביל בבית משפט אזרחי, הוא השגרה בבית המשפט הצבאי הישראלי בשטחים: כתב האישום אינו חייב לציין תאריך מסוים של ביצוע העבירה, אלא מסתפק בטווח זמן כללי: למשל, "פלוני יידה אבנים בשנים 2003-2006, בהזדמנויות שונות במקום X או בקרבת מקום לו". ככל שהאישום כללי יותר, מסבירה לסקי את התרגיל, כך קשה יותר להוכיח אליבי. וזאת בדיוק הכוונה.

החוק הצבאי מתיר החזקת פלסטיני במעצר של שנתיים, עד תום ההליכים (במקום תשעה חודשים בחוק האזרחי). במקרה של עבירות לכאורה שעונשן הצפוי פחות משנתיים - אין כל טעם לנהל הגנה משפטית ראויה לשמה (חקירת שתי וערב של העדים - חיילים ושוטרים בדרך כלל). הנאשם מעדיף להגיע לעסקה, ולהודות גם במה שלא ביצע. כך עשו, למשל, רוב עצורי בלעין שהופללו מאז קיץ 2009 בעבירות קלות. לסקי נוהגת לטעון טענה מקדמית על "העדר מסוימות". אך, בית המשפט הצבאי "לא קשוב אלינו. לפעמים הם מבקשים מהתביעה לצמצם קצת את טווחי הזמן, ואז - במקום ?חמש שנים שבמהלכן נהג פלוני ליידות אבנים' זה הופך לשנה או שנתיים", אומרת לסקי.

21 בינואר: בדיון בהארכת מעצרו בעופר, סיפר מ"ע לשופט הצבאי רס"ן שרון קינן פרטים על מעצרו: "(במגרש הרוסים) שמו אותי בתוך תא עם מלא ג'וקים. זה המעצר הראשון שלי. איימו עלי שיארגנו אנשים שירביצו לי אם לא אודה, ואז החוקר התחיל להזכיר לי שמות של אנשים בחקירה והכריח אותי להפליל אותם. לקחו אותי למדובבים, הרתיחו מים בקומקום ואמרו לי שאם אני לא אחתום ישפכו את המים עלי. הרביצו לי, כיבו עלי סיגריות, הכריחו אותי להפליל כל מיני אנשים שאני לא מכיר ולהפליל את עצמי בכל מיני אירועים. כל ההפללות שלי היו שקר רק כדי שאני אוכל לצאת שם..."

שחרור בערבות

השופט קינן חזר על בקשת קודמתו, רס"ן אתי אדר, להעביר את מ"ע לבדיקה פסיכיאטרית. בשל הכתמים שבעדותו, שלושה שופטים שונים - לאופמן, אדר וסא"ל אבשלום מאושר, הורו על שחרורם בערבות של שבעה ממופללי מ"ע. סא"ל צבי לקח מביהמ"ש הצבאי לערעורים, דחה את ערעורי התביעה על שחרורם וקבע כי קיימים פגמים בעדותו של מ"ע. אבל סכומי הערבות שמושתים עליהם (עד כ-15 אלף שקל לאיש) הם כה גבוהים, שהמשפחות והכפר אינם יכולים לעמוד בתשלום.

אתמול, לבקשת עורכי הדין, הופחתו הסכומים לכ-8,000 שקלים, אך עדיין מדובר בסכום שהוא מעבר להישג ידן של המשפחות, והצעירים עדיין כלואים. לטענת עורכי הדין, לא שוחררו מי שמ"ע המציא לגביהם עבירות חמורות יותר, שהגדילו בעיני השופטים הצבאיים את "מסוכנותם".

זיידון סרור בן ה-32 הוא אחד מה"מסוכנים". הוא מואשם בארגון ההפגנות השבועיות, בהשתתפות בהן ובהסתה. אבל לדברי ההגנה, הוא עובד מדי שבוע, מבוקר יום רביעי ועד שישי אחר הצהרים במחסני הדלק של החברה לדלק של הרשות הפלסטינית - כפי שמאשר מכתב רשמי של מנהל המחסנים. האישור מספק אליבי, טענה ההגנה, שמפריך את ההפללה של מ"ע.

האישור הרשמי בכתב לא הרשים את השופט סא"ל מנשה וחניש. בעיניו, מסתבר, מ"ע אמין יותר. "המכתב ללא תאריך", ולדעתו "עדיין אין בו כרסום ממשי בראיות. אינני יודע מה תפקידו של אותו מנהל. אישורו היא אישור כללי והוא אינו מצביע על כך שבאופן אישי הנאשם היה איתו במקום אחר במועדים הטעונים בכתב האישום, אם כי אציין שהנאשם עצמו מכחיש לחלוטין את המיוחס לו וחוזר על הטענה שבימי שישי הוא שוהה במקום עבודתו... עילת המעצר, ככל שהיא מתייחסת למי שמארגן את ההפגנות האלו ומעודד יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון, יש להתייחס אליו ביתר חומרה ובוודאי שמעמדו הרם בקרב הקהילה יש בו כדי לעורר את עילת המסוכנות".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ