לבנון: אז מי רצח את חרירי?

החשש מהתרסקות המדינה הופך את השאלה הזאת להרבה פחות מעניינת בעיני הלבנונים, וגם לא בטוח ששושבינות ועדת החקירה, צרפת, ארה"ב וסעודיה, רוצות לדעת

צבי בראל
שכנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צבי בראל
שכנים

הקראת כתב האישום בפרשת רצח רפיק אל-חרירי עדיין מתעכבת. התובע הכללי בבית הדין הבינלאומי, דניאל בלמארה, לא סיים את בחינת העדויות לכאורה שהעביר חיזבאללה לממשלת לבנון ואשר קושרות את ישראל לרצח - וכבר נוספה פרשה חדשה שעלולה לעכב עוד יותר את המשפט. חיזבאללה דורש להעמיד לדין את "עדי השקר" שעליהם, לטענתו, נשענת התביעה. אין טעם כלל לפתוח במשפט כל עוד "עדי השקר" מסתובבים חופשיים, שהרי אם יוכח במשפטם ששיקרו, תיאלץ התביעה ממילא לבחון מחדש את העדויות שבידיה, גורס חיזבאללה, והוא איננו היחיד שטוען זאת.

בשבוע שעבר הוא זכה לחיזוק מכיוון בלתי צפוי. סעד אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון ובנו של רפיק, אמר בראיון ל"א-שרק אל-אאוסט" שעדי שקר "הטעו את החוקרים והזיקו ליחסים שבין סוריה ללבנון", כשכיוונו את האשמותיהם אל עבר סוריה. חרירי לא התנצל בפני סוריה על שהאשימה ברצח אביו בפברואר 2005, אבל די היה בדבריו כדי להבהיר לציבור בלבנון ובסוריה, ולא פחות מכך למצרים וסעודיה אשר ראו בסוריה אשמה ישירה ועיקרית לרצח, כי עם משפט או בלעדיו, לבנון טיהרה את שמה של סוריה.

אלא שדבריו של אל-חרירי מחוללים גלי הדף בתוך לבנון. בסוף השבוע קיים ג'מיל אל-סייד, מי שהיה ראש שירותי הביטחון הלבנוניים בעת הרצח, מסיבת עיתונאים רועשת שבה דרש מאל-חרירי "להשיב לו את זכויותיו אחרת יעשה זאת במו ידיו". הגנרל אל-סייד היה אחד החשודים העיקריים בייזום הרצח, והיה נתון במעצר במשך כארבע שנים עד ששוחרר על ידי ועדת החקירה בנימוק שאין ראיות למעורבותו.

באותה מסיבת עיתונאים האשים אל-סייד ישירות את אל-חרירי ואת תומכיו בגוש "אל-מוסתקבל" שבראשו הוא עומד, באחריות להטעיית החוקרים ובשיתוף פעולה עם ניסיון של מצרים (שאת שגריריה בלבנון הוא האשים בהסתה), סעודיה, ארה"ב וישראל להטיל את האשמה על סוריה ועל מנגנוני הביטחון הלבנוניים, כדי לחולל מלחמת אחים בלבנון. אל-סייד דורש עכשיו מן התובע בלמארה להתפטר, ומתכוון לתבוע את האחראים למעצרו בבית משפט בסוריה דווקא, משום שלטענתו התביעה בלבנון מונעת ממנו להגיש תביעה נגדם.

בתגובה להאשמות הללו סיפר חבר הפרלמנט עקאב צקר, כי אל-סייד שלח מתווך לרפיק אל-חרירי, ודרש ממנו 15 מיליון דולר בתמורה להסרת תביעותיו נגדו ונגד ממשלת לבנון. כאשר אל-חרירי דחה את הדרישה היה אל-סייד מוכן להוריד את המחיר ל-7.5 מיליון דולר.

הסערה שחולל אל-סייד, לצד הספקות בדבר כשרות העדויות שבידי ועדת החקירה הבינלאומית והלחץ הפוליטי הפנימי של חיזבאללה להעמיד לדין את "עדי השקר", מציבה את ראש הממשלה בפני דילמה קשה: האם להיענות לתביעתם של כמה אישים בלבנון לבטל לחלוטין את הטריבונל הבינלאומי ולהעביר את החקירה לוועדת חקירה ערבית-לבנונית, כלומר להמית את החקירה, או להניח לוועדה להמשיך בחקירותיה ולנהל את המשפט על כל השלכותיו האפשריות על יציבות לבנון.

לכאורה, ממשיכה הוועדה את פעולתה ללא קשר לטלטלה שהיא מחוללת בלבנון. היא אפילו יזמה את הכשרתם של כ-40 עורכי דין לבנונים לניהול משפט שבו יש מעמד גם לחוק הלבנוני וגם למשפט הבינלאומי. עורכי דין אלה אמורים לכהן במערך ההגנה של מי שצפויים לעמוד לדין. אבל גם מוועדת החקירה לא נסתרות התהפוכות המדיניות שהתחוללו בלבנון ובסוריה מאז רצח אל-חרירי. סעודיה חידשה את יחסיה עם המשטר הסורי; טורקיה הידקה את קשריה עם בשאר אסד ואיפשרה תנועה חופשית של אזרחים בין שתי המדינות; ראש ממשלת לבנון שינה את טעמו וחידש את הברית בין לבנון לסוריה; חיזבאללה, החשוד התורן ברצח אל-חרירי, הוא חלק מחגורת היציבות של לבנון ובידיו היכולת לפרקה.

התוצאה של המארג הפוליטי החדש הזה, שנוצר בתוך חמש שנים בלבד, היא שלתובע בלמארה יש עכשיו לא רק את הסמכות להעמיד לדין ולהרשיע רוצחים, אלא גם את היכולת לקבוע את גורלה של לבנון.

זהו משא כבד לא רק בעבור ועדת חקירה שהוקמה ביוזמה לבנונית, צרפתית, אמריקאית וסעודית, אלא גם בעבור המדינות השושבינות. צרפת, למשל, נדרשה על ידי וליד ג'ונבלאט להתנער מכל פסק דין של בית המשפט, אחרת "היא תואשם בהתפרצותה של מלחמת אזרחים בלבנון" שעלולה להתרחש בעקבות המשפט. סעודיה מצדה מפעילה לחצים על צרפת וארה"ב להניח לחקירה לגווע.

צרפת אמנם עומדת על כך שהמשפט יתקיים, אבל היא גם שואפת להיות מעורבת בתהליך המדיני בין סוריה לישראל, וייתכן שבסופו של דבר תיאות לשלם לשם כך מחיר מדיני לסוריה ולתמוך בהחלפת הטריבונל הבינלאומי בוועדת חקירה ערבית.

ארה"ב מצדה הודיעה שהמשפט לא יהיה קלף מיקוח, וכי היא תומכת בקיומו ללא סייג, אבל היא גם חרדה ליציבותה של לבנון, ומשפט הרצח עלול להפוך בעצמו לאירוע פוליטי לא פחות מאשר הרצח עצמו. לדידה, השאלה מי רצח את אל-חרירי יכולה להיגנז יחד עם השאלה מי "באמת" רצח את קנדי, כי לפתע עלולה התשובה לשאלה הזאת לסכן יותר מדי אינטרסים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ