שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מבוי סתום בחקירת ההתנקשות בבכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח: שמונה חודשים מאז האירוע, נתקלת משטרת דובאי בקשיים משמעותיים בלכידת מי שאמור להוות קצה החוט העיקרי בחקירת ההתנקשות - אדם בעל דרכון בריטי בשם כריסטופר לוקווד. כך עולה מתחקיר נרחב שפרסם שלשום וול סטריט ג'ורנל.

מהתחקיר עולה גם כי הגורמים שעמדו מאחורי הפעולה גנבו את זהותו של יהודה לוסטיג, חייל צה"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים, כדי להנפיק דרכון בריטי אותנטי בעבור לוקווד. מבדיקת "הארץ" עולה כי אותו לוסטיג - הרשום במשרד הביטחון כחלל - רשום במשרד הפנים כרווק המתגורר בכתובת פיקטיבית בתל אביב.

הפרטים החדשים מציירים תמונה שונה בתכלית מזו שהציג בגאווה מפקד משטרת דובאי, דאחי חלפאן, בהופעותיו הרבות בתקשורת. מתברר כי למעט מעצרו בפולין של הישראלי אורי ברודסקי, ששוחרר מאוחר יותר, ומעצרם של שני פלסטינים שלא סיפקו מידע בעל ערך רב, טרם אירעו התפתחויות משמעותיות בחקירה. התחקיר של וול סטריט ג'ורנל טוען גם כי ספק אם האחראים באמת ייתפסו: דובאי והאינטרפול, יחד עם בריטניה וצרפת שדרכוניהן זויפו, נקלעו לקשיים בחקירה, בעוד ארה"ב לא משתפת פעולה.

ההתחלה היתה מבטיחה מבחינת החוקרים בדובאי. אחרי שעברו על 10,000 שעות של סרטי וידיאו מכ-1,500 מצלמות אבטחה מהמלון שבו מת אל-מבחוח, פורסמו הסרטונים המפורסמים המתעדים את חוליית החיסול. מכאן החלה החקירה להסתבך.

זמן קצר לאחר ההתנקשות עצרה משטרת דובאי שני פלסטינים בחשד שסייעו לחברי החוליה. ואולם, מאוחר יותר התברר כי מעצרם לא הניב לצוות החוקרים מידע משמעותי.

בהמשך, מפרט התחקיר כיצד שני חשודים שהשתמשו בדרכונים מזויפים נמלטו מיד לאחר הפעולה לארה"ב. לדאבונם של גורמי החקירה הבינלאומיים, המשרד לביטחון פנים האמריקאי לא שיתף פעולה והכחיש שהשניים רשומים במערכת.

העצור המערבי היחיד בינתיים היה אורי ברודסקי, שנעצר בפולין בחשד שסייע בהשגת דרכון גרמני מזויף לאחד המעורבים בחיסול. ברודסקי הוסגר לגרמניה אך שוחרר מחוסר ראיות וטס לישראל.

פריצת הדרך בחקירה אירעה כשהתברר שאחד הגברים שמשטרת דובאי האשימה בסיוע למחסלים, כריסטופר לוקווד, השתמש בדרכון בריטי אותנטי. משטרת דובאי טענה ש-33 החשודים במעורבות בהתנקשות השתמשו ב-45 דרכונים, ש-19 מתוכם היו בריטיים. בלונדון זעמו על הזיופים.

התחקיר מקדיש ללוקווד, בן 62, שנלכד במצלמות האבטחה בדובאי, נתח ניכר מהתחקיר. על פי החשד, הוא סייע למחסלים של מבחוח וגם רכש בעבור שניים מהם כרטיסים למעבורת כשהגיחו לדובאי באוגוסט 2009 לביקור הכנה לקראת מבצע החיסול, כך לפי משטרת דובאי. כרטיסי המעבורת נקנו כדי לאפשר למתנקשים להיכנס לאיראן, ולצאת ממנה לדובאי. החוקרים מאמינים שלוקווד פעל במזרח התיכון, ואולי גם ספציפית בדובאי, במשך שנים.

ואולם ב-1994, התברר בחקירה, לוקווד בכלל היה יהודה לוסטיג, שנולד ב-1948 בגלזגו שבסקוטלנד למשפחה יהודית של יוצאי פלסטין של ימי המנדט. לוסטיג רשום באתר "יזכור" של משרד הביטחון כחייל שריון שנפל בקרבות בסיני בתאריך 10 לאוקטובר 1973. החוקרים מאמינים שלוקווד שינה את השם "לוסטיג" כדי שיוכל לנסוע ברחבי המזרח התיכון מבלי לעורר חשד.

מי שמסתכל על התמונות של לוסטיג כחייל צעיר ושל לוקווד המבוגר (מהתצלום שהפיץ האינטרפול) לא יכול שלא לשים לב לדמיון המפליא בתווי פניהם: העיניים, האף, הפה וקווי המתאר של הסנטר.

המסתורין לגבי זהותו של לוסטיג-לוקווד מתעצם עוד יותר מבדיקה ברישומי משרד הפנים. במאגרי המידע הממשלתיים רשום אזרח ישראלי בשם יהודה לוסטיג, שקורות חייו זהים באופן חשוד לאלו של חלל צה"ל: לוסטיג נולד ב-1948 בבריטניה ולאביו קוראים מרטין. ואולם לוסטיג הרשום במשרד הפנים לא נפל ביום הכיפורים אלא רשום כרווק, בחיים ומתגורר ברחוב אלנבי 10 בתל אביב. למעשה מדובר בכתובת פיקטיבית; באלנבי 10 שוכן כיום קיוסק ולא מתגורר בו איש.

השאלה מיהו כריסטופר לוקווד האמיתי נותרה אפוא פתוחה: באתרים ובבלוגים באינטרנט הופיעו אמש תאוריות קונספירציה כי יהודה לוסטיג לא נהרג, ושלוקווד זה אותו האיש 40 שנה אחרי.

"הארץ" והוול סטריט ג'ורנל לא הצליחו לאתר את משפחתו של לוסטיג. מדובר צה"ל נמסר כי לצבא אין קשר לעניין ולכן אינם רואים צורך להגיב. מארגון יד לבנים המייצג את משפחות הנופלים נמסר כי "בידי הארגון אין פרטים אודות האירוע. בכל אופן, הארגון מגנה כל שימוש בפרטיהם של חללי צה"ל".

הטלפון הופעל בצרפת

אך לוקווד היה מסתורי גם בפרק הבריטי של חייו - הוא לא השאיר אחריו דיווחי מס, רישומים במרפאות, ומעולם לא שילם אגרת טלוויזיה - וכמובן, לאחר שהתפוצצה הפרשה, גם לא טרח להתייצב בדירתו בלונדון כדי לספק תשובות לחוקרים. הטלפון הנייד הרשום על שמו הופעל בצרפת, אך גם שם נקלעה החקירה למבוי סתום, כמו במקרה של 30 חשודים נוספים שתמונותיהם התנוססו על שערי העיתונים.

למרות השערורייה הדיפלומטית שקמה בעקבות החיסול, בשל השימוש בדרכונים הזרים, ממשלות המערב לא גילו חריצות יתרה לתור אחר החשודים. בדובאי חוששים שככל שעובר הזמן, כך פוחת הסיכוי לאתר מי מ"סוכני המוסד" שלהערכתם עומדים מאחורי המבצע. הזמן שעובר מאפשר לאחראים להסתיר את העקבות - כשהמבצעים, לפי השערתם, כבר יושבים בישראל, שאינה משתפת פעולה עם החקירה, ואין מה לקוות שיוסגרו לדובאי. ישראל, שסירבה להגיב על החיסול, סירבה מן הסתם גם לשתף פעולה עם התחקיר של הוול סטריט ג'ורנל.

המקורבים לחקירה הודו בפני הכתבים שהם מודעים לכך שהיא עשויה להימשך שנים. אך בפברואר, שבועות אחרי החיסול, מפקד משטרת דובאי דאהי חלפן תמים, נשבע לרדוף אחר החשודים "עד קץ הימים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ