הרמזור תמיד אדום: מצור הוטל על כפר במזרח ירושלים בניגוד להחלטת בג"ץ

לכ-1,800 תושבי הכפר שייח סעד, שנחשבים תושבי ירושלים ומחזיקים תעודות זהות כחולות, אין אפשרות לצאת ממנו ברכב

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מערכת הביטחון מונעת מתושבי הכפר הפלסטיני שייח סעד לצאת מהיישוב בכלי רכב. קרוב למחצית מתושבי הכפר, שנמצא ממזרח לירושלים, גם מנועים מלצאת מהיישוב רגלית בדרך המוסדרת, מאחר שאינם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית. שני האיסורים חלים בכל שעות היממה ובאופן קבוע - בניגוד לפסיקת בג"ץ. למרבה האבסורד, בכניסה למקום אף הוצב רמזור ובו דולק רק האור האדום.

שייח סעד מכותר בגדר ההפרדה מצדו המערבי ובוואדי עמוק מכל שאר צדדיו - הוא נחל קדרון. כ-3,000 תושבי הכפר מנותקים למעשה מכל סביבה עירונית, עקב תוואי גדר ההפרדה שחצה ביניהם לבין הכפר ג'בל מוכאבר, שנמצא בתחום המוניציפלי של ירושלים. לכ-1,800 תושבים, שנחשבים תושבי ירושלים ומחזיקים תעודות זהות כחולות, אין אפשרות לצאת ברכב לבירה ובכלל. לכ-1,200 תושבים המחזיקים תעודות זהות פלסטיניות, אין אפשרות לצאת מהמחסום אפילו רגלית. עליהם ללכת בוואדי העמוק ולטפס במעלה ההר, מרחק של קילומטרים עד לכפר הסמוך, וזאת בתנאי שבוואדי לא זורמים מי הנחל.

בחודש מארס השנה קבע בג"ץ כי הכפר יישאר מעברה המזרחי של הגדר, בניגוד לדרישת התושבים. עם זאת, השופטים פסקו כי על השלטונות הישראליים לאפשר מעבר פתוח לכל תושבי הכפר לכיוון ירושלים, 24 שעות ביממה.

בנוסף נקבע כי יתאפשר מעבר מכוניות לכיוון סוואחרה א-שרקייה. בפועל, הגשר שחיבר בין שני הכפרים פוצץ ב-2001, ומאז לא שוקם.

מערכת הביטחון מפעילה מחסום אחד בלבד בכניסה לשייח סעד, מכיוון ג'בל מוכאבר, אך מתירה בו מעבר הולכי רגל בלבד. במקום הוצב רמזור ולידו שלט המורה כי "הנסיעה מותרת רק באור ירוק". האבסורד הוא שהאור האדום לא מתחלף בכל שעות היום, ועצם הימצאותו של הרמזור מגוחכת, לנוכח העובדה שהמחסום מאויש על ידי שוטרי מג"ב.

איך עובדים על בג"ץ

י', תושב הכפר בן 40, מחייך כאשר שואלים אותו על הרמזור. "החיים שלנו באור אדום כבר שלוש שנים", הוא צוחק. לדבריו, אף מכונית לא נכנסת ולא יוצאת ל"מצדה הפלסטינית".

גדר ההפרדה הפכה את שייח סעד לכפר מבודד, שמנותק מהמקום שסיפק לו במשך שנים את השירותים המוניציפליים - ג'בל מוכאבר. למעשה, לשייח סעד אין כניסה לאמבולנסים, לכלי רכב לכיבוי אש או לרכבי שירות כלשהם. על מנת לאפשר את כניסתם יש לתאם את הגעתם מראש עם אנשי המינהל האזרחי.

כמו כן, אסורה באופן גורף כניסתם של כלי רכב שמספקים סחורה לתושבי כפר. מבחינת המינהל האזרחי, אפשר לסחוב הכל בידיים. חולים, נכים ומוגבלים אחרים נדרשים לצאת ברגל דרך מחסום הרמזור, ומשם הם יכולים לתפוס טרמפים. תושבים אחרים של הכפר פשוט מחנים את מכוניותיהם בג'בל מוכאבר, וחוצים ברגל את המחסום בשובם לכפר.

גופתו של אחד מתושבי הכפר שמת לפני כמה חודשים הובאה עד למחסום הרמזור, ומשם - אולי מכיוון שהאור היה אדום - הועברה בידיים למכונית שהמתינה בצדו השני של המחסום, בג'בל מוכאבר.

כמו רוב השירותים המוניציפליים של הכפר, גם שירותי הבריאות והחינוך לתושבי שייח סעד נמצאים מעברו המערבי של המחסום, בג'בל מוכאבר. למרות זאת, התושבים אינם יכולים לצאת במכונית לקופת חולים, לדוגמה. גם תושב ששבר את רגלו יידרש לעשות את דרכו למרפאה בג'בל מוכאבר לאחר שחצה רגלית את מחסום הרמזור. בנוסף, לכפר אין שירותי תברואה. את האשפה משליכים התושבים אל שולי הכפר, שם הם שורפים אותה.

האבסורד אינו מסתיים כאן. חלק מהבתים בנויים בתוך התחום המוניציפלי של ירושלים, ולכן בעליהם חייבים בתשלום ארנונה. למרות זאת, הם אינם רשאים כמובן לצאת במכוניתם לכיוון ירושלים. מדוע? קשה להסביר.

חים ארליך מעמותת "עיר עמים", שמלווה את התושבים במישור המשפטי מאז 2005, אומר שהתושבים שמחו מוקדם מדי. "כאשר החליטה ועדת הערר לענייני מקרקעין של בית המשפט השלום בתחילת 2005 שיש לכלול את הכפר בתוך תחומי ירושלים, חגגנו את הניצחון", מספר ארליך. "מיד לאחר מכן הציבו את הרמזור בכניסה לכפר".

פאדל, תושב שייח סעד, מספר כי לפני כחודשיים לקה אחד התושבים בהתקף לב. "קראנו לאמבולנס, אבל הוא התעכב במחסום הרמזור. השוטר במקום לא היה מוכן להכניס אותו בשום פנים ואופן, אז הפרמדיק ביקש להיכנס ברגל. גם לזה השוטר סירב. הוא התווכח אתו והודיע לו שהוא נכנס על אחריותו בלבד, אך עד שהגיע לחולה הוא כבר מת".אל"מ (במיל') שאול אריאלי מהמועצה לשלום וביטחון אומר כי גם במקרה הזה, מערכת הביטחון מבטלת למעשה את פסיקת בג"ץ. לדברי אריאלי, המערכת רק דוחפת יותר פלסטינים להגר לתוך תחומי ירושלים, ופוגעת באינטרס הישראלי במישור הדמוגרפי.

גורמי ביטחון אמרו בתגובה שהשער אכן פתוח 24 שעות ביממה, אולם לא סיפקו תשובה לכך שרק כמחצית מהתושבים מורשים לעבור בו. דובר צה"ל הפנה לקבלת תגובת המשטרה. ממשטרת מחוז ירושלים נמסר כי "המשטרה פועלת על פי החלטת בג"ץ, שבה קבעה השופטת ביניש כי המעבר (במחסום הרמזור) ימשיך לפעול באותה מתכונת כבעבר, כלומר, להולכי רגל בלבד. עם זאת, החלה תחילתו של סלילת כביש עוקף, שיאפשר יציאת כלי רכב מהכפר לכיוון מעבר סוואחרה א-שרקייה".

יש לציין כי החלטת בג"ץ אכן התירה למערכת הביטחון שלא לאפשר תנועת כלי רכב במחסום, אולם הבהירה כי יש לאפשר לתושבי הכפר מעבר בכלי רכב לכיוון סוואחרה א-שרקייה בדרך חלופית. יתרה מכך, פסק הדין קובע כי השארת הגדר בתוואי הנוכחי מותנית בכך ששער המחסום ייוותר פתוח 24 שעות ביממה "לכל התושבים".

לתושבים, כאמור, אין גישה לסוואחרה א-שרקייה כפי שהורה בג"ץ, מאחר שהגשר על ואדי קדרון פוצץ לפני תשע שנים. באזור שבו נהרס הגשר יכולים לעבור רק רכבי שטח מסוג 4 על 4.

דובר מג"ב, סגן-ניצב משה פינצ'י, מסר בתגובה כי "על פי מדיניות מערכת הביטחון, המעבר במחסום הינו להולכי רגל בלבד. זאת מלבד במקרי חירום ובמקרים הומניטריים. גם המעבר להולכי רגל מותר רק לבעלי תעודת זהות כחולה, וכמובן לאנשי הארגונים הבינלאומיים. משטר המעברים נקבע על פי מדיניות הריבון ומינהלת מרחב התפר. הוחלט שציר מרקם החיים יעבור דרך הכפר השכן. יש לציין כי במקרים דחופים מותר מעבר כלי רכב במקום".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ