פרשת ענת קם | לא נאשים אותם בבגידה

הזכות להתריע

יוסי שריד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי שריד

מי בכם חף מפשע, הוא יידה אבן ראשונה; מי בכם - שרי ממשלה, חברי-כנסת, אלופי צה"ל, פקידים בכירים - שלא הדליף מעודו סוד מדינה, יקום ויידה. ולא למען המדינה עשה זאת, אלא למען שמו.

ויקום העיתונאי, שמימיו לא החזיק ברשותו מסמך מסווג וכמוס ולא חשף אותו - וימשיך ליידות אבנים בעמיתיו. מי מאתנו לא יאמין, שרק הסקופ שלו אינו מזיק אלא מועיל.

ותשפוט כל אם עברייה אם באמת מסרה את גורל בניה לידי דרג אזרחי וצבאי הראויים לאמונה: האם הידיעה על חיסולים לא לגמרי ממוקדים ומפרי בג"ץ, אמנם מסכנת יותר את הבנים מהקטטות הקטנוניות בצמרת הביטחונית, ובעת צרה ליעקב דווקא. לא רק אמהות, גם אבות מוזמנים לשפוט. ועלינו להשתכנע, שכל החלטותיהם של הניצים הן לגופו של עניין ולא לגופו של המתחרה, חלילה. אבות ואמהות ישפטו אם חשיפת הדיונים בלשכת האלוף, מסוכנת יותר או פחות מהשחיתות והנהנתנות, שמקננות על אדן החלונות הגבוהים.

ואולי הקרע בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות-הברית, דווקא הוא מסכן יותר את בטחון המדינה, משבש בין השאר את המאמץ לסילוק האיום האיראני. אנחנו כבר שפטנו, ויש לנו עמדה ברורה באשר לסולם האיומים, ובכל זאת לא נאשים איש מאלה בבגידה במולדת.

היטב חרה למטכ"ל על גילויי התחקיר מנובמבר 2008, אם מצאו שם לנכון להגביה גל שערורייתי כזה של חקירות ואישומים. לא על ריבוי מדליפים צריכים לקבול, כי אם על מיעוטם. לא מעט אסונות ועוולות היו נמנעים, לו ידע הציבור בטרם פורענות את מצב הדברים לאשורו, ולא כפי שמפתים אותנו לצייר אותו.

אין כאן בשום פנים קריאה להפקרות, אך יש כאן תביעה ליתר אחריות מצדם של שותפי סוד, השומרים סודם לרעתנו; לא כל אחד יעשה הישר בעיניו, אך על העקום והמעוות חייבים להתריע בעוד מועד.

אפשר, כמובן, להתנגד לעמדת "הארץ" בפרשה האומללה והמיותרת הזאת, מותר אפילו לפסול אותה. אבל כמה חברי כנסת לא הסתפקו בהתנגדות, לא ביקשו לערוך בירור, הם רוצים בהזדמנות זאת לבוא חשבון, להעניש, לסתום לעיתון את הפה.

ח"כ ישראל חסון מקדימה, לדוגמה, לשעבר סגן ראש השב"כ, קרא לכל המנויים לנהוג כמוהו, ולהקפיא לפי שעה את המנוי בשל "הפגיעה בביטחון הלאומי ובילדינו". "ילדינו" הם תמיד המגויסים ראשונה, לכסות בתומתם את הטמטום והזדון. ניתן להבין ללבם של ראשי שב"כ ועוזריהם, שעיתון "הארץ" הוא לצנינים בעיניהם, קשה להם כספחת, והיו מעדיפים להשתיק אותו כליל: מבחינתם, יהיה כאן יותר נעים אם נישאר עם המקהלה הלאומית המדקלמת ונצטרף אליה.

אך הצל"ג הגבוה ביותר מגיע לח"כ רונית תירוש, שלא הסתפקה ב"ילדינו" החיים, גם את פי המתים שאלה: "מרתיח את הלב", אמרה, "כי בערב יום השואה גילינו כי גילויי אנטישמיות ושנאת ישראל קיימים גם בתוכנו". לעיתון היא קוראת ל"חשבון נפש נוקב", ומסבירה: "מרגלים בתוכנו זה הדבר האחרון שחסר למדינת ישראל כרגע". מומלץ בזאת לשוב ולקרוא את ההודעה הזאת - צורה ותוכן - ולא לשכוח שהמחברת היתה מנכ"לית משרד החינוך והתרבות, שגם בידיה הופקד "גורל בנינו". הם לעולם לא יבינו, כי במקום שסוכרים פיות של עיתונים, יסכרו גם פיות של נבחרים, אפילו כשאין להם דבר טעם לומר.

אין צורך בגילוי נאות. גלוי וידוע שהח"מ כותב בעיתון זה, בעבור פיצוי כספי זעום מדי, לדעתו. לא מתוך אילוץ הוא עושה זאת, כי אם מתוך בחירה. יכול היה לכתוב בעיתונים אחרים ואף נפוצים יותר, ההצעות השונות שמורות במערכת.

הוא בחר ב"הארץ", כי הוא מסוגל לפרוש את יריעתו אך ורק בשדה, שבו יפרחו אלף דעות, אך העיתון עצמו לא יוותר על עמדתו. כדאי לשים לב, שרק "הארץ" מפרסם עדיין מדי יום את מאמר המערכת, בעוד שכל העיתונים היומיים בישראל התנערו ממנו מזמן: למה להם להרגיז קוראים ולהבריח מנויים?

עמדה עקרונית היא היום מותרות, והשקפת עולם שמורה ל"יפי נפש" בלבד. לכן, ישראל בלי "הארץ" ועם חסון ותירוש יחדיו, היא לא אותה הארץ המובטחת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ