החיילים ראו את המשפחה בעזה, אך המזל"ט חרץ את גורלה

ההוראה להפציץ את בית משפחת סמוני הוסברה עד כה בפרשנות שניתנה לתצלומי המזל"ט שהופיעו על המסך בחמ"ל: מקוששי העצים נראו כמו חוליית אר-פי-ג'י. אך האפשרות להצליב מידע טכנולוגי עם מידע אנושי מהשטח היתה ממש בהישג יד

עמירה הס
עמירה הס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמירה הס
עמירה הס

מכלל חיילי גבעתי שהסכימו למסור עדויותיהם לארגון "שוברים שתיקה" על חלקם ב"עופרת יצוקה", בולטים בהיעדרם החיילים שאיישו את העמדה הקרובה ביותר לבית משפחת סמוני בשכונת זייתון ברצועת עזה שהופגז מכלי טיס בהוראת המח"ט אילן מלכא.

לעומתם, ישנם חיילים מעמדות אחרות באותה שכונה שדיברו עם הארגון ובאחרונה גם עם "הארץ". עדויותיהם עוזרות להבין את התהליך שבו מאה אזרחים מופגזים בהוראה מגבוה.

ההשתלטות על בית טלאל סמוני וההפצצה

ב-4 בינואר בבוקר, מפקדי הכוח שטרם נשמעה עדותם הם שהורו לעשרות מבני משפחת סמוני המורחבת לעזוב את הבית שבו שלוש קומות (בית טלאל סמוני), ואותו הפכו לעמדתם. החיילים הורו להם להתקבץ בבית חד-קומתי של ואיל סמוני, שנמצא מצדו השני של הכביש כשלושים מטרים מדרום-מזרח להם. העובדה שהחיילים עצמם ריכזו אותם בבית אחד וראו שמדובר בתינוקות, ילדים, נשים, זקנים וגברים בלתי חמושים - נחשבה בעיני בני סמוני כשטר ביטחון שלא יאונה להם כל רע. האם מפקדי כוח זה לא יידעו מיד - או לא היו מחויבים ליידע את החמ"ל - שקיבצו קבוצה כה גדולה של אזרחים בבית אחד, סמוך להם? האם החמ"ל לא היה מחויב לרשום מידע כזה אצלו?

סמיכותם של החיילים שקיבצו אותם בבית אחד מיתנה במשהו את הפחד שחשו בני המשפחה בשל הירי האינטנסיבי ששמעו מסביבם כל אותו לילה. בתחושה שהם מוגנים, כמה מהגברים יצאו מהבית ביום שני בבוקר, ה-5 בינואר, כדי לקושש עצים למדורה, עליה קיוו לאפות פיתות ולחמם תה. הם גם קראו בצעקות לקרוב משפחה שנשאר בביתו, כמה מטרים מזרחה מהם, והציעו לו להצטרף אליהם כי אצלם בטוח.

שעה קלה קודם לכן יצאה אחת מנשי הבית, ואתה ילד, לשאוב מים בבאר סמוכה. דודי המים שעל הגג נוקבו בירי החיילים כבר יום קודם לכן, והצמא הציק לכמאה האנשים והילדים הרבים יותר מהרעב. האישה והילד היו בטווח ראייה של החיילים. על כך העידו בני סמוני ל"הארץ" בעזה כבר לפני יותר משנה וחצי. עדויותיהם פורסמו בהרחבה ב"הארץ", באמצעי התקשורת העולמיים ובדו"חות ארגוני זכויות אדם פלסטיניים וישראליים.

בצד הבית היה מבנה עץ קטן. כמה מהגברים כנראה החלו לטפס על המבנה, כדי לפרק ממנו את הלוחות. כל זה הגיע בתצלומי מזל"ט אל המסך שבחמ"ל. הכלונסאות פורשו בחמ"ל כאר-פי-ג'י והאנשים שנשאו אותם סומנו כחוליית מחבלים שיש מיד לירות עליה. קודם הופגזה קבוצת הגברים שמחוץ לבית ואיל. הם רצו פנימה, לבית, ואז הוא הופגז פעמיים. הוא לא נהרס. בשל הצפיפות הרבה בחדר נהרגו ונפצעו עשרות.

החמ"ל דיווח על חוליית אר-פי-ג'י

לחיילים בעמדה אחרת, ממזרח לבית זה, היה ידוע כביכול כי מסתובבת בשטח חוליית אר-פי-ג'י. זהו מידע שקיבלו בקשר, מהחמ"ל. כך סיפר ל"הארץ" לפני כחודשיים אחד מהחיילים שהעידו ל"שוברים שתיקה".

אל אותה עמדה, באחד מהבתים שנכבשו, הגיעה בבוקר יום שני, ה-5 בינואר, קבוצה של אזרחים פלסטינים המומים, בהם אישה ובתה התינוקת, שאצבעות ידיה נקטעו. החיילים הצליחו להבין שבעלה של אותה אישה נהרג זה עתה. החייל סיפר ל"הארץ" בביטחון מלא שבעלה של האישה נהרג מאר-פי-ג'י פלסטיני, שכוון לעמדתם אך בטעות פגע בבית שליד. לא היה לו ולחבריו מושג שמדובר בניצולי הפגזה שעליה הורה מלכא, על סמך אותם לוחות עץ.

רוב החיילים מ"גבעתי" שמסרו עדויותיהם ל"שוברים שתיקה", לא ידעו כלל על הרג 21 האזרחים במכה אחת. הם לא ידעו בזמן אמת, וגם לא ידעו כשנה וחצי אחרי, כששוחחו עם "הארץ". הם לא הכירו את שם המשפחה "סמוני" - על אף הפרסומים העיתונאיים הרבים והמקום שמוקדש לקורות משפחה זו בדו"ח גולדסטון.

ב-4 בינואר 2009, ביום הראשון שלאחר תחילת הפלישה הקרקעית, כוח גבעתי הקים עמדות ובסיסים בשישה בתים לפחות בשכונת סמוני, שבקצה הדרום-מזרחי של רובע זייתון. כך עולה מתוך התאמת עדויות של פלסטינים ועדויות החיילים. בשעות הלילה המאוחרות ובשעות הבוקר, מייד לאחר תחילת הפלישה הקרקעית, כבר הרגו חיילי צה"ל בתקריות נפרדות חמישה אזרחים פלסטינים, רובם בני סמוני. ילד אחד שנפצע קשה בעת פריצת הכוח לבית דימם למוות עד היום למחרת, 24 שעות לאחר שאביו נהרג מטווח קצר, בתוך ביתו.

גם את הפרטים האלו לא ידעו החיילים, ש"הארץ" הגיע אליהם דרך "שוברים שתיקה". הם הסכימו לבקשת "שוברים שתיקה" להעיד כי זעזעו אותם שני מקרים אחרים שהיו עדים להם, של עמיתיהם שהרגו אזרחים מטווח קרוב. הציקו להם פעולות ההרס של צה"ל, אווירת האצבע הקלה על ההדק והמציאות הווירטואלית, כהגדרתם, שיצרו דברורי צה"ל בתוך ישראל: שכביכול היתה לחימה קשה ברצועה בעוד שהחיילים הבינו מהר מאוד שאין מולם אותה התנגדות חמאסית מסוכנת שלקראתה הוכנו ערב המתקפה.

בעיית תצלומי המזל"ט

ההוראה להפגיז בית מלא באזרחים הוסברה והובנה עד כה בפרשנות לגיטימית, לכאורה, שנתן המח"ט לתצלומי מזל"ט שהופיעו על המסך בחמ"ל. לפי ממצאי ארגוני זכויות אדם ובדיקות "הארץ", במהלך "עופרת יצוקה" נהרגו ונפצעו אזרחים רבים אחרים מירי מכלי טיס, בתהליך דומה: על סמך הפרשנות שנתנו לתצלומי מזל"ט במסכי החמ"לים.

המקרים הרבים האלו, שמפורטים בדו"חות ארגוני זכויות האדם, יכולים להעיד על אחד מהשניים: או שתצלומי המזל"טים אינם מדויקים וברורים כפי שהם אמורים להיות וכפי שצה"ל הצרכן מתיימר שהם. או שהטכנולוגיה המתוחכמת הנחשבת "אובייקטיבית" ו"יודעת כל" סיפקה אליבי למפקדים כדי לתת מראש פרשנות מפלילה לכל פעילות אזרחית: ילדים משחקים על גג הם "תצפיתנים" שדינם להיירות, אנשים שניסו לדבר בטלפון עם קרוביהם הדאוגים הם "קשרי גדוד מחבלים", ומשפחות שיצאו מהבית אל הגינה כדי להאכיל את העזים - חוליות משגרי קסאמים.

בפרשת משפחת סמוני, האפשרות להצליב מידע טכנולוגי מתוחכם עם מידע אנושי מהשטח היתה ממש בהישג יד, כבר יממה לפני שהופיעה "חוליית האר-פי-ג'י" כביכול.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ