הקריירה של משה קצב: ממעברת קסטינה לבית הנשיא

מזל מועלם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מזל מועלם

"אני עוד אפתיע אתכם לטובה", הבטיח משה קצב מעל דוכן הכנסת ביולי 2000, דקות אחדות לאחר שהסתיימה דרמת בחירת נשיא המדינה בה גבר על שמעון פרס, לאותם ח"כים שהפגינו זלזול ביכולותיו ובהתאמתו להיות האזרח מספר אחת.

קצב, מועמד הליכוד לנשיאות, הדהים בניצחונו את המערכת הפוליטית והפרשנים, שחזו בביטחון רב את תבוסתו לפרס, והתייחסו בביטול למי שהצליח בשקט ובעורמה פוליטית לזכות בקולותיהם של חברי הכנסת של ש"ס, וכנראה גם של כמה ח"כים מהעבודה - מפלגתו של פרס - שבחסות ההצבעה החשאית חיסלו עמו חשבונות. מבחינת פרס, שכבר כיהן כראש ממשלה והחזיק בפרס נובל לשלום, התבוסה לקצב היתה צורבת במיוחד.

וכך בגיל 55 עזב קצב את ביתו בקרית מלאכי, והתמקם עם אשתו גילה בבית הנשיא בירושלים. המוביליות הזו היוותה ללא ספק את שיאה של הקריירה הפוליטית של בן המהגרים מעיירת הפיתוח הדרומית, שפילס דרכו באמצעות סניפי הליכוד ויכולות תמרון פוליטיות מרשימות עד למשרה הרמה. שיא שאחריו תבוא התרסקות גדולה, של מי שחשב והאמין שאחרי תקופת הנשיאות, כשהוא "נישא" על גבי התדמית הממלכתית שניסה לסגל לעצמו, ישוב לזירה הפוליטית ויכבוש את ראשות הממשלה. כתבים פוליטיים עמם נפגש קצב בשנה שקדמה לדרמה ששינתה את חייו נחשפו לתוכניתו, והרימו יותר מגבה שכן לא היה ברור כלל על איזה מידע נסמך קצב, שבהתמודדות היחידה שלו על ראשות הליכוד מול נתניהו, דוד לוי ובגין לפני בחירות 1996 הוא סיים במקום האחרון עם אחוזים בודדים בלבד.

קצב נולד באיראן, עלה לישראל בגיל חמש, וחווה עם משפחתו את חוויית הקליטה והחיים בדוחק במעברת קסטינה, שלימים היתה התשתית להקמת עיירת הפיתוח קרית מלאכי שהפכה לביתו ומבצרו והוא הפך לגאוותה הגדולה. הוא היה הבן הבכור במשפחה בת עשר נפשות, ונאלץ לסייע בפרנסת המשפחה בעת שירותו הצבאי. אופיו ונסיבות חייו הובילו אותו להיות בחור שאפתן, שחלם לפרוץ את גבולות החיים שיכלה לספק עבורו קרית מלאכי.

באמצעות רכישת השכלה ופעילות פוליטית חתר קצב להשגת המטרה והפך לסמל להצלחה. בעזרת הכסף שחסך מעבודתו אחרי שחרורו מצה"ל בסניף בנק הפועלים בקרית מלאכי, מימן את לימודיו באוניברסיטה העברית בחוגים לכלכלה והיסטוריה. בתקופה הסטודנטיאלית שלו בסוף שנות ה-60 החל בפעילות במסגרת תא הסטודנטים של גח"ל - לימים הליכוד - ותוך זמן קצר נבחר לתפקיד יו"ר התא, תפקיד שהקנה לו הזדמנות להציץ אל הפוליטיקה המקומית והארצית.

הוא היה הסטודנט הראשון שיצא מקרית מלאכי, ובגיל 24 כבר עמד בראשה לאחר שנבחר לתפקיד ראש המועצה המקומית, אז גם לכד את תשומת לבם של ראשי הליכוד - המפלגה שבמסגרתה פעל כל השנים. קצב נמנה עם קבוצת ראשי רשויות מקומיות צעירים מאוד, מזרחיים, בני עיירות הפיתוח, שבחרו לפעול בליכוד והביאו עמם קהל חדש של תומכים ששינה את פניה של המפלגה. מאיר שטרית מיבנה, דוד מגן מקרית גת, עובדיה עלי מעפולה וקצב נחשבו למודל מוצלח של בני עיירות הפיתוח: הם כיהנו כראשי רשויות מטעם הליכוד ובתחילת שנות השמונים נבחרו לכנסת, ואחר כך כיהנו כשרים וכסגני שרים. בגיל 32 בלבד נבחר קצב לכנסת ואחר כך הפך לשר הצעיר ביותר עד אז, כשמונה בגיל 39 לשר העבודה והרווחה. בהמשך כיהן כשר התחבורה וכסגן ראש הממשלה ושר התיירות.

כחבר כנסת וכשר בלט קצב בשל יכולותיו הפוליטיות-עסקניות במרכז הליכוד ומתינות התבטאויותיו. הוא ידע להתחבר לחברי המרכז, צבר תומכים רבים והצליח להיבחר למקום הראשון בבחירות במרכז הליכוד - עוצמה פוליטית שסייעה לו לזכות בתפקידים.

בזמן כהונתו כנשיא הוא חש תסכול על כך שלא הצליח, כפי שציפה, לכבוש בסערה את לבבות ההמונים. הוא התאמץ להציג ממלכתיות ומתינות ולהפוך לסמל האחדות בעם, אך מעולם לא הצליח לפרוץ את גבולותיו. נפילתו הפוליטית החזירה רבים להבטחתו של קצב בנאום הניצחון על פרס: הוא באמת הפתיע!

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ