"יהודה שאול, החלטת הפצ"ר היא ניצחונך על צה"ל?"

שיחת היום

ניר חסון
ניר חסון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר חסון
ניר חסון

יהודה שאול, 27, ירושלמי חובש כיפה, ממקימי ארגון "שוברים שתיקה", האוסף ומפרסם עדויות של חיילים מהשטחים, חוגג היום ניצחון קטן על צה"ל, על דובר צה"ל ועל חומת השתיקה שמקיפה, לדבריו, את אירועי "עופרת יצוקה". הסדקים בחומה הם החלטות הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט, להגיש כתב אישום נגד חייל גבעתי בחשד להריגת שתי נשים פלסטיניות בזמן המבצע בעזה, להעמיד לדין משמעתי קצין שביצע נוהל חשוד ולחקור את ההפצצה על בית משפחת א-סימוני, בה נהרגו 16 איש. אבל שאול חושש שגם הפעם ינסה צה"ל לבודד כמה מקרים של שין-גימלים, כדי להמשיך ולהסתיר את הדברים החשובים באמת: הפקודות שניתנו לחיילים במהלך המבצע.

אתה רואה בהחלטה לחקור ניצחון קטן שלך, סדק בחומת השתיקה?

"אני רואה סדק בחומה של ההשתקה, בעיקר מול הניסיון של צה"ל להשתיק. אבל כל עוד האשמה נופלת על הש"ג זה מאוד נוח למערכת ומאוד נוח להמשיך לשתוק. הקמפיין של צה"ל נגדנו נבע מתוך רצון להסתיר את האמת מהציבור. זה לא שיקול מקצועי נכון ולא שיקול דמוקרטי נכון. השאלה היא מה אנחנו כחברה מרשים שיעשו בשם שלנו ומה לא. לכן החקירה חייבת לצאת מחוץ לצבא. יש סיבה לקמפיין המטורף נגדנו ונגד ארגונים אחרים, כי הם היו עסוקים בלכסת"ח ולמנוע מהאזרחים לדעת מה קרה שם. המינימום שהם חייבים לנו זה לתת דין וחשבון בוועדה עצמאית. מה שבאמת מטריד בעופרת יצוקה אלו לא החיילים הקטנים. הבעיה האמיתית היא המדינות הכללית, כשאומרים לחיילים: תיכנסו ותירו, אתם במלחמה, כל מה שזז צריך להוריד. אמרו להם גם אל תירו על נשים וילדים אבל כשאתה מגדיר לחיל האוויר שלפני שנכנסים לשכונה סורקים את האזור וכל גבר, גם אם הוא לא חמוש הוא מטרה לגיטימית, זה בעייתי. קח למשל מקרה שהיה ברחוב צלאח א-דין, שכונת זייתון, הבית הכי דרומי שצה"ל תפס במלחמה. חייל גבעתי רואה מישהו מתקרב 200 מטר מדרום. ההוראה היא שאסור לעבור מדרום לצפון. הסמל מסתכל באמצעי ומיד מבין שהוא לא איום. הוא זקן שהולך עם פנס דולק. הסמל עולה בקשר ומבקש אישור לירי הרתעה. המ"פ מסרב ומבקש שיחכה. בינתיים הוא אוסף את החיילים על הגג. הזקן במרחק 150 מטרים, הסמל מבקש שוב אישור, המ"פ שוב מסרב. כך גם במאה מטרים. הסמל לחוץ כי הוא יודע שאם הוא מתקרב יהרגו אותו. כשהזקן במרחק 80 מטרים הוא מבקש שוב ושוב נדחה. כשהוא במרחק 35 מטרים פותחים עליו באש והוא נופל ומת. המ"פ עולה בקשר ואומר: "יש לנו סיפתח נחמד לערב". לסיפור הזה יש לנו שני עדי ראייה ועוד שניים ששמעו את הדו-שיח בקשר".

עד כמה המקרים שהתפרסמו באחרונה מייצגים את התמונה בעופרת יצוקה כפי שעולה מהעדויות שלכם?

"כשהתחיל המבצע אני זוכר שישבנו במשרד וראינו השידורים ואמרנו שהפעם זה סיפור אחר, והתברר שצדקנו. עד היום גבינו עדויות מ-26 חיילים ששירתו בעופרת יצוקה, מחציתם סדירים ומחציתם מילואימניקים. זו הפעם הראשונה שבצורה מוצהרת צה"ל חצה קווים שלא חצו לפני כן. לחיילים נאמר לא לקחת שום סיכון על החיים שלהם. זו פעם ראשונה שצה"ל אמר שלא אכפת לי על הצד השני. זה לא שהם רצו הרבה הרוגים, אבל הקריטריונים המוכרים של מטרות - אדם עם אמצעי ועם כוונה לפגוע - בוטלו. מרגע שזרקו פליירים שקראו לאזרחים לצאת, כל מי שנשאר הוא אויב, מספיק שאתה גבר או מספיק שאתה זז בחלון ואתה מטרה. אי אפשר להגיד שאתה לא יודע מראש שאתה הולך לפגוע באזרחים. אי אפשר לירות ארטילריה על שכונות ולהגיד שאתה לא התכוונת לירות על אזרחים, והכי חמור זה לחזור ולשקר לאזרחים".

כלומר?

"קח את הסיפור של נוהל השכן, שהפרקליט הצבאי הראשי החליט להעמיד קצין לדין בגינו המקרה הזה מופיע בחוברת שהוצאנו, מצב של חמושים בתוך הבית. שלחו את בעל הבית כמה פעמים כדי לבקש מהם להיכנע. לטענת צה"ל הדבר נעשה בשל בקשה של בעל הבית שחשש שיהרסו את ביתו. אבל על פי המידע שיש בידנו היו הרבה יותר ממגן אנושי אחד באזור הזה. זה היה נוהל קבוע לשלוח פלסטינים לבדוק בתים. שם הקוד שנתנו לזה הוא "ג'וני". הדיבור הוא: "ג'וני נכנס לבדוק שהבית נקי ואז נכנסים". כשפרסמנו את העדות הזו, דובר צה"ל קפץ עלינו והכחיש, וניסו להפעיל קמפיין השתקה. עכשיו יש פה סיפור שאמרתם שלא היה ופתאום מסתבר שהוא היה. שיקרתם במצח נחושה מול כל עם ישראל. מישהו צריך לשלם את המחיר על השקר הזה".

בעקבות העדויות מעופרת יצוקה הותקפתם בנושא האמינות שלכם. איך אתם מתגוננים?

"מאז שהתחלנו את "שוברים שתיקה" הבנו שיש שני דברים שיגמרו את הפרויקט. הראשון הוא שאם יתפסו את אחד החיילים שמעידים וישלחו אותו לכלא, אם בגלל שהוא דיבר ואם בגלל הדברים עליהם הוא העיד. לכן אנחנו מאוד זהירים לגבי זהות החיילים. הדבר השני זה האמינות. כל סיפור משמעותי אנחנו דורשים שני עדי ראייה, אנחנו מבצעים חקירה עם חיילים נוספים, מקליטים שיחות ומאמתים מול בצלם וארגונים אחרים. יש מלא סיפורים שאנחנו לא נפרסם בחיים בגלל שאין לנו אימות מספק. אבל היום אנחנו רואים שבפעם הראשונה שצה"ל ניסה לתקוף את האמינות שלנו והוא נכשל".

כלוחם בנח"ל וכמי שמכיר את חברון, מה דעתך על סרטון האינטרנט של החיילים הרוקדים?

"אני רואה בזה בעיקר ביטוי לאובדן החושים שלך בתור חייל, לשעמום, לכלומיות שאתה נמצא בה. זו דרך משעשעת להפיג את השעמום. אבל מה שבעיקר מטריף אותי זה שזה עושה כל כך הרבה רעש בתקשורת. בחברון יש משפחות פלסטיניות שצריכות לטפס על סולם כדי לצאת מהבית בגלל שהרחוב שלהן הוגדר רחוב סטרילי והסיפור שאנחנו רואים זה חיילים רוקדים קליפ ברחוב. זה בעיקר נראה לי מגוחך".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ